עבור לתוכן העמוד
Menu

ברית הגנה בין ישראל לארה"ב – איך לוודא שיתרונותיה עולים על חסרונותיה

תא"ל במיל. יוסי קופרווסר, לשעבר רח"ט המחקר באמ"ן טוען כי יש לשקול חתימה על הסכם הגנה עם ארה"ב בתנאים מסוימים

הרעיון של ברית הגנה בין ישראל לארה"ב (לעתים בגרסה של צרוף ישראל לנאט"ו) נבחן כבר מספר פעמים בעבר ונידחה בשל רתיעת שני הצדדים מלקחת על עצמם התחייבויות בלתי רצויות שיצרו את חופש הפעולה שלהן ויחייבו אותם לפעול צבאית בהקשרים שאינם נתפסים כחיוניים ומוצדקים בראיית הציבור בשתי המדינות. יתר על כן, התחושה הייתה שרמת שיתוף הפעולה הביטחוני והמדיני בין הצדדים היא גבוהה מאד בלאו הכי, כך שהיתרונות הטמונים בברית כזו אינם מצדיקים את השינויים הנגזרים ממנה בתפיסת הביטחון של ישראל (אי התערבות בסכסוכים שאין להם השפעה ישירה על ישראל, שמירה על עצמאות ההחלטה של ישראל באשר להפעלת הכוח שלה ומעל הכל העקרון שישראל תקיים יכולת להגן על עצמה בכוחות עצמה).

סעודיה מפנה עורף לחמאס

אין ספק שהעיסוק המחודש בנושא כעת, באופן שנראה מעשי ובעל סיכויי מימוש גבוהים מבעבר, נובע בראש ובראשונה ממניעים פוליטיים ונועד לסייע לנתניהו ולטראמפ בגיוס תמיכה מבית, ועם זאת נכון לבחון מחדש את הרעיון. בסופו של דבר, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ואם יהיה אפשר למצות את היתרונות ולמזער את הסיכונים הכרוכים במהלך כזה יתכן שהוא יועיל לביטחונה של ישראל.

ראשית, יש לומר שעל אף שיתוף הפעולה הביטחוני ההדוק, הנגזר מהקירבה הערכית, האינטרסים המשותפים והמחויבות ההדדית של שני הצדדים לביטחונו של האחר (כמובן תוך הבחנה ברורה בין היכולות והמעמד של כל אחד מהם), שקובע גם בהסכמים והתחייבויות רשמיות (דוגמת חוק הסיוע וההסכם על הקמת קבוצת תכנון אסטרטגית משותפת (SPPG) בין ברק לקלינטון ב-1999,עד היום הצפיות הישראליות מארה"ב בתחום הביטחוני לא התממשו במספר רב של מקרים. על פי ההבנות הלא כתובות בין הצדדים ישראל אמורה לטפל באיומים מהסביבה הקרובה, תוך השענות על סיוע אמריקני במודיעין, בציוד ובמשאבים, ואילו ארה"ב אמורה למנוע, בסיוע ישראלי, היווצרות איומים אסטרטגיים על ישראל ועל ארה"ב מהמעגל השני והשלישי. הבנות אלה התממשו במספר רב של מקרים, אבל בכמה צמתים קריטיים ארה"ב החליטה להעדיף אינטרסים אחרים על פני צרכי הביטחון של ישראל, אפשרה את החרפת האיומים על ביטחונה וחייבה אותה למתוח עד הקצה את מעטפת היכולות שלה, תוך הפניית תקציבי עתק ומשאבים נוספים לשם כך, על חשבון נושאים חשובים אחרים (עיכוב העברת הרכבת האווירית במלחמת יוה"כ, תקיפת הכורים בעיראק ובסוריה, ההימנעות מפעולה נחרצת לסיכול פרויקט הטילים של איראן בשנות ה-90' ומעל הכול הסכם הגרעין עם איראן הם כמה דוגמאות בולטות מני רבות לכך).

שנית, הנסיבות המדיניות והביטחוניות היום שונות במידה לא מבוטלת מאלה שבהקשרן נבחן הרעיון בעבר. עוצמת האיומים ומורכבותם גברו מאד וההפרדה בין איומים קרובים ורחוקים נשחקה בשל הפעילות האיראנית הנמרצת בכל המרחב (סוריה, עיראק, לבנון, עזה, תימן). בה בעת מידת הקירבה בין שתי ההנהגות בזיהוי האיומים ובקביעת המטרות והדרכים לטיפול בהם היא חסרת תקדים. הדברים אמורים הן בהקשר של האיום הגרעיני והאזורי מצד המשטר האסלאמי באיראן, הן בהקשר של המאבק באסלאם הקיצוני הסוני על כל גווניו והן בהקשר הפלסטיני, על רקע השלמת ההכנות לפרסום "תכנית טראמפ" והמשך המאמצים לשכנע את הפלסטינים לאמץ נראטיב הקשור למציאות, שיאפשר התקדמות בתהליך השלום. התמורה שחלה במציאות ובמדיניות האמריקנית גם מאפשרות יצירת מסגרת אזורית לברית הגנה ישראלית אמריקנית שלא הייתה ברת מימוש בעבר.

לאור זאת, ברית הגנה בין ארה"ב לישראל עשויה לסייע בקידום היעדים המשותפים לשתי המדינות, ובראשם הרתעת איראן והצרת צעדיה, באמצעות חידוד התובנה בטהראן כי פגיעה איראנית בישראל כמוה כפגיעה בארה"ב והיא עלולה להביא למהלכי תגובה אמריקניים חריפים. היא גם עשויה להוביל להעמקה נוספת של שיתוף הפעולה המודיעיני והמבצעי בין הצדדים (שהוא אמנם נרחב מאד גם כיום, מאז שדרוג מעמדה של ישראל ב-2014 לשותפה אסטרטגית מיוחדת – מעמד הבלעדי רק לה – לאחר שעד אז היא הייתה בעלת ברית מיוחדת שאיננה חברה בנאט"ו, במעמד שווה למספר מדינות נוספות ובהן מדינות ערביות) ולשיפור נוסף באיכות הטכנולוגיות והציוד הצבאי שארה"ב מספקת לישראל (ישראל בלאו הכי איננה מגבילה את שתה"פ הביטחוני שלה עם ארה"ב, כך שהיא לא תצטרך לשנות את מאפייני פעילותה בתחום זה).

עם זאת, ניסוח נכון של ברית כזו צריך להותיר לצדדים מרחב החלטה ופעולה. הוא עשוי לחייב התייעצויות משותפות ולאו דווקא פעולה אוטומטית במקרה של פגיעה בכל אחת מהן או באינטרסים חיוניים משותפים שלהן, ועליו לשמור על עצמאות ההחלטה של שני הצדדים במקרה של אי הסכמה על פעולה משותפת, לחזק את העיקרון שעל ישראל להמשיך ולהיות מסוגלת להגן על עצמה בכוחות עצמה, ככל שהדבר אפשרי, ולא לפגוע בפיתוח היחסים בינה לבין מדינות חשובות אחרות כגון סין ורוסיה. שילוב ברית כזו במסגרת אזורית עשוי כאמור להוסיף על יתרונותיה.

לסיכום, התשובה לשאלה אם ברית הגנה עם ארה"ב טובה לישראל תלויה בתכנים שיהיו בה יותר מאשר בכותרת ובהקשר הפוליטי העכשווי שלה, והדיונים על הפרטים עדין לפנינו (אחרי הבחירות כמובן). רצון טוב אמריקאי עשוי לסייע בגיבוש נוסח שיצדיק הליכה לברית בזו, ונראה שיש כיום רצון כזה בבית הלבן, אך בה בעת לא יהיה זה נכון מבחינת ישראל לכונן ברית כזו בכל מחיר.