עבור לתוכן העמוד
Menu

איראן חושפת כוונותיה להשתלט על המפרץ הפרסי

ביחסים בין איראן לנסיכויות הנפט במפרץ הפרסי שוררת בשבוע האחרון מתיחות על רקע טענות איראניות, מהן משתמע איום ל"שחרר" חלק ממדינות אלה ולספחן לאיראן. בראיית איראן כל אזור המפרץ הינו פרסי ולא ערבי ובנוסף יש בו אוכלוסייה שיעית גדולה. ככל שתתקרב איראן לגרעין כך צפויה לגדול העזתה כלפי המערב ושכנותיה. עכשיו משיצא המרצע מן השק קיים בסיס לשותפות אסטרטגית בין ארה"ב והעולם הסוני.

איראן חושפת כוונותיה להשתלט על המפרץ הפרסי

ביחסים בין איראן לנסיכויות הנפט במפרץ הפרסי שוררת בשבוע האחרון מתיחות על רקע טענות איראניות, מהן משתמע איום ל"שחרר" חלק ממדינות אלה ולספחן לאיראן "מולדת האם". הגורם המיידי למשבר הנוכחי היה מאמר המערכת של חוסיין שריעתמדארי, יועצו של המנהיג הרוחני של איראן, עלי ח'מנאי והעורך הראשי של העיתון "כיהאן", אשר טען כי "בחריין הינה אחד המחוזות של איראן". במאמר ב"כיהאן" (9 ביולי 2007) כתב שריעתמדארי את הדברים הבאים:

"כעת, ובהתאם למסמכים המוכיחים את הריבונות המוחלטת והחד משמעית של איראן על שלושת האיים (טנב הגדול, טנב הקטן ואבו מוסא) חובה לשוב ולשאול את השאלה הבאה: מה הוא המניע המרכזי של המדינות החברות במועצה לשיתוף פעולה במפרץ הפרסי? האם המניע לטענתן (בדבר ריבונות מאע"מ על שלושת האיים כפי שצוין בהחלטות המועצה לשיתוף פעולה במפרץ) לא היה אלא מוראן מפני רעידת האדמה אשר עוררה המהפכה האסלאמית נגד ממשלותיהן (שיסודן) מהמאות הקודמות ואשר הינן בלתי חוקיות? כל ממשלות אלה (של מדינות המפרץ) הוקמו כתוצאה של התערבות ישירה של כוחות השחצנות (האימפריאליזם), והעמים לא היו מעורבים במינוי ממשלותיהם, בהתוויית מדיניותם ובקבלת החלטות. כמו כן, כל הממשלות החברות במועצה הזו (המדינות לשיתוף פעולה במפרץ) מואשמות ע"י עמיהן בשיתוף פעולה עם הישות הציונית, או לפחות לא אכפת להן מהפשעים של הישות הזו נגד העם הפלשתיני העשוק".

"השליטים במדינות אלה יודעים היטב, כי לא יתכן שהמשפחות השליטות תשלוטנה בגורל האנשים ותגזולנה את האוצרות הלאומיים בתקופה בה קיימת התעוררות אסלאמית. אוצרות אסלאמיים אלה נחשבים דוגמה להתעוררות האסלאמית. הם יודעים אל נכון, כי רעידת האדמה הנובעת מהדוגמה שמייצגת הרפובליקה האסלאמית (של איראן) תביא לקריסת משטריהם הבלתי חוקיים. הם מטיבים לדעת זאת והחלו לבטא עוינות לאיראן האסלאמית כמטרה אסטרטגית. דרך זו מסוכנת לא רק לאיראן אלא גם להמשך ממשלותיהם".[1]

המאמר עורר מורת רוח רבה בבחריין. הפגנות נערכו מול השגרירות האיראנית בבחריין ומחאה רשמית הוגשה לטהראן. חבר הפרלמנט הבחרייני, מוחמד ח'אלד מהאחים המוסלמים, ציין בראיון עיתונאי כי איראן צריכה להתנצל באופן רשמי על מאמרו של שריעתמדארי, ואם לא תעשה כן, בחריין צריכה להחזיר את שגרירה מטהרן ולנתק את היחסים הדיפלומטיים עימה. הוא הביע חשש, כי איראן כבר נערכת לעורר התקוממות פנימית בתוך בחריין, תוך ניצול התושבים השיעים המונים כ-70% מכלל האוכלוסייה. "בחריין נקטה כל העת עמדה חיובית במשבר הגרעין האיראני והודיעה לא אחת על התנגדותה למתקפה צבאית נגד איראן וזו התגובה ה'יפה' לעמדת בחריין", אמר ח'אלד.[2]

בעקבות מחאת בחריין ביקר שר החוץ האיראני, מנושהר מותקי, במנאמה ונועד עם עמיתו הבחרייני. השניים פרסמו הודעה משותפת בה נאמר, כי "בחריין ואיראן מכבדות את ריבונותה של זולתה ושלמות אדמתה". גורם במשרד החוץ האיראני הבהיר, כי איראן לא הגישה התנצלות, שכן מאמר המערכת ב"כיהאן" לא ביטא עמדה רשמית אלא את עמדת הכותב בלבד.[3]

מקורות איראניים בכירים אמרו ל"אל-שרק אל-אווסט", כי המאמר הוא תגובה על הודעת שרי החוץ וההגנה של מדינות המפרץ בפגישתם בתחילת יולי בג'דה, שהביעה תמיכה בתביעת הריבונות של מאע"מ על שלושת האיים שנתפסו ע"י איראן. המועצה לשיתוף פעולה במפרץ, המאגדת את נסיכויות הנפט, ציינה בהחלטותיה כדלהלן:

"באשר להמשך הכיבוש של איראן של שלושת האיים, טנב הגדול, טנב הקטן ואבו מוסא השייכים למאע"מ, המועצה מדגישה מחדש את עמדותיה הקבועות:

  • א. תמיכה בזכות מאע"מ להשיב לריבונותה את שלושת האיים, על המים הטריטוריאליים והתווך האווירי… שהם חלק בלתי נפרד ממאע"מ.
  • ב. הבעת צער על כי לא הושגה כל התקדמות במגעים הישירים והאזוריים והבינלאומיים המתנהלים עם איראן.
  • ג. קריאה לרפובליקה האסלאמית של איראן להיענות למאמצי מאע"מ והקהילה הבינלאומית לפתור את הבעיה באמצעות מו"מ ישיר בין הצדדים או העברת הבעיה לבית המשפט הבינלאומי". [4]

ההסברים האיראניים לא ציננו את החששות אצל נסיכויות הנפט, ובפרט לאור המשך המתקפה נגדן וההאשמות לפיהן המשטרים הללו אינם לגיטימיים ובנוסף לכך משתפים פעולה עם ארה"ב החותרת לתקוף את איראן. שריעתמדארי לא נרתע מהביקורת נגדו ובמאמר מערכת נוסף ב"כיהאן" ב- 15 ביולי 2007 תחת הכותרת "מה קורה לכם?" הוא השתלח פעם נוספת במדינות המפרץ תוך שהוא נמנע לכנות את בחריין "מדינת בחריין" ותחת זאת כינה אותה "האי בחריין". גם במאמר זה קובע שריעתמדארי, כי בחריין הייתה לפני מספר עשורים אחד המחוזות של איראן, ואולם היא התפצלה ממנה בגלל הסכם בין השאה מוחמד רידא פהלאווי וממשלות ארה"ב ובריטניה. הוא תקף את שליטי מדינות המפרץ השוללים את "הריבונות האיראנית המוחלטת על חלקים של האדמות האיראניות המוכרות" והאשימם בכך שהפכו להיות דוברים של ארה"ב ובנות בריתה החותרות לפתוח חזית חדשה נגד איראן במסגרת המאבק המכריע בין טהראן לוושינגטון.[5]

עלי אחמדי, חבר הפרלמנט האיראני וחבר הוועדה הפרלמנטארית לביטחון לאומי ולמדיניות חוץ תקף אף הוא את עמדת מדינות המפרץ המגבה את תביעת הריבונות של מאע"מ על שלושת האיים. "אם מדינות אלה רוצות להעלות באוב נושאים אלה הן תינזקנה יותר" אמר אחמדי וציין, כי מספר מדינות ערביות היו בתקופות מסוימות חלק מאיראן ובכללן בחריין. [6]

באתר האינטרנט "רג'א ניוז" המזוהה עם נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, נכתב בעניין זה, כי השיעים בבחריין מהווים 70% מהתושבים המקוריים ורבים דוברים את השפה הפרסית, צופים בחדשות, בסרטים ובסדרות בערוצים האיראניים" ואוהדים של קבוצות כדורגל איראניות. האתר מציין, כי מנהיגי איראן הזהירו את מדינות המפרץ, כי המשך התמיכה בתביעת הריבונות של מאע"מ על שלושת האיים, תחייה מחדש את תביעתה של איראן לריבונות על בחריין למרות הוויתור של השאה על בחריין בשנת 1971. [7]

בכיר איראני לשעבר אמר בראיון ל"אל-שרק אל-אווסט", כי מאמרו של שריעתמדארי משקף את תפיסתו של עלי ח'מנאי הדוגל בקו התקפי במדיניות החוץ, כפי שביטא זאת בנאום לפני מספר ימים בו מתח ביקורת על הנשיאים לשעבר רפסנג'אני וח'אתמי בגלל שמדיניות החוץ בתקופתם הייתה הגנתית ולא התקפית. הוא מתח ביקורת על שריעתמדארי וטען, כי דבריו מסבכים שלא לצורך את יחסי איראן עם מדינות המפרץ.[8]

לאיראן שאיפות טריטוריאליות במפרץ הפרסי ואין היא מסתירה אותן. כל אזור המפרץ בראייתה הינו פרסי ביסודו ולא ערבי, ומעבר לכך מתגוררת בו אוכלוסייה שיעית גדולה. החתירה האיראנית הבלתי נלאית להקים צבא חזק וגדול ולפתח יכולת גרעינית אזרחית וצבאית היא יסוד מרכזי באסטרטגיה השמה לה למטרה להפוך את איראן ממעצמה אזורית למעצמה עולמית, שתוכל להתמודד עם ארה"ב והמערב. ככל שתתקרב איראן לגרעין כך צפויה לגדול העזתה כלפי המערב ושכנותיה. איראן נזהרת שלא לחזור על טעותו של סדאם חוסיין אשר פלש לכווית באוגוסט 1990 טרם השלים את תוכנית פיתוח הנשק הבלתי קונבנציונאלי עליה עמל. האינטרס העליון של איראן כיום הינו להרתיע את ארה"ב (וישראל) מלבצע מתקפה צבאית שתפגע בתוכנית הגרעין ואת מדינות המפרץ מלסייע צבאית לארה"ב.

המטריה הגרעינית אמורה לשמש בשלב הבא את הבסיס למדיניות חוץ אקטיביסטית יותר שתשא את דגל המהפכה האסלאמית. החזון הדתי המניע את איראן הינו מצע לפעילות מדינית וצבאית ובמוקדו השאיפה להקים מחדש את הח'ליפות האסלאמית, אשר תוכל ליצור את התנאים להופעתו של המהדי המשיח המוסלמי. אחמדינג'אד הודה בכך מפורשות  בנאום בפני אנשי הדת הבכירים [9] (נובמבר 2006), ובאיגרת לנוצרים לקראת תחילת 2007 בה ציין (19 בדצמבר 2006), כי "עידן המצוקה, הסבל והאיומים יגיע לקיצו ביום מן הימים וישו ישוב לעולם עם הופעתו של צאצאו של הנביא הקדוש לאיסלאם, האימאם המהדי (המשיח השיעי) והוא ימחה כל סימן לדיכוי, סבל וייסורים מהעולם".[10]

בקהילות השיעיות רואים באחמדינג'אד את התגלמות המנהיג המוסלמי היכול לקדם את הגאולה. בספר "אחמדינג'אד והמהפכה העולמית הבאה", יוצר שאדי פקיה זיקה ישירה בין אחמדיניג'אד לבין המהדי וקובע, כי נשיא איראן דהיום תואם בתיאורו למפקד כוחות המהדי שישחררו את ירושלים על פי אמונת השיעה. אחמדיניג'אד מתואר כאדם נחוש, המונחה ישירות מאללה והסבור, כי "צבא שחרור ירושלים" יעבור דרך עירק בדומה לתפיסתו של ח'ומיני, שאמר כי "הדרך לירושלים עוברת דרך כרבלא". גם נחישותו של אחמדיניג'אד לפתח נשק גרעיני מתפרשת כחלק מסימני הגאולה המשיחית, שכן הוא ומקורביו רואים בהתמודדות עם הלחצים הבינלאומיים החותרים למנוע מאיראן לרכוש טכנולוגיה גרעינית, אחת הדרכים אשר יכשירו את הקרקע להופעת המהדי. [11]

החזון הנבואי מתורגם הלכה למעשה כבר עתה גם בהפצת האמונה השיעית במדינות מוסלמיות רבות ובהן פקיסטן, הודו (קשמיר), טורקיה, מצרים, אלג'יריה, לבנון, ירדן ועוד. גורמי הלכה סוניים בכירים חוזרים ומתריעים מפני מסע ה"מסיונריות" השיעי המתפשט בעולם הערבי. לפני מספר חודשים קראה המועצה המוסלמית העליונה בסוריה לכל המוסלמים הסונים בעולם לקום ולעמוד כנגד מסע המרת הדת שמנהלת איראן בסיוע השלטונות הסוריים. מטרתו, טוענת המועצה האיסלאמית העליונה, הינה לדחוף את הסונים להגר מארצם, לנטוש את זהותם ודתם ולמעשה לחסלם. הפצת השיעה, נאמר בהודעה שפרסמה, נעשית גם באמצעות הקמת בתי ספר בכל עיר, בניית מסגדים בשכונות סוניות והטלת מגבלות על הסונים לקיים את אמונתם. [12]

חריף במיוחד במתקפתו נגד השיעים היה המופתי של הר הלבנון השיח' אל-ג'וזו. בראיון לשבועון המצרי "רוז אל-יוסוף (22 בדצמבר 2006) אמר אל-ג'וזו, כי "איראן שואפת להשתלט על האזור הערבי. היא חותרת לשים ידה על הנפט במפרץ (הפרסי) ולהפוך את כל האזור הערבי לשיעי. יש כפרים שלמים שהפכו לשיעים… מה שקורה כעת הוא פלישה שיעית איראנית פרסית שח'ומיני לא הצליח לממש, אך היא מתבצעת כיום באמצעות חסן נסראללה, מוקתדא סדר, עבד אלעזיז אלחכים ומוחמד עלי תסח'ירי".[13]

הסימנים המעידים למדיניות חוץ איראנית התקפית הולכים ומתרבים והם משתקפים היטב בחששות העמוקים של מדינות המפרץ. מפקדי הצבא האיראני איימו לא אחת לתקוף צבאית את מדינות המפרץ ואת מתקני הנפט אם יסייעו לצבא ארה"ב במתקפה נגד איראן ועתה נוספו לאיומים אלה הצהרת מהן משתמעת כוונה איראנית להשתלט על אזור המפרץ ועל עתודות הנפט האדירות שבו, שישמשו מקור עוצמה כלכלית אדירה וככלי לפגוע אנושות בכלכלת המערב. העולם הסוני נטה לתמוך באיראן בעימות עם ארה"ב בסוגית הפיתוח הגרעיני. עתה משיצא המרצע מן השק קיים בסיס לשותפות אסטרטגית בין ארה"ב והעולם הסוני כדי לבלום את איראן. האיום למחוק את העולם הסוני מן המפה חמור יותר בעיניהם של המדינות הערביות מאשר ההבטחה האיראנית להשמיד את ישראל. באופן פרדוקסאלי ישראל והעולם הערבי נמצאים באותה סירה עם אינטרסים דומים, ויתירה מכך, דווקא ישראל היא זו שיכולה להוציא את הערמונים עבור הערבים.

 

[1]  http://www.asharqalawsat.com/details.asp?section=3&article=427952&issue=10454 Al-Sharq Al-Awsat (London), July 13, 2007

[2] http://www.alkhaleej.ae/articles/show_article.cfm?val=405611 Al-Khalij, (UAE), July 14, 2007

[3] http://www.asharqalawsat.com/details.asp?section=3&article=428190&issue=10456 Al-Sharq Al-Awsat (London), July 15, 2007

[4] http://www.asharqalawsat.com/details.asp?section=3&article=427952&issue=10454 Al-Sharq Al-Awsat (London), July 13, 2007

[5]http://www.alqabas.com.kw/Final/NewspaperWebsite/NewspaperPublic/ArticlePage.aspx?ArticleID=296043 Al-Qabas (Kuwait), July 16, 2007

[6]http://www.alqabas.com.kw/Final/NewspaperWebsite/NewspaperPublic/ArticlePage.aspx?ArticleID=295412 Al-Qabas (Kuwait), July 14, 2007

[7] Ibid

[8] http://www.asharqalawsat.com/details.asp?section=3&article=427952&issue=10454 Al-Sharq Al-Awsat (London), July 13, 2007

[9] Al-Hayat (London), November 19, 2006

[10] IRNA, December 19, 2006

[11] http://www.alrased.net/show_topic.php?topic_id=431

[12] http://www.ikhwan.net/vb/showthread.php?t=24237

[13] http://www.alarabiya.net/articles/2006/12/21/30114.html