עבור לתוכן העמוד
תפריט

תרומתה של ישראל להתפתחותו של המשפט הבינלאומי

ייחודיותה של מדינת ישראל בכמעט כל תחום – היסטורי, דתי, משפטי, מדיני ואסטרטגי – מעצבת מאז הקמתה את האופי המיוחד של המדינה, ושל מקומה במשפחת העמים

ייחודיותה של מדינת ישראל בכמעט כל תחום – היסטורי, דתי, משפטי, מדיני ואסטרטגי – מעצבת מאז הקמתה את האופי המיוחד של המדינה, ושל מקומה במשפחת העמים.

ייחודיות זאת באה לידי ביטוי במספר היבטים:

  • מדינה שהוקמה תוך מימוש הזכות ההיסטורי של העם היהודי להקים מחדש את הבית הלאומי שלו – זכות שקיבלה הכרה ואישור רשמי על ידי הקהילה הבינלאומית.

 

  • עם שבנה את עצמו על אף השואה שהביאה להשמדה של חלק ניכר של הקהילות היהודיות באירופה, והקים בהצלחה מדינה וחברה בת-קיימא, תוססת, רב-תרבותית, רב-דתית, שקלטה גלי הגירה מאסיביים מרחבי העולם.

 

  • מדינה אשר, עם הקמתה, התקבלה רשמית כחברה מלאה במשפחת העמים, אך נמנעה ממנה זכותה הבסיסית, על פי מגילת האו"ם, לשוויון ריבוני.

 

  • מדינה אשר מאז הקמתה לא הוכרה על ידי שכנותיה וניצבה מאז ומתמיד מול איומים קיומיים, מתוקפנות צבאית, טרור ואפילו אנטישמיות עולמית – עד עצם היום הזה.

 

  • מדינה שמאז הקמתה מתמודדת עם חרמות מסחריות ותרבותיות במישור הבינלאומי.

 

  • מדינה אשר מאז ומתמיד מופלית לרע באופן שיטתי וללא כל סיבה הגיונית, הן בגופים אזוריים ובינלאומיים והן על ידי מדינות רבות, מעבר לכל פרופורציה ומתוך התעלמות מסדר היום העולמי הכולל משברים ואירועים קשים וחמורים.

 

  • מדינה אשר, על אף כל האמור לעיל, משמשת כגורם מוביל בקהילה הבינלאומית התורמת לאנושות באמצעות חידושים טכנולוגיים, רפואיים ותרבותיים בכל תחומי החיים.

כל האמור לעיל, יחד עם האילוץ להתמודד עם המצבים והאתגרים הללו, הביאו לכך שאופיה של ישראל, מעמדה ותרומתה לאנושות, הן ייחודיים ומיוחדים.

הדין הבינלאומי

בתחומים הספציפיים של הדין הבינלאומי והפעילות הבינלאומית, אופיה המיוחד של ישראל והצורך להתמודד עם אתגרים ואיומים בטחוניים מתמידים ועם המציאות הקשה מולה היא עומדת, חייבו תשומת-לב רבה ומתמשכת, וכן מעורבות בפיתוח של נורמות בינלאומיות ואמנות.

  • לאור האירועים הטרגיים של השואה, ועוד מלפני קום המדינה, הובילו משפטנים יהודים וישראליים את הרחבת המודעות לשואה בקרב הקהילה הבינלאומית. מעורבות זאת כללה השתתפות פעילה בניסוח האמנה נגד השמדת-עם ואמנות אחרות, החלטות בינלאומיות רלבנטיות, וכן גיבוש החזון של כינון בית דין פלילי בינלאומי על מנת להעמיד לדין פושעים בדרגת חומרה גבוהה.

 

  • לנוכח הקיטוב הפוליטי והמשפטי במהלך המלחמה הקרה, אי-אפשר היה להקים ערכאה יורידית בינלאומית המוסכמת על כולם. לכן, מקרים של פשעי מלחמה טופלו על ידי טריבונלים "אד-הוק" המוגבלים בזמן ובתחום הסמכות ויועדו אך ורק לפשעים שבוצעו במלחמות ספציפיות (כגון המלחמות ביוגוסלביה, רוואנדה, סיירה ליאונה, לבנון וכו'). לאחר פירוק ברית המועצות החלה שוב העבודה על גיבוש חוקה של בית הדין הפלילי הבינלאומי, עם השתתפות פעילה של מומחים ישראליים. ב-1998 הוקם בית הדין הפלילי הבינלאומי.

 

  • פיתוח דיני הים הבינלאומיים הושפע רבות על ידי ישראל עקב הצורך למצוא פתרון לבעיית מדינות ללא גישה ישירה לים הפתוח אלא דרך מיצרים או תעלות. מצבה הגיאוגרפי של ישראל אילץ אותה להתמודד עם גחמותיהן הצבאיות והמדיניות של המדינות ששלטו במיצרי ג'יברלטר, טיראן, באב-אל-מנדב ותעלת סואץ. האמנה למשפט הים משנת 1958 הבטיחה זכויות מעבר חופשי דרך מיצרים בינלאומיים, עקב דרישותיה של ישראל.

 

  • ישראל היתה מעורבת בניסוח האמנה החדשה למשפט הים משנת 1982 שבאה במקום האמנות משנת 1958, והרחיבה את זכויות המעבר במיצרים.

 

  • עקב נסיונה הרבה של ישראל בשדות הקרב, השתתפו מומחים צבאיים ומשפטיים ישראליים בפיתוח וקודיפיקציה של דיני סכסוכים מזויינים והמשפט ההומניטרי הבינלאומי, כולל הפרוטוקולים משנת 1977 לאמנות ג'נבה, פרוטוקולים בעניין מוקשים וכן מסמכים בינלאומיים אחרים בעניין נשק קונבנציונלי ולא-קונבנציונלי ומשפט בינלאומי הומניטרי.

 

  • עקב התמודדותם של כוחות צה"ל עם אתגרים טקטיים וטכנולוגיים במהלך שורה של מלחמות ופעולות צבאיות, פיתחה ישראל שיטות חדישות של לחימה שנועדות להתמודד עם הטרור המודרני (כגון סיכול ממוקד בטרוריסטים), ובד בבד, מניעת פגיעה בחפים מפשע שלא משתתפים בלחימה. השיטות הללו אומצו על ידי צבאות של המדינות העיקריות בעולם והפכו לשיטות מקובלות בלחימה מודרנית.

 

  • הצדק הבינלאומי, ובמיוחד פעילותו של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, יצאו נשכרים ממומחיותם ומסירותם של משפטנים ישראליים. ספרו החשוב והמרכזי של פרופ' שבתאי רוזן על בית הדין הבינלאומי שימש, בעבר וגם כיום כאחד מעמודי התווך של הפעילות היום-יומית של בית הדין ושופטיו. בנוסף לשבחים הבינלאומיים כאחד משמשפטנים הבינלאומים הגדולים בעולם, כובד פרופ' רוזן לפרס ישראל בגין ספרו זה.

 

יחד עם זאת, עקב היותם ישראלים, לא זכו מומחים משפטנים ישראליים כגון רוזן, ואחרים (פרופ' רות לפידות, פרופ' יהודה בלום ופרופ' יורם דינשטיין) להיבחר לבית הדין הזה ולא למוסדות בינלאומים אחרים.

 

  • דרך השתתפותו כנציג ישראל בוועדה למשפט בינלאומי של האו"ם (עד לסילוקו בכוח עקב התנגדות מדינות ערב להמשך כהונתו) ובוועדה המשפטית של העצרת הכללית של האו"ם, היה פרופ' רוזן מעורב בגיבוש וניסוח האמנה הבינלאומית לדיני אמנות וכן מסמכים אחרים. מומחיותו לדיני הים הפכה אותו עם השנים לאחד מהפרשנים המוסמכים של האמנה למשפט הים.
  • כמדינה היהודית פיתחה ישראל קשרים בינלאומיים עם דתות אחרות, וקידמה החלטות בינלאומיות בדבר יחסי ידידות ושיתוף פעולה בין הדתות, ודיפלומטיה תרבותית ודתית.

 

כישלונותיה של ישראל בתחום הדין הבינלאומי

  • על אף מיקומה הגיאוגרפי של מדינת ישראל באזור מערב אסיה ומזרח התיכון, היא לא התקבלה בקבוצה הגיוגרפית זאת של מדינות באו"ם, ולכן לא התאפשרה לישראל להגיש מועמדותה לחברות בגופים המרכזיים של הקהילה הבינלאומית כגון מועצת הבטחון או בית הדין הבינלאומי. בכך נמנע מישראל זכותה לשוויון ריבוני, – זכות המוגנת במגילת האו"ם.

 

  • עקב הפוליטיזציה של הגופים הבינלאומים ובמיוחד הליכי מינוי ובחירת שופטים בינלאומיים, נמנע מישראל למלא כל תפקיד בעבודת בית הדין הבינלאומי וגופים משפטיים אחרים.

 

  • על אף המעורבות ההיסטורית והעקרונית של ישראל בחזון של ובעצם ההקמה של בית דין פלילי בינלאומי, ובתהליך הקמתו זאת עקב הסבל של העם היהודי בשואה, ישראל לא יכלה להצטרף לבית הדין הפלילי הבינלאומי  עקב מניפולציה פוליטית של כמה מהוראות חוקת בית הדין.

 

  • עקב התנגדות מדינות ערב ומדינות מוסלמיות, יחד עם חוסר נכונות של מדינות מערביות לתמוך בישראל או לאפשר הכללת ישראל בבחירות אזוריות, נמנעה מישראל השתתפות שווה במוסדות ההומניטרייים הבינלאומיים והאזוריים.

 

  • בהקשר זה, למרות פעלתנותה של ישראל במתן סיוע רפואי והומניטרי בכל העולם, כולל הצלת נפשות ונפגעי אסונות טבע, ארגון מגן דוד אדום – וכן עצם הסמל שלו – המגן דוד האדום – לא זכו להכרה בינלאומית. ולכן, כתוצאה מאפלייה פוליטית ואנטישמיות, נשארה ישראל המדינה היחידה בעולם שלא נכללה בארגון הצלב האדום העולמי.

 

סיכום

לאחר שבעים שנים מאז הקמתה, אין ספק בדבר מרכזיותה של מדינת ישראל כאחת המדינות המובילות בקהילה הבינלאומית.

אך על אף הישגיה ותרומתה של ישראל לאנושות כולה, נותרו על כנם גורמים של עוינות, אפלייה,  בידוד ואנטישמיות, הקיימים מאז הקמתה של ישראל ועוד לפני כן, כמכשול מרכזי מול קבלתה המלאה של ישראל ושילובה לתוך הקהילה הבינלאומית כמדינה שווה לכולן.

יש לקוות שמכשולים אלה יוסרו בטרם ימלאו לה שבעים שנים נוספות.