עבור לתוכן העמוד
Menu

שתיקת חיזבאללה: הסיבה האמתית

מאז החלה מבצע "מגן צפוני" לא נשמע קולו של חסן נסראללה או דמות משמעותית אחרת מטעם הארגון • המטרות של הארגון כרגע אחרות

במבט ראשון, שתיקת חיזבאללה וחוסר התגובה לחשיפת מנהרות התקיפה על ידי ישראל בחודש דצמבר 2018 נראות מפתיעות ביותר. ישראל רואה בגילוי המנהרות מכה קשה לאסטרטגיה של חיזבאללה, שכן ארגון הטרור התכוון להפתיע את ישראל על ידי פלישה לגליל העליון, או לחלק ממנו, באמצעות המנהרות ולהביא לעימות צבאי גדול עם ישראל.

לפי שעה בחרו ראשי חיזבאללה, ובמיוחד מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, להימנע מתגובה משמעותיות כלשהי. במקום זאת, הם העדיפו להגיב לחשיפות הישראליות בסיקור עיתונאי יהיר ומתמשך שנועד ללגלג על ישראל. יחד עם זאת, הם צופים ביתר שאת על הפעילות הישראלית, וטוענים כי כל עוד ישראל תמשיך לחפור בצד שלה של הגבול, לא תהיה כל תגובה של הארגון.

בעוד שהאמונה של חיזבאללה שיכולותיה מרתיעות את ישראל עשויה להסביר את היעדר התגובה של חיזבאללה, סיבה נוספת לשתיקה היא אולי שחיזבאללה ממקד את מאמציו בחשיפת המקורות (האנושיים או האחרים) שאפשרו לישראל לגלות את תוכנית הלחימה האסטרטגית שלו ואת הרשת השלמה של מנהרות התקפה. חפירתם ופריסתם של מנהרות אלה, עלו לחיזבאללה שנים של מאמץ אנושי ומיליוני דולרים. סיבה אפשרית אחרת יכולה להיות שחיזבאללה שוקדת על הבנת עיתוי המתקפה הדיפלומטית הישראלית ואת השלכות חשיפת מנהרות ההתקפה הן בהקשרים אזוריים והן בלבנון.

אין ספק שנסראללה יבחר להגיב על אירועים אלה בהקדם האפשרי. קרוב לוודאי שהוא יתפאר בכך שיש לו עוד הפתעות בקנה שישראל אינה מודעת להם. הפתעות אותן הוא מכין לדבריו לעימות הצבאי הבא אם ישראל תעז להתגרות בחיזבאללה או ליזום כל תקיפה על אדמת לבנון.

אז מהי האסטרטגיה של חיזבאללה בלבנון?

למעשה, הרבה מעבר לגבול הישראלי-לבנוני, חיזבאללה עסוק בבעיה אסטרטגית המונעת ממנו התמודדות עם ישראל בשלב זה: חיזבאללה מנהל מאבק מכריע על השליטה בתשתית הלבנונית.

הארגון חזר ללבנון מסוריה, שם הותיר נוכחות קטנה. הפרויקט הבא של חיזבאללה הוא לפתח אסטרטגיה להשתלטות על ממשלת לבנון ולהפוך את לבנון למגרש שלו – באמצעות פתקי הצבעה במקום קליעים.

למעשה, בבחירות לפרלמנט במאי 2018 שהתקיימו בלבנון, זכתה קואליציית חיזבאללה ב- 80 מתוך 128 המושבים בפרלמנט. אולם, בשל החלוקה העדתית של התפקידים המדיניים, המפסיד העיקרי, המנהיג הסוני סעד אל-חרירי, באופן מתמיה נבחר לתפקיד ראש הממשלה הזמני לצורך הקמת ממשלה חדשה.

למרות שחלפו שבעה חודשים מאז, כשלו מאמציו של חרירי להקים ממשלה, בעיקר בגלל מכשולים שהוצבו בידי חיזבאללה. על פי הנוהג, ממשלת לבנון היא גוף המורכב מ- 30 שרים. מתוכם, הגוש המנצח בפרלמנט מקבל 15 תיקים, האופוזיציה 10, ועוד חמישה הם הבחירה של נשיא לבנון. חיזבאללה, שראה חלוקה זו כלא הוגנת, דרש שני תיקים נוספים עבור ייצוג ששת חברי הפרלמנט הסונים הפרו-סוריים (ועל כן פרו-חיזבאללה), ובכך הפרו את האיזון העדין הקיים כיום בנוסחה של 15 + 10 + 5.

מספר הצעות להרכב חלופי של הממשלה (כגון 18 תיקים, 24 וכו') נדחו על ידי שני הצדדים. חיזבאללה ניסה ללחוץ על הנשיא מישל עאון לבטל את החלטתו למנות את חרירי לראשות הממשלה, ולהורות לפרלמנט להצביע על מועמד אחר, המתאים יותר לחיזבאללה. בתחילה התפתה עאון לקבל את הצעתו של החיזבאללה, אך חזר בו ברגע האחרון, משום שהבין את השלכותיה האדירות על הפוליטיקה הלבנונית ועל יחסי סעודיה-לבנון, שכן ערב הסעודית תומכת בחרירי במאמציו בעוד חיזבאללה שואב את השראתו ואת תמיכתו מאיראן.

המצב הפנימי הקשה של לבנון

במצב כזה של עניינים, לבנון מוצאת עצמה במצב נורא. ללא ממשלה יציבה, הזירה הפנימית בלבנון עוברת התפתחויות חדשות שלא ידעה בעבר:

  • מתיחות גוברת בין הקהילות העדתיות השונות בלבנון, המגיעות כמעט לכדי הצתת מלחמת אזרחים חדשה, בעיקר בין מוסלמים סונים לשיעים. בתחילת דצמבר 2018, ניסו כוחות הביטחון הפנימי לזמן את חבר הפרלמנט לשעבר, ויסאם והאב, דרוזי המתגורר בעיירה קטנה בשם ג'היליה, לביירות לחקירה על השמעת נאצות כנגד רפיח חרירי, אביו של ראש הממשלה הנוכחי, סעד חרירי. ואולם, ניסיון זה הסתיים בהרג נהגו וכמעט הובילה למלחמת אזרחים.
  • פיוס מעורר תדהמה במחנה הנוצרי בין סמיר ג'עג'ע, מנהיג מפלגת הכוחות הלבנונים (מיליציה נוצרית) לבין משפחת פרנג'יה. בשנת 1978 הוביל ג'עג'ע כוח משימה שהסתער על אחוזת פרנג'יה בעיר הצפונית אהדן, והרג את טוני פראנג'יה, את אשתו ואת בתו. טוני פרנג'יה היה בנו של נשיא לבנון לשעבר, סולימאן פרנג'יה, שהזמין את הצבא הסורי להתערב במלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1976, כשהמחנה הנוצרי עמד לפני תבוסה בידי אש"ף וכוחות השמאל. בעקבות חיסולו של טוני פרנג'יה גורשו מפלגת הפלנגות (כּתאיבּ בערבית) מצפון הר הלבנון. מאז נאסר על הפלנגות להיכנס לשטחים שנחשבו תחת שליטתו של שבט פרנג'יה.
  • לבנון נתונה בחובות כבדים עד כדי כך שאינה עומדת בהחזר הלוואותיה (יש לה את שיעור החוב השלישי בגודלו בעולם – 81 מיליארד דולר, שהם 152% מהתוצר המקומי הגולמי שלה). התחייבות של תורמים זרים לספק חבילת סיוע פיננסי בסך 11 מיליארד דולר, שהוסכמה בוועידת פריז באפריל 2018, לא ניתנת לכיבוד בשל המצב הפוליטי והכלכלי.

 

  • מפלגות פוליטיות יצאו לרחובות כדי להביע את מורת רוחם מהקיפאון המדיני ומהמצב הכלכלי.

 

  • לבנון סובלת מנוכחותם של פליטים סורים, המונים יותר מ- 25% מאוכלוסייתה, אותם לא הצליחה לשכנע לחזור הביתה.

 

  • תשתית פנימית קורסת. לצד הפסקות חשמל כרוניות, נהרות (פשוטו כמשמעו) של פסולת זורמים בכל רחבי הבירה בשל היעדר שירותים עירוניים.

בדצמבר 2018, על רקע התפתחויות אלו, האשימה ישראל את לבנון בהפרת החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1701, בכך שאפשרה לחיזבאללה לחפור מנהרות תקיפה חוצות-גבול לתוך ישראל. ישראל טענה שממשלת לבנון אחראית ורמזה לכך כי לבנון עלולה להפוך למטרה אם יתפתח עימות צבאי בין ישראל לחיזבאללה.

מכל הנאמר לעיל, עולה כי אין זה העיתוי הנכון עבור חיזבאללה להתעמת עם ישראל. לבנון נמצאת בצומת דרכים במאבקה למען יציבות. זעזוע בלבנון לא ישרת את האינטרסים של חיזבאללה או של איראן. לכן, הזירה העיקרית של חיזבאללה נותרה פנים-לבנונית, כולל שליטה בפוליטיקה הלבנונית.

ברגע שזה יושג, יהיה הרבה יותר קל לחיזבאללה להתעמת עם ישראל. יחד עם זאת, אם ישראל "תפר" את הריבונות הלבנונית (למשל, על ידי פיצוץ מנהרות התקיפה מהצד הלבנוני של הגבול), סביר יותר שהדבר יוביל להסלמה צבאית מול חיזבאללה.