קטאר – הילד הרע של המפרץ

, 08/06/2017

הסכסוך החריף שפרץ בימים האחרונים בין סעודיה, בני בריתה במפרץ ומצרים לבין קטאר, אינו אלא אפיזודה נוספת ביחסים המפותלים בין הצדדים הניצים מאז אמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת. יתכן שהפעם מדובר במהלך חמור יותר שכן שכנותיה המידיות של קטאר, ערב הסעודית, מדינת האמירויות המאוחדת (מאע”ם), בחריין ואף מצרים ‘הרחוקה’ הכריזו על מצור וחרם מלא, הכולל ניתוק יחסים דיפלומטים וסגירת מעברי הגבול והמרחב האווירי והימי. אליהן הצטרפו תימן, וממשלת לוב השוכנת בטוברוק, בעלת בריתה הקרובה של מצרים. משמעות המהלכים היא כעין הכרזת מלחמה ואכן התושבים מיהרו להתנפל על המרכולים לאגירת מזון.

הסיבות למשבר הנוכחי מוכרות היטב ממשברי העבר: קטאר מביעה תמיכה באיראן ובסוכנה חיזבאללה, אויבי סעודיה ומדינות המפרץ, ובתנועת האחים המוסלמים וחמאס, אוייביה המושבעים של מצרים. הפעם הבעת התמיכה מיוחסת לשליט קטאר תמים בן חמד אאל ת’אני, בנאום שנשא בטקס סיום קורס של המשמר הלאומי. דברים אלה, שפורסמו באתר סוכנות הידיעות הקטארית, נמחקו אחרי חצי שעה ומשרד החוץ הקטארי פרסם הודעה כי אתר הסוכנות נפרץ והדברים הנ”ל הושתלו בו כדי לפגוע בקטאר. ערוץ סי.אן.אן. טוען שהרוסים שתלו את הנאום. סעודיה ומצרים ובנות בריתן לא קיבלו הצגת דברים זו ופתחו במתקפת תקשורת שהתפתחה להטלת חרם מלא.

לגבי איראן אין חילוקי דעות. מדובר באויב קיומי של סעודיה. טהראן חוזרת ומאיימת לפגוע בסעודיה ומדינות המפרץ מאז עלייתו של חומייני לשלטון ב-1979 כאשר הקים את שלטון מורה ההלכה והכריז על כוונתו לייצא את המהפכה האסלאמית השיעית לכל המזרח התיכון ולאחר מכן לעולם כולו. סעודיה כמדינה הסונית מובילה הייתה ועדין יעד מספר אחד. חומייני לא הצליח ליישם את כוונותיו והותירם ליורשיו הממשיכים במסכת האיומים. תנועת האחים המוסלמים היא כיום אויבת מספר אחד של מצרים בעקבות הדחתו של מחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, מן הנשיאות. מרבית מדינות ערב מתייחסות לתנועה בחשדנות גדולה,  שהרי היא אשר הפיצה את תורת האסלאם הרדיקלי בעת הנוכחית ועל עקרונותיה – ה’תכפיר’ וה’ג’יהאד’ (הכרזה על החברה הערבית ככופרת והפעלת הג’יהאד נגדה עד להקמת הח’ליפות האסלאמית) – פועלים אלקעידה, דעא”ש, בוקו חראם, שבאב ודומיהם.

ממצרים, דרך תימן, בחריין, מאע”ם וסעודיה – כולם מנתקים יחסים עם קטאר

מדינת האמירויות רואה באחים תנועה מסוכנת החותרת להקים שלטון אסלאמי במפרץ בדרך למימוש הח’ליפות. לפני שנתיים היא פרסמה את רשימת אירגוני החזית של האחים במדינות ערב וגם באירופה ובארה”ב שם הם פועלים לגייס  מוסלמים במטרה לצבור עוצמה עד למיטוט משטרי המערב מבפנים וכפיית שלטון אסלאמי עד להקמת הח’ליפות. התוכניות המפורטות של תנועת האחים המוסלמים נחשפו ע”י הסי.אי.איי בשתי פרשיות שעשו כותרות בתחילת שנות ה-2000, בנק אלתקואה בשווייץ וקרן הולי לאנד בארה”ב. מיזמים אלה נוהלו ע”י בכירים של האחים המוסלמים, מקורבים לבן לאדן, והם הקימו רשתות מימון חובקות עולם להעברת כספים לאירגוני אל-קאעידה ולחמאס.

לסעודיה, מצרים ומדינות המפרץ יש אפוא סיבות טובות לבודד את קטאר ולנסות לשנות את דרכיה שכן היא פוגעת בלכידותן מול הסכנה האיראנית ויכולה לגרום להתפרקות מועצת מדינות המפרץ. הסיוע שמגישה קטאר לארגוני טרור אסלאמיים כגון חמאס, מיליציות של האחים בלוב ובסוריה וגם כנראה לאל-קאעידה ואולי אף לדעא”ש ולמיליציות פרו איראניות לא רק שמסכן את סעודיה ובנות בריתה אלא גם נוגד את מדיניותה של ארה”ב. ואכן התברר כי פגישתו של טראמפ עם שליט קטאר, תמים בן חמד, בשולי פיסגת ריאד, בחודש מאי, לא הייתה קלה והתמקדה בנושא מדיניותה ההרסנית של קטאר. טראמפ גם אישר בציוצו בתגובה למשבר עם קטאר כי סעודיה ומדינות מוסלמיות אחרות אכן הפנו אצבע מאשימה לקטאר.

תמים בן חמד – מנהיג קטאר

אלא שאליה וקוץ בה.

ארה”ב חתמה עם קטאר עוד ב- 1991 על הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני ביוזמתו של שליט קטאר הקודם ח’ליפה, סבו של תמים. מטרתו הייתה לבסס את מעמדה של ארצו מול סעודיה. בנו, חמד, שהיה סגנו, הדיח את אביו מן השלטון ב-1995 בשיחה טלפונית, בשעה שזה האחרון שהה בשווייץ. לחמד הייתה מטרה ברורה: הוא שאף לקדם את ארצו ולשימה על המפה. הוא פתח בניהול מדיניות חוץ עצמאית למורת רוחה של סעודיה, והקים את ערוץ אלג’זירה וגם עמד מאחורי הביקורת הפרובוקטיבית של הערוץ נגד כל מדינות ערב. הוא אף הקים קשרים עם אל-קאעידה וחמאס. ב-2003 נפלה לידו הזדמנות פז. סעודיה ביקשה מארה”ב, במסגרת מאבקה נגד “ארגון אל-קאעידה בחצי האי ערב” לפנות את בסיסיה משטחה, כדי לרצות את החוגים האסלאמיים הקיצוניים. חמד קיבל בשמחה את ההצעה להעבירו לקטאר והתיר לאמריקאים לבנות בסיס גדול סמוך לדוחא, בעמק אלעודייד. האמריקאים הקימו שם שלושה מתקנים צבאים, ביניהם בסיס אווירי גדול המשרת את מלחמתם בעיראק, בסוריה ובאפגניסטאן וגם מהווה משכן למטה הכללי של פיקוד המרכז. לאחרונה סעודיה התחרטה על מהלכה הבלתי מחושב, שנתן יתרון גדול לקטאר ואף התייעצה עם מדינת האמירויות למציאת בסיס חלופי בשטחן. נראה עם זאת שבשל הוצאות הענק הכרוכות בהעברה אין סיכוי שיבוצע.

השאלה המעניינת היא מה מניע את קטאר לתמוך, באובססיביות, באחים המוסלמים מחד ולראות באיראן כגורם חשוב ומייצב ולקיים עמה קשרים ידידותיים מאידך, למרות היותה מדינה סונית ווהאבית הנושקת יבשתית לסעודיה והאמורה לחסות בצילה. מדיניות זו גרמה משברים רבים מאז שנות ה-90 עם סעודיה ומצרים. נראה שמדובר בשילוב של מספר גורמים:

  1. האמביציה האישית של שייח’ חמד אביו של תמים (חמד העביר את השלטון לבנו תמים ב-2013), לעשות את קטאר הקטנה למעצמה על רקע ההכנסות הגדולות מייצוא הגז והנפט המאפשרים לה נקיטת מדיניות עצמאית.
  2. הרצון להשתחרר מצילה המעיק של סעודיה המגדירה את עצמה “כפטרון” של מדינות המפרץ.
  3. מניע נוסף חשוב שאינו מוערך מספיק במערב הוא השפעת האחים המוסלמים שתורתה הפכה לחלק מן המרקם הדתי-תרבותי של קטאר.
  4. הקירבה לאיראן והצורך לנהל עמה מדיניות ידידותית להפקת גז ממאגר עצום הנמצא בצפונה של קטאר ושחלקו משתרע בשטח הימי איראני.

קטאר פרצה לתודעה העולמית ב- 1995 לאחר שחמד הדיח את אביו כנאמר לעיל. האב ח’ליפה היה שליט חסר אמביציות והסתפק באגירת ההכנסות העצומות מיצוא הגז מבלי שניסה להביא לפיתוחה של מדינתו. הוא גם נכנע לסעודיה שהתנגדה עוד ב-1992 להקמת צינור להספקת גז לכווית ובניית גשר למדינת האמירויות. חמד שינה מדיניות זו לחלוטין. הוא פתח במערכת השקעות לפיתוח כלכלי וגם הקים קרן להשקעות בחו”ל שרכשה מניות בחברות גדולות, השתלטה על מרכזי קניות ומלונות מפורסמים ואף קנתה קבוצות כדורגל. ב-1996 הקים את ערוץ אלג’זירה שנוהל ברוח האחים המוסלמים ותקף ללא רחם את המשטרים הדיקטטורים במדינות ערב – מה שהביא לעימותים עם רובן וסגירת משרדי אלג’זירה מפעם לפעם. ניתן לומר כי לאלג’זירה היה חלק לא מבוטל בפריצת אירועי האביב הערבי ב-2011 והפלתם של בן עלי, קדאפי ומבארק. חמד נשען על רזרבות הגז הענקיות של ארצו שהן מספר שלוש בעולם. הוא גם בנה מתקני ענק לייצור גז נוזלי וייצוא באניות כדי שיוכל לספק את הגז לכל דורש בכל חלקי העולם. מתקנים אלה הם בין הגדולים ביותר בעולם.

דוחא – נפתחה למערבה ולמערביים, אך המשיכה בהידוק היחסים עם איראן וארגוני הטרור העולמיים

קטאר הפכה גם למארחת גדולה של ועידות בינלאומיות, תערוכות ואירועי תרבות. מדיניות עצמאית זו הטלה צל על סעודיה שפיתחה עוינות כלפי קטאר מה עוד שהיא גם התקרבה לאיראן וקיימה עמה מיגוון של יחסים כולל קשרים צבאים – אם ניתן להסיק מביקורו של רמטכ”ל קטאר באיראן לפני מספר שנים. ההתקרבות של קטאר לאיראן גרמה לעימותים גם עם מצרים לאחר שקטאר הזמינה לפיסגה הערבית בדוחא ב-2010 את איראן בניגוד לחוקי הליגה. במקרה אחר הכריזה איראן כי בחריין היא מחוז איראני ומבארק נחפז למנמה בירתה שם הכריז כי ביטחון המפרץ הוא בטחונה של מנצרים.

נראה שביסוד רוח העצמאות של חמד נמצאת גם השפעתם של האחים המוסלמים שהטביעו את חותמם העמוק על התפתחותה הדתית-תרבותית של קטאר. הם הגיעו לקטאר בארבעה גלים. הראשון במחצית שנות החמישים כאשר ברחו מרדיפותיו של נאצר לאחר שניסו להתנקש בחייו ונכשלו. קטאר הייתה אז אמירות בדווית בלתי מפותחת שמנתה כ- 40.000 תושבים. האחים המוסלמים וביניהם יוסוף קרדאווי, שלימים הפך למטיף והפוסק המרכזי של האחים המוסלמים, הבינו את ההזדמנות שנקרתה בדרכם. הם התקבלו יפה ע”י האוכלוסייה הבדווית, שראתה בהם מוסלמים מאמינים וגם אינטלקטואלים ממצרים הגדולה, והתמסרה להשפעתם. הם הקימו את משרדי החינוך וההקדשים, חוגים למחשבת האסלאם ובעצם עיצבו במהלך עשרות השנים הבאות את דמותה של קטאר. הם גם הקימו יחסים טובים עם משפחת האמיר ודרכה הגיעו להשפעה גדולה על מדיניות החוץ הקטארית. יוזכר כי מנהלה הראשון של אלג’זירה היה וואדאח ח’נפר איש האחים המוסלמים שברח מירדן וכי לקרדאווי יש עד היום בערוץ אלג’זירה תכנית שבועית על החיים והשריעה המשמשת בסיס לפתואות בכל שטחי החיים בעולם המוסלמי. הוא גם הקים את ה”ארגון העולמי של חכמי האסלאם” ואת ה”ארגון האירופי למחקר ולפתואה” המנחה את המיעוטים המוסלמים באירופה כיצד להתנהג במדינות לא מוסלמיות. גל נוסף של האחים המוסלמים הגיע לקטאר ב-1982 בעקבות דיכוי מרד האחים בסוריה.

פעילי האחים המוסלמים במצרים – קבלו ועדיין מקבלים תמיכה רבה מקטאר

עוד גל הגיע ב-2001 מסעודיה, שגרשה את האחים משטחה לאחר שהבינה כי יש להם חלק חשוב בהטפה הקיצונית בסעודיה עצמה, שהביאה להשתתפותם של 15 צעירים סעודים בפיגוע נגד מגדלי התאומים בניו יורק. הגל האחרון של האחים נחת בקטאר בשנת 2013, לאחר הדחתו של מורסי ודיכוי הפגנות האחים ע”י סיסי, במצרים. לאחים המוסלמים יש אפוא נוכחות גדולה והשפעה עמוקה על קטאר ומנהיגיה. קטאר לא רק שממנת את אירגוני האחים בעולם אלא גם נתנה בזמנו מחסה למחבלים של אל-קאעידה כמו ח’אלד שייח’ מחמד, ארכיטקט הפיגועים של אל-קאעידה, שתיכנן את פיגוע מגדלי התאומים והפיצוצים של שגרירויות ארה”ב בקניה ובטנזניה. גם מנהיגי חמאס, כמו ח’אלד משעל ופעילים  אחרים כמו סלאח אלערורי, שוהים בקטאר וממשיכים לפעול ממנה. מפעם לפעם, בלחץ ישראל או של ארה”ב, קטאר מודיעה כי ביקשה מאנשי חמאס לצאת את המדינה, אבל הם נוהגים לחזור אליה כאשר פוסקת התעניינות התקשורת בנושא.

עימות בלתי נמנע בין קטאר למצרים התפתח עם הדחתו מן הנשיאות ב-2013 של מחמד מורסי, איש האחים המוסלמים. דיכוי הפגנות האחים בקהיר והעימות שהביא למותם של כאלף אחים הביא את היחסים עם קטאר למשבר חמור ומצרים, סעודיה ובחריין החזירו את שגריריהן מדוחא, עד שנמצאה פשרה באמצעות תיווך כווייתי.

המשבר הנוכחי עם קטאר אם כך אינו אלא חלק מעימותים תקופתיים וגם מתרחש מאותן הסיבות, אלא שהפעם הסכנה האיראנית היא שהטתה את הכף לעבר תגובה חמורה יותר. התמקמותה של איראן בסוריה בחסות רוסיה, השפעתה בעיראק, התמיכה במרד החות’ים בתימן והשתלטות חיזבאללה על לבנון מהווים איום קיומי על סעודיה המוצאת את עצמה מוקפת בכוחות עוינים מכל צדדיה. נראה שהדברים הוסברו היטב לטרמפ בזמן ביקורו בחודש שעבר. אלא שהוא מוצא את עצמו במבוכה: כיצד לתמוך בקואליציה הסונית בראשות סעודיה ומצרים שהיא בסיס למדיניותה של ארה”ב באזור וגם להימנע מפגיעה ביחסים הקרובים של ארה”ב עם קטאר? כוויית כבר פתחה כהרגלה בניסיונות תיווך, אך על רקע ניגודי האינטרסים של שני הצדדים עדין לא ברור היכן ימצא הבסיס לפשרה, שהיא בסופו של דבר מחויבת המציאות.

אודות המחבר צבי מזאל

השגריר צבי מזאל, מומחה לתקשורת ערבית, חוקר בכיר ומנהל האתר בערבית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. כיהן כשגריר ישראל במצרים, רומניה ושבדיה ושירת בתפקידים בכירים במשרד החוץ, וביניהם סמנכ"ל משרד החוץ לענייני אפריקה.