עבור לתוכן העמוד
תפריט

קופרווסר ל"וושינגטון פוסט": פחות עובדות, יותר טיוח

הדברים פורסמו בעקבות מאמר ביקורתי של כתב "בודק העובדות" של הפוסט

טור בדיקת העובדות בוושינגטון פוסט (14 במרץ 2018) "האם הרשות הפלסטינית משלמת 350 מיליון דולר בשנה לטרוריסטים ולמשפחותיהם?" הצליח פחות בבדיקת העובדות ויותר בטיוח המדיניות הרשמית של הרשות הפלסטינית במתן תמריץ לטרור באמצעות תגמול למחבלים.

מאמר זה של גלן קסלר מייצג חלק מהבעיות המרכזיות ביחסה של התקשורת המערבית לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא מאשר את תשלומי העתק על ידי הרש"פ למבצעי פעולות הטרור ומשפחותיהם כמו גם כי ברש"פ פועלים שני ארגונים המוקדשים למטרה זו. הוא גם מאשר כי מובטחת מראש משכורת למחבלים, שתגדל ככל שהנזק שייגבה על ידי מעשה האלימות יהיה רב יותר.

עם זאת, המאמר נכשל בבחינה ובשפיטה מטעם עצמו של מוסריות של מה שמהווה "טרור". באופן מחריד, המאמר פוטר מתשלום פעילות מכוונת אלימה של אזרחים נגד חפים מפשע לקידום מטרות פוליטיות ודתיות. לאחר ה- 11 בספטמבר, מעשי הטבח של דאע"ש ורצח יהודים על ידי פלסטינים, קסלר משתמש באופן מביש בקלישאה הרשלנית והמרושעת: "מחבל עבור אדם אחד הינו לוחם חופש עבור אדם אחר."

כפי שאמר השגריר דורי גולד, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה: "קסלר נכנס לביצה של הרלטיביזם המוסרי, שבהקשרו הנוכחי פירושו שאף אחד אינו יכול לשפוט אפילו את הפיגועים הנוראים ביותר, דבר המוביל לטרור בלא ענישה, והעולם הופך להיות מסוכן יותר, משום שאין עמידה על סטנדרטים בינלאומיים."

גישה זו מתעלמת מההקשר. המחבלים מתוגמלים על פי חוק הרשות הפלסטינית המגדיר אותם כ"מגזר הלוחם "של החברה הפלסטינית. שני מוסדות של הרש"פ הוקמו בחוק לתמוך ב"אסירים ושהידים," המתוקצבים ב- 350 מיליון דולר מתוך התקציב הרשמי של הרש"פ לשנת 2017. בנוסף, המנהיגים הפלסטינים מעניקים כבוד באופן קבוע למחבלים, מקימים אנדרטאות להנצחתם, והם זוכים לתשבחות בתוכניות הלימוד ובתקשורת של הרש"פ. דבר זה משקף את הנרטיב הפלסטיני הרואה במאבק המתמשך נגד הציונות חובה לכל פלסטיני עד לניצחון. זהו ההיגיון שמאחורי תשלומי הטרור מהם יש התעלמות, אך לא כך צריך להיות.

שנית, התייחסות זו מתעלמת גם ממחויבותה של הרשות הפלסטינית להסכמי אוסלו, לפיה הרשות אמורה להילחם בטרור ובהסתה לטרור.

שלישית, אלה המאמצים גישה זו מוכנים לסובלנות כלפי אלימות. הרשות הפלסטינית מעודדת פעילות יידוי אבנים, דקירות והתקפת כלי רכב, החורגות הרבה מעבר למרי אזרחי. אם הרשות הפלסטינית עומדת על כך שה"וועדה לענייני אסירים" ו"המכון לסיוע למשפחות השהידים" תומכת רק ב"לוחמי חופש," אזי עליה גם להודות בגלוי שהיא מצויה ב מלחמה גלויה כנגד האוכלוסייה האזרחית בישראל.

רביעית, גישה זו נשענת במידה רבה על ארגונים לא ממשלתיים מוטים, מבלי להזכיר את סיבת קיומם – דמוניזציה של ישראל. בניסיון להצדיק את אזכור הנתונים שהם מספקים לצורך הצדקת מדיניות התגמול על רצח ["pay-to-slay"], מצטט קסלר את טענת הפלסטינים כי "התשלומים על המאסר בבתי כלא הם מאמץ לאזן את המערכת הלא-הוגנת במצב תחת כיבוש".

למעשה, אין זו ההצדקה האמיתית של הפלסטינים להגנה על מדיניות המשכורות למחבלים. הרשות הפלסטינית רואה במחבלים לוחמים וגיבורים שנשלחו למשימתם על ידי הרשויות הפלסטיניות, כפי שצוין, למשל, באתר הוועדה לענייני אסירים ובפרסומי המתאבדים. זו הסיבה שמנהיגות הרשות הפלסטינית, כולל אבו-מאזן עצמו, מתעקשת להמשיך בתשלומים למחבלים בכל מצב. ב- 14 בינואר 2018 פנה אבו מאזן למועצה המרכזית של אש"ף ואמר:

"איננו חפצים במלחמה. לא נקרא למלחמה צבאית נגד ישראל. מי שיש לו [נשק] – השתמש בו. את זאת אומר בגלוי. אם יש לך נשק, קדימה. אני איתכם, ואעזור לכם. כל מי שיש לו נשק יכול לפעול בעניין. לי אין נשק. אני מעוניין בדרך פוליטית של שלום כדי להגיע להסדר. אני רואה כאן רק מעטים התומכים בשלום. כל האחרים הם בעניין מלחמה. האמריקנים תמיד אומרים לנו שעלינו לחדול מלשלם משכורות למשפחות השאהידים והאסירים. אנו דוחים דרישה זו באופן מוחלט. בשום פנים ואופן לא נאפשר למשפחות השאהידים, הפצועים והאסירים להיפגע. אלה הילדים שלנו, המשפחות שלנו. אנו גאים בהם [במתים], ואנו נעדיף לשלם להם לפני שנשלם לחיים." [1]

חמישית, המאמר ערך ככל הנראה את המידע שסופק לו על ידי הרשות הפלסטינית. חלק מהמידע מהרש"פ פירט כיצד הרשות מוציאה את כספה על המחבלים. רובו, אך לא כולו, מוגדר כמשכורת, והשאר ניתן בצורת הטבות אחרות למחבלים (ביטוח בריאות, שירותים משפטיים, שכר לימוד וכו') המוספים למשכורותיהם. המשכורות עצמן מהוות יותר משבעים אחוזים מסך התקציב שהוקצה למחבלים לאורך השנים.

בסופו של דבר, עובדה אחת ויחידה היא החשובה: הרשות הפלשתינית בגאווה ועל פי חוקיה שלה משלמת מדי שנה כסף רב כדי לעודד טרור על ידי תגמול למחבלים שנכלאו בבתי הכלא הישראליים או שמתו במסגרת פעילותם. התשלום לפי דירוג: כגודל הנזק של מעשי הטרור של המחבלים, כך עולה שכרם והטבותיהם.

בעודו מנסה לתקוף את טענתו הנכונה של ראש הממשלה נתניהו כי סך המימון של תוכנית האסירים ומשפחות השהידים ב- 2017 הוא 350 מיליון דולר, קסלר לחלוטין מפספס את עצם המטרה של ישויות אלו.

שיקול הדעת הסובייקטיבי של המאמר מחמיץ את העיקר: מדיניות תשלומי הטרור של הרשות הפלסטינית מתמרצת את הטרור שגבה חיי אלפים, כולל של אמריקאים. כל הצדקה או רציונליזציה לכך היא שערורייתית, לא מוסרית, בלתי חוקית ובלתי מתקבלת על הדעת. ייתכן וקץ הערפול המוסרי יסלול  את הדרך לשלום. לעומת זאת, התעלמות מכך תנציח את המבוי הסתום הנוכחי ורק תעודד את המשך הטרור.

* * *

הערה:

[1]https://www.memri.org/tv/mahmoud-abbas-plo-should-reexamine-agreements-with-israel-we-will-not-accept-america-as-mediator

  • נכתב במשותף ע"י תא"ל במיל. יוסי קופורווסר וסנדר גרבר
  • פורסם ב"וושינגטון פוסט"