עבור לתוכן העמוד
תפריט

הדו"ח הסודי שהוביל את מקרון להצטרפות למתקפה

השתתפותה של צרפת בקואליציה שתקפה בסוריה היא חלק מן המאמץ של מקרון לשמור את צרפת כמובילה לאחר פרישת בריטניה מן האיחוד

במטרה להצדיק את השתתפותה במתקפה שבוצעה ב-14 באפריל 2018, על ידי בנות הברית נגד המתקנים הכימיים בסוריה פרסמה צרפת והנשיא מקרון מסמך רשמי,בחלקו סודי ,שנכתב על ידי השירותים החשאיים שלה. במסמך מופיעות הסיבות להתקפה והסבר מפורט על מאגרי הנשק הכימי בסוריה. לצפייה במסמך לחץ כאן (המסמך בצרפתית).

המסמך מגלה כי משטרו של אסד לא מסר פרטים על כל המאגרים שברשותו ומאז אוקטובר 2013 הוא העלים פעילות חשאית של המרכז למחקר מדעי שליד דמשק-CERS. הוא אף סרב להודות על קיומם של שני אתרים נוספים במדינה: בבארזה ובג'מראיה וכן אודות מאגרים רבים אחרים בו אוחסנו חומרים כימים כמו כלור וסארין.

המסמך גם מדגיש כי אין כל צל של ספק כי ב-7 באפריל האחרון ,במסגרת פעילות צבאית רחבה שנועדה לכבוש מחדש את החבל המזרחי של הר'וטה, תקף משטר אסד בנשק כימי אוכלוסייה אזרחית מקומית. צרפת מאשימה גם את רוסיה שהעניקה סיוע צבאי ולוגיסטי ואף חסות פוליטית למרות שידעה מראש כי המשטר הסורי מסתיר ומעלים נשק לא קונבנציונלי.   

במתקפה ירתה צרפת רק 12 טילי שיוט מתוך יותר ממאה, אך היא השתתפה בכל המהלכים האופרטיביים ותאמה עמדות פוליטיות עם ארה"ב ובריטניה בהסברת המתקפה, לרבות בדיונים הקדחתניים שהיו במועצת הביטחון. צרפת גם ניסחה את טיוטת ההחלטה שאמורה להתקבל באו"ם כדי למנוע בעתיד כל שימוש בנשק כימי.

זאת לא הפעם הראשונה שצרפת משתתפת עם בנות בריתה במתקפות מעבר לגבולותיה. היא פעלה בין היתר במלחמת המפרץ הראשונה, בקוסובו, ובלוב.

היא עד היום פועלת נגד ארגוני טרור במאלי שבאפריקה ומסייעת רבות למדינות שהיו בעבר מושבותיה במסגרת שיתוף פעולה בילטרלי והסכמים צבאיים.  

נציין כי ההחלטה של הנשיא מקרון להשתתף במתקפה בסוריה לוותה בהתייעצויות רבות עם הנשיא טראמפ וראשת ממשלת בריטניה מיי. צרפת ביקשה אישור מוקדם של מועצת הביטחון למהלך, אך בעקבות הווטו הסובייטי הרצוף ולאחר לבטים שונים הסכימה לצאת להתקפה לבדה. יש לזכור כי בתקופת ממשל אובמה היו חלוקי דעות מהותיים בהקשר הסורי בין וושינגטון לפאריס. הנשיאים הקודמים ניקולא סרקוזי ופרנסוא הולנד היו אף מוכנים להפיל את משטרו של אסד, אך אובמה נסוג מעמדתו.

היום הנשיא עמנואל מקרון מנהל מדיניות יותר זהירה אך תקיפה. הוא מעדיף לנהל דיאלוג גם עם פוטין וגם עם טראמפ ולשמש אף מתווך בין השניים. הוא מודע כי עם יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי הוא למעשה המנהיג היחידי המסוגל לקבל החלטות פוליטיות ונועזות באירופה.

עם זאת כדי לשפר את תדמיתו, להוכיח את נחישותו להובלת מהלכים משמעותיים היסטוריים, ובמיוחד כדי למנוע בקורת חריפה מבית, הוא מתמקד יותר בהשמדת הנשק הכימי בסוריה ובמאבק בטרור של דאעש ולא ישירות נגד המשטר. נזכיר כי שבוע קודם למתקפה בסוריה נפגש מקרון בנפרד עם שלושה מנהיגים ערביים: מלך מרוקו, מוחמד השישי, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן וכן עם ראש ממשלת לבנון סאעד חרירי. מקרון מוצא שפה משותפת עם שלושתם גם בשל גילם הצעיר והאמביציה שלהם, והן בשל דרכו של סלמן, המבקש לערוך רפורמות מרחיקות לכת בסעודיה. צרפת גם קשורה בהסכמים צבאיים עם לבנון ומודאגת מנהירת הפליטים הסורים לשטחה. היא העניקה השבוע  לממשלת בירות סיוע של 550 מיליון יורו במסגרת ועידת התורמות שכונס בפאריס. בתום הועידה הוחלט ביזמת מקרון להעניק ללבנון סכום של 2.6 מיליארד דולר כשהחלק הארי יינתן על ידי סעודיה.  

יש לזכור  כי גם בפרויקט הגרעין עם איראן, מקרון נחוש בדעתו למנוע את ביטולו והוא ממשיך לנהל על כך דו-שיח עם הנשיא טראמפ. נדגיש כי מקרון פועל במקביל להסכמה נגד תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן ואפשרות חימושם בנשק לא קונבנציונלי-גרעיני או כימי.  

מעניין להדגיש עוד כי ההחלטה של צרפת לצאת למתקפה בסוריה אינה זוכה לקונצנזוס ושישנה בקורת נוקבת מצד הימין והשמאל הקיצוני והיא באה גם מכמה חברי פרלמנט ממפלגת הרפובליקנים שבאופוזיציה.

בראיון ארוך שנמשך שעתיים בטלוויזיה שנערך ב-15 באפריל 2018 ,דחה מקרון את הביקורת וטען כי המתקפה בסוריה הייתה לגיטימית כי נערכה על ידי שלוש חברות קבועות של מועצת הביטחון. הוא טען כי הם לא הכריזו מלחמה נגד סוריה כפי שהוכרזה בזמנו מלחמה על עירק של סאדאם חוסיין או על לוב של קאדפי. לטענתו המתקפה נועדה להשמיד את המאגרים הכימיים בלבד ולהכין את הקרקע לסילוקו ולהחלפתו של באשר אל אסד.

לדבריו של מקרון הוא הצליח לשכנע את הנשיא טראמפ שלא ייסוג מסוריה ושהכוחות האמריקנים יישארו עד שימצא פתרון מדיני. הוא טען עוד כי הצליח גם "להפריד" את טורקיה מרוסיה , מאותה ברית משולשת הקיימת  גם עם איראן. וכי הדבר כבר התבטא בתמיכתו של הנשיא ארדואן במתקפת בנות הברית.

צרפת פועלת בסוריה בשלושה מישורים והתוצאות לדברי מקרון משביעות רצון ובדרך הנכונה:

  • בגישושים ובשיחות במישור הדיפלומטי במטרה להחליף את אסד
  • בפעולות צבאיות נגד מתקנים ומאגרים כימיים
  • במישור ההומניטרי ובסיוע לאוכלוסייה האזרחית והפליטים

בפאריס צפוי השבוע דיון סוער בפרלמנט בנושא אך לא תתקיים הצבעה. תופעה זו אינה חדשה בצרפת. עוד בשנת  1956 בעת "מבצע קדש"או בכינויו "שלושת המוסקיטרים", על ידי צרפת, ברטניה וישראל וכן לאחריו, במלחמת אלג'ריה, קיים בחברה הצרפתית זרם רחב המתנגד לכל פעולה צבאית נגד מדינות זרות כי הוא מפר את החוק הבינלאומי. (יש הסוברים בצרפת כי אפילו מבצע אנטבה שבוצע על ידי צה"ל ביולי 1976 כדי להציל חטופי מטוס אייר פרנס,  זכה לגינוי חריף מאותה סיבה) .

עם זאת, על פי החוקה הצרפתית ומאז תקופת הגנרל דה גול, הנשיא הוא העומד בראש כל הצבאות והוא גם מנהל ואחראי אישית על מדניות החוץ. בתוך כך יכול נשיא צרפת לצאת לפעולה צבאית בלי אישורו של הפרלמנט.

בהיבט המדיני והדיפלומטי האופוזיציה מותחת גם ביקורת על כך שצרפת נגררת אחר "הרפתקאותיו" של הנשיא טראמפ ושהדבר עלול לשחק כ"בומרנג" נגד האינטרסים הצרפתים. משרד החוץ הצרפתי אף שיגר לכל נציגויותיו בעולם אזהרות על אפשרות לפגועים נגד נתינים ומוסדות צרפתיים.

לסיכום, ניתן לומר כי במתקפה האחרונה נגד סוריה הוכיח הנשיא מקרון כי הוא נחוש בדעתו להיות חבר בכיר בקואליציה מערבית עם ארה"ב ולהוביל יחד עימה את העולם החופשי. הוא גם מוכיח כי הוא לא ייתן יד גם מבחינה מוסרית להמשך יצור ושימוש של נשק כימי ולא קונבנציונלי. מקרון גם לוקח סיכונים רבים כי קימת אפשרות סבירה שבעתיד הקרוב צפויות פעולות נקם וטרור נגד יעדים צרפתיים.