אסטרטגיית ה'דה-נורמליזציה' של ההנהגה הפלסטינית ביחס לישראל מתבטאת בקמפיין גלובלי לאנטי- נורמליזציה ולבידודה של ישראל. מדיניות זו מקבלת את השראתה מהקמפיין הגלובלי שהביא בסופו של דבר להתמוטטותו של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ב-1994.
לדיון המלא:
ההנהגה הפלסטינית ברמאללה ותומכי ה-BDS בעולם עושים שימוש מעוות ושקרי במכוון בהיסטוריה של האפרטהייד בדרום אפריקה כשהם מציגים את ישראל כמשטר האפרטהייד החדש של העולם – מדינה "מצורעת" ולא לגיטימית בקרב האומות. התוצאה: בידודה הגלובלי של מדינת ישראל ודה-נורמליזציה של היחסים עם מנהיגי הרשות הפלסטינית בפרט והציבור הפלסטיני בכלל.
השוואה בין משטר האפרטהייד שהונהג בעבר בדרום אפריקה לבין מדינת ישראל הדמוקרטית היא מוטעת מיסודה. האפרטהייד היה מערכת חוקים ממשלתיים המושתתת על התפיסה הגזענית הדוגלת בעליונותו של הגזע הלבן. ישראל לעומת זאת היא דמוקרטיה של שלטון הרוב, ללא כל קשר למוצאם של אזרחיה, בין אם באו ממדינות ערב ואתיופיה ובין אם הם יוצאי מדינות אירופה או ערביי ישראל.
בשנות התשעים של המאה הקודמת חתמו ישראל והארגון לשחרור פלסטין (אש"ף,) בחסות בינלאומית, על הסכמי אוסלו, שאישרו פורמלית הכרה הדדית, כולל פיוס, ודרך לנורמליזציה של היחסים בין שני הצדדים.
אף על פי כן, ההנהגה של הרשות הפלסטינית, החתומה על הסכמי שלום שהעולם כולו היה עד להם, נוקטת מדיניות של מאבק מדיני נגד ישראל, כולל האשמות באפרטהייד, דה-נורמליזציה ו-BDS הפלסטינים אינם מפסיקים להצדיק מדיניותם. מנהיג הפת"ח בירושלים אחמד אל גול הסביר את מאבקם של הפלסטינים והכריז כי נורמליזציה "משווה בין הקורבן והתליין." עוד הוסיף: "היא מציגה בפני העולם תמונה ובה הפלסטינים והישראלים חיים בשלום ובאהבה." ג'יבריל ראג'וב, שר הספורט הפלסטיני, נתן תוקף למדיניות הדה-נורמליזציה של הרשות הפלסטינית ב2014- והכריז: "כל פעולה של נורמליזציה בספורט עם האויב הציוני היא פשע נגד האנושות."
וכאן טמונה ההונאה של תנועת הBDS- והדה-נורמליזציה. בעוד שהמנהיגות של הרשות הפלסטינית הציבה את הBDS- כקמפיין המוני שמטרתו ללחוץ על ישראל להיכנע לתביעותיהם המדיניות של הפלסטינים, מסתבר כי הקמפיינים הללו אינם מייצגים את כלל האינטרסים של התושבים הפלסטינים עצמם. למעשה, כ120,000- הפלסטינים המועסקים באזורי התעשייה ביהודה ושומרון או בתוך קווי '67 אינם מּודעים בדרך כלל ל-BDS הבינלאומי ולתנועות הדה-נורמליזציה, או אינם תומכים בהם.
במקום זאת, כפי שמראים המאמרים הבאים, הולך ומעמיק הפער בין הדה-לגיטימציה והדה-נורמליזציה של ישראל על ידי מנהיגי הרשות הפלסטינית וארגונים חוץ ממשלתיים ברמאללה מחד, לבין האינטרס של הציבור הפלסטיני החפץ בשיתוף פעולה ובהזדמנויות כלכליות ומקצועיות עם שכניו הישראלים מאידך. ניתן לשמוע בבירור את הקולות בדבר האינטרס של הציבור הפלסטיני באינטגרציה ובשיתוף פעולה כלכלי עם ישראל מפי אנשי מקצועות חופשיים ובני מעמד הפועלים בערים, בעיירות ובכפרים הפלסטיניים ברחבי יהודה ושומרון.
מנהיגים פלסטינים בעיירות ובכפרים, במיוחד באזורי C ביהודה ושומרון, שיתפו את מחבר מאמר זה בגילוי לב ברצונם המשקף אינטרס ברור בשיתוף פעולה ויחסי שכנות טובים עם שכניהם היהודים. הם הביעו עניין בשיתוף פעולה עם ישראל בעבודה ובמסחר, בהיי-טק, בבריאות, בשירות הציבורי ובתשתיות.
במקביל, מנהיגים פלסטינים מקומיים חוששים מפעולות נקמה וענישה של הרשות הפלסטינית בעקבות ניסיונותיהם לקיים נורמליזציה של היחסים עם שכניהם הישראלים. כך קרה בגוש עציון ב,2016- כשפלסטינים נחקרו ונעצרו על ידי כוחות הביטחון הפלסטיניים לאחר שהוזמנו להתארח אצל שכניהם הישראלים במהלך החג ב"סוכת השלום" השנתית באחד מיישובי הגוש.
מאז 2010 אוסרת הרשות הפלסטינית על הכנסת מוצרים מההתנחלויות לאזורים שבשליטתה. דווח כי פלסטינים מסתירים מוצרים של רמי לוי שנקנו בירושלים או בסניפי הרשת מעבר לקו הירוק מתוך פחד ממעצר וחקירה על ידי סוכני הביטחון של הרשות הפלסטינית, העוצרים רכבים ועורכים בהם חיפוש. אם נמצאו כאלה הם מוחרמים ובעליהם נקנסים.
המאמרים הבאים משמיעים את קולם האותנטי של אותם פלסטינים שקוראים לפיוס עם הישראלים, גם ללא הסכם מדיני סופי בין הרשות הפלסטינית וממשלת ישראל.
נקודות המבט המשותפות באנתולוגיה זו סותרות את הכרזות הדה-לגיטימציה ופעולות הענישה של ההנהגה הפלסטינית וארגונים לא ממשלתיים ל"זכויות אדם" המריעים לBDS- הבינלאומי, ואת השיח על האפרטהייד והדה-נורמליזציה.
בקובץ זה, העיתונאי והמומחה לענייני פלסטינים ח'אלד אבו טועמה מתאר את מדיניותה של ההנהגה הפלסטינית התומכת בדה-נורמליזציה וב.BDS- אבו טועמה חושף גם את ניסיונותיה הכושלים של הרשות הפלסטינית לקדם פיתוח כלכלי, וחושף יוזמות שגרמו לאי אמון בהנהגה של הרשות הפלסטינית בקרב הציבור הפלסטיני.
מי שמסכים עם חלק מהממצאים של אבו טועמה הוא אלוף משנה במיל' ד"ר דני תרזה, שמילא תפקיד מרכזי בפיתוח אזורי התעשייה בגדה המערבית. תרזה העריך שהמשך הדה-נורמליזציה והחרם נגד התנחלויות יהודיות ואזורי תעשייה המעסיקים ישראלים ופלסטינים יאלצו את בעלי החברות לעבור לאזורים בתחומי הקו הירוק.
תרזה, לשעבר ראש היחידה לתכנון אסטרטגי ומרחבי בפיקוד המרכז של צה"ל, מסביר מדוע אזורי תעשייה ישראליים וישראליים-פלסטיניים משותפים ביהודה ושומרון חיוניים להתפתחות הכלכלה הפלסטינית, לשמירה על התעסוקה ולעידוד יזמות.
דניאל בירנבאום, מנכ"ל 'סודהסטרים,' מציג את האתגר בהקמת חברה בינלאומית בשטחים ולאחר מכן בנגב, כעוגן ליציבות כלכלית, שגשוג, שלום ונורמליזציה בין פלסטינים וישראלים.
נאביל בשראת כתב את אחד המאמרים המרתקים ביותר המוצגים כאן. בשראת, פלסטיני מוסלמי ומנהל מוערך מאוד ב'סודהסטרים,' חושף את חשיבותה של התרבות החיובית של מקום העבודה בחברה זו, המושתתת על שוויון וכבוד, שלהערכתו יכולים לשמש כמודל לחיקוי לחברות נוספות בישראל ובשטחים.
מאמרים נוספים המופיעים בשפה האנגלית (באתר jcpa.org ) חושפים את העיוות הציני שעושים ההנהגה הפלסטינית ופעילי BDS כשהם מאפיינים את שיתוף הפעולה הכלכלי הפלסטיני-ישראלי כיחסים של "אדון ועבד" המעמיקים את ה"כיבוש." לעומתם, המחברים הפלסטינים והישראלים של המאמרים הבאים משקפים חזון משותף המבוסס על עקרונות של שוויון, כבוד הדדי ושיתוף פעולה כלכלי.
המחברים חושפים לראשונה גם כיצד חברות כמו 'סודהסטרים' ו'רמי לוי' הקימו מודלים לשיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני שניתן ליישמם במיזמים ממשלתיים ופרטיים כאחד. וחשוב מכל, מאמרים אלה מראים ששיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני יכול לגבור על התעמולה של ,BDS על הדה-נורמליזציה והדה-לגיטימציה של ישראל, ולטפח דרך חדשה של יחסי שכנות טובים ויציבות פוליטית בטווח הארוך.
