עבור לתוכן העמוד
תפריט

מותו של המדריך הרוחני של ה"אחים המוסלמים"

אחד ממנהיגי תנועת ה"אחים המוסלמים" מת השבוע במצרים * היה אחד המשפיעים ביותר והקיצונים ביותר בתנועה

מחמד מהדי עאקף, המדריך הכללי (המנהיג העליון) השביעי של תנועת "האחים המוסלמים", הלך לעולמו ב-22 בספטמבר בבית החולים "קסר אלעיני", במרכז קהיר בגיל 89.

במקצועו היה מורה לחינוך גופני אבל בתוקף אמונתו וכישרונותיו התקדם במהירות במערכת ההיררכית של התנועה עד שמונה ב-2004 למנהיגה. הוא היה נציג נאמן של האסכולה הקוטוביסטית, האגף הפנטי של תנועתו, הדובק ללא פשרות בתורתו של סייד קוטב המטיף המרכזי שלה. על בסיס תורתו הג'יהאדיסטית והתכפירית (הכרזה על החברה הערבית ככופרת עד שתחזור לאמונה מלאה בשריעה) של קוטוב, התעורר האסלאם בעת הנוכחית והוקמו אלקאעדה, דעא"ש, בוקו חראם, שבאב הסומלי ועוד עשרות ארגונים אחרים.

תנועת "האחים המוסלמים" הוקמה במצרים ב- 1928, שנת הולדתו של עאקף, והוא הצטרף אליה כבר ב- 1940 והוא בן 12 בלבד. הוא גם הספיק להיות פעיל בארגון הסודי שהקימה התנועה במטרה לערער את שלטונו של המלך פארוק ולהביא לסילוקם של הבריטים בדרך לחידוש הח'ליפות.

התנועה התנקשה בשני ראשי ממשלות ושופט, התנועה קימה קשר עם התנועה הנאצית בגרמניה עוד בשנות ה-30 והסיתה לשנאת היהודים, תוך שימוש במסרים הנאצים של ה"דה שטירמר". לבסוף השרות החשאי של המלך, הרג את חסן אלבנא ב-1949 והתנועה הוכרזה כבלתי לגאלית.

עוד קודם לכן היה עאקף מבין מתנדבי האחים שיצאו ב-1948 במקביל לצבא המצרי להילחם במדינת ישראל שרק נולדה ולהשמידה. הוא נעצר ב-1954 על רקע הניסיון הכושל של האחים להתנקש בנאצר ונשפט ל-25 שנות מאסר.

מתוך הכלא הייתה לו גם יד בתכנון ניסיון התנקשות כושל נוסף בנאצר בשנת 1965, קשר שנחשף והביא להוצאתו להורג של סייד קוטוב. הוא שוחרר מכלאו ב- 1974 במסגרת מדיניותו של סאדאת להיעזר בתנועת האחים במאבקו נגד הכוחות הפרו סובייטים במצרים. מכאן ואילך התמסר לפעילות פוליטית למען קידום תנועתו.

בתחילה היה ראש אגף הסטודנטים וב-1987 מונה להיות חבר במועצת ההכוונה, הגוף העליון של התנועה וגם לחבר במועצת השורא מעין גוף מייעץ ע"פ השריעה. ב-1996 נעצר שוב ונשפט לשלוש שנות מאסר על הנהגתו את התנועה העולמית של "האחים המוסלמים, שבה חברים כל ראשי הארגונים של התנועה במדינות ערב והאסלאם.

ב-2004 מונה למנהיגה של התנועה עד שהתפטר ב-2010 על רקע חילוקי דעות עם חברי ההנהגה. לאורך כהונתו הוא חשף עמדות אסלאמיות קיצוניות ביותר, כולל נגד ישראל. הוא התפרסם בדבריו הבוטים נגד מצרים עצמה, מולדתו, "אם הדוניא "כלומר "אם העולם", במסורת ובגאווה של המצרים כאשר בראיון עיתונאי אמר כי אם תקום ח'ליפות שתשתרע מהאוקיאנוס האטלנטי עבור באפריקה ובמזרח התיכון ועד לסין, הרי למצרים אין חשיבות והיא יכולה ללכת לכל הרוחות תוך שהוא משתמש בביטוי طظ في مصر, ביטוי של בוז בשפה המדוברת המצרית. הוא גם אמר שעדיף שהח'ליף יהיה ממלאזיה ולאו דווקא ממצרים, העיקר שיהיה מוסלמי טוב.

בהתייחסותו לישראל גילה שנאה תהומית. בהצהרותיו השונות קרא לביטול הסכם השלום עם מצרים ולגרוש שגריר ישראל מקהיר, הוא תמך בחיזבאללה בזמן מלחמת לבנון השנייה ובהצהרותיו של אחמדינג'ד על הכחשת השואה.

ב-2007 על רקע פרסום המצע של תנועתו לקראת הבחירות לפרלמנט ב-2009 הוא ביטל את דבריו של אחד מעוזריו, עצאם אל עריאן, שאמר לעיתון אלחיאת לגבי מדיניות התנועה כלפי ישראל, כי אם האחים יגיעו לשלטון הם יכירו בישראל, יכבדו את ההסכמים, אך יעשו שינויים בהסכמי קמפ דייוויד בהתאם לאינטרס המצרי – הצהרה עמומה לכל הדעות. עאקף הגיב מיד ואמר במפורש "שהאחים מעולם לא הכירו בישראל ולא יכירו בישראל, אין בלקסיקון שלנו דבר הנקרא ישראל. אנו מכירים בכנופיות ציוניות שכבשו אדמה ערבית וגירשו את תושביה. אם הם רוצים לחיות בקרבנו הדבר צריך להיות במסגרת פלסטין. אם הם רוצים מדינה משלהם אנו נתנגד".

ב-2013 בעקבות הדחתם של מחמד מורסי ו"האחים המוסלמים" מן השלטון נעצר עאקף ונשפט למאסר עולם באשמת הסתה לרצח ורצח במהלך הפגנה מול מטה האחים בקהיר.

הוא ערער והוחלט לעשות לו משפט חוזר. בינתיים חלה הרעה בבריאותו והוא הועבר מבית הסוהר לבית החולים שם נפטר.

לכבודו נערכה באום אל פחם, בישראל, טקס אזכרה פומבי, בשבוע שעבר בניצוחו של דר' משהור פואז, ראש מועצת הפוסקים המוסלמים. ע"פ מה שפורסם בתקשורת אמר פואז כי "האומה האסלאמית איבדה את אחד מגדולי המטיפים שלה…" ובכן עאקף לא היה איש דת ולא מטיף. הוא כאמור היה מורה לחינוך גופני ומאמין בעליונות האסלאם והיה קשור בפעולות הטרור וההסתה של תנועת האחים המוסלמים במשך מרבית חייו.

משרד הדתות המצרי אסר על עריכת התפילה המסורתית לזכרו של המת ללא אישור מוקדם והדגיש כי ייעצר כל מי שיעבור על צו זה.

בקטר התומכת ב"אחים המוסלמים", התיר האמיר תמים עריכת תפילה בכל מסגד שירצו מוקירי זכרו, אך הם העדיפו להתאסף בביתו של יוסוף קרדאווי המטיף המרכזי של "האחים המוסלמים" וזאת בנוכחות ח'אלד משעל, לשעבר ראש הלשכה הפוליטית של חמאס, פעילי האחים והחמאס שברחו ממצרים. קרדאווי סיפר בשבחו של עאקף ומשעל הזכיר כי עאקף היה קרוב מאד לבעיה הפלסטינית וערפאת נהג לבקרו בכל אחת מנסיעותיו לקהיר.

בשאר מדינות ערב הסובלות מן הטרור האסלאמי שיצא מן התנועה לא נערכו אזכרות פוביות עד כמה שידוע. לעומת זאת היה טקס פומבי בטורקיה שגם היא כידוע תומכת באחים וגם בעזה שהרי חמאס אינו אלא ענף של "האחים המוסלמים" ודרכו היא דרך האסלאם כנאמר בשני הסעיפים הראשונים של אמנתו שעל פיה הוקם.