עבור לתוכן העמוד
תפריט

ישראל ובית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג

בחתימתה על אמנת רומא תותיר עצמה ההנהגה הפלסטינית חשופה לתביעות על פשעי מלחמה, הואיל והאוכלוסייה הישראלית האזרחית היא שהייתה על הכוונת של החמאס.

ב-5 באוגוסט 2014 ערך ריאד אל-מליכי, שר החוץ ברשות הפלסטינית, ביקור פומבי ומתוקשר בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שנועד לבחון את אפשרות הצטרפותם של הפלסטינים על ידי חתימה על המסמך המכונן שלו – אמנת רומא. על פי הודעת העיתונות שפרסם בית הדין הפלילי הבינ"ל, אל-מליכי "ביקש הבהרות לגבי מנגנונים מדינתיים שונים שמאפשרים למדינה לקבל את סמכותו השיפוטית של בית הדין הבינ"ל…". אימוץ הסמכות השיפוטית של בית הדין הפלילי הבינ"ל בעימות שלהם עם ישראל מאפשרת לפלסטינים, תיאורטית, לפנות לתובע של בית הדין הפלילי הבינ"ל לבדוק האשמות בדבר אחריותם של מנהיגים ישראלים לפשעי מלחמה במהלך הלחימה לאחרונה בעזה .[1]

איתותים רבים מעידים על התקדמותם של הפלסטינים לקראת חתימה על אמנת רומא. נביל שעת', יועץ נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, הצהיר כי ההחלטה בדבר הצטרפותם לבית הדין הפלילי הבינלאומי כבר התקבלה, אך טרם יושמה. בריאיון שהעניק לעיתון בבעלות הסעודית א-שרק אל-אווסט ב-14 באוגוסט, הודה ראש הממשלה הפלסטיני, ראמי חמדאללה, כי ממשלת האחדות הלאומית הפלסטינית נחושה לחתום על אמנת רומא; עוד חשף שהרשות הפלסטינית הקימה "צוותים משפטיים" שיציגו בפני בית הדין הפלילי הבינ"ל את הראיות שנאספו, יש להניח, נגד ישראל .[2]

אין זו פנייתה הראשונה של ההנהגה הפלסטינית לבית הדין הפלילי הבינ"ל. בעקבות מבצע "עופרת יצוקה", שהתרחש בין 27 בדצמבר 2008 ל-18 בינואר 2009, מסר שר המשפטים ברשות הפלסטינית, עלי קשאן, למשרד התובע של בית הדין הפלילי הבינ"ל מכתב, שמביע את נכונותה של הרשות להכיר בסמכותו השיפוטית של בית הדין הפלילי ב"שטח פלסטין". מיקומו המדויק של שטח זה לוט בערפל, ואף על פי כן זה המינוח בו בחרה הרשות לעשות שימוש.

ככלל, ישות שמבקשת את סמכותו השיפוטית של בית הדין הפלילי הבינ"ל על שטח נתון צריכה להיות מדינה. המסלול הפשוט ביותר למדינה, שמקבלת על עצמה סמכות שיפוטית של בית הדין הפלילי הבינ"ל בהאג הוא על ידי חתימה על אמנת רומא. מדינה שאיננה חתומה על האמנה יכולה לקבל את הסמכות השיפוטית של בית הדין הפלילי על בסיס אד-הוק, על ידי הפקדת הצהרת כוונתה בידי התובע של בית דין זה. כך בדיוק נהגה הרשות הפלסטינית בשנת 2009.

החסם העיקרי שעמד בפני הרשות הפלסטינית לזכות בסמכותו השיפוטית של בית הדין הפלילי הבינ"ל היה  העובדה שחוקית, הרשות לא הייתה מדינה. אמנם, ב-15 בנובמבר 1988 באלג'יריה הצהיר יו"ר הרשות דאז יאסר ערפאת על עצמאות, אך לא היה די בכך כדי לכונן מדינה. איתות חשוב לכך שבצד הצהרת העצמאות של ערפאת לא הפכה הרשות למדינה הוא העובדה שההנהגה הפלסטינית איימה דרך קבע להצהיר על הקמת מדינה בשנת 1999 ושוב כעשור מאוחר יותר ב-2009. אם אמנם שקלו הפלסטינים להצהיר על הקמת מדינה בשני המקרים, אזי כל ערך סמלי לצעד שנקטו ב-1988 לא זיכה אותם במדינה עצמאית משלהם.

וכך, ב-12 באפריל 2012, לואיס מורנו-אוקמפו, התובע של בית הדין הפלילי הבינ"ל, הצהיר בנחישות שכלל אין בסמכותו להכריע מתי תהפוך הרשות הפלסטינית למדינה. סמכות זו נחה לפתחו של המזכיר הכללי של האו"ם, בעצה אחת עם ובהנחייתה של העצרת הכללית של ארגון האומות המאוחדות. אמנם ב-20 בנובמבר 2012, העצרת הכללית של האו"ם קבעה לרשות "מעמד של מדינה משקיפה לא-חברה באו"ם."

אך חרף תרועת החצוצרות שמעמדם החדש של הפלסטינים באו"ם משמעו כינון מדינה, כל מה שהשיגו בפועל היה שדרוג ייצוגם באו"ם בלא שחל כל שינוי חוקי בשטח. טועה ומטעה היה התובע של בית הדין הפלילי הבינ"ל לו סיכם שהרשות הפלסטינית היא מדינה ולפיכך הצהרת העצמאות שלה מ-2009 תקפה .[3]

בראשית אוגוסט, יורשתו של אוקמפו, גב' פאטובנסודה, העלתה מספר סיבות לכך שאין בכוונתה לפתוח בחקירה של פשעים לכאורה שעשויים היו להתרחש בעימות האחרון בין ישראל לחמאס. ראשית, פלסטין אינה חתומה על אמנת רומא. שנית, פלסטין לא ציינה במסמך חדש שהיא מקבלת בשטחה את הסמכות השיפוטית של בית הדין הפלילי הבינ"ל. השתמע מהצהרה זו שמכתבה של הרשות לתובע מינואר 2009, איבד מתקפותו.

ואכן, ב-2013 קבע משרדו של התובע שבהחלטת העצרת הכללית של האו"ם מ-2012 "אין כל בשורה לאי תקפותה החוקית של הצהרת 2009." ברור כי לו חתמה הרשות הפלסטינית על אמנת רומא היה עולה בידה ליזום הליכים משפטיים נגד ישראל .[4]

אובדן חיי אזרחים פלסטינים בעימות האחרון בעזה יצר רושם בקרב חלק מהפרשנים כי ייתכן ולפלסטינים יש עילה להגיש תביעה נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי. הצעות אלה מתעלמות על פי רוב מאחריות החמאס לאובדן חיי האדם על ידי הטמעתם של כוחות משגרי הטילים במרכזי האוכלוסייה האזרחית, שמשמשת כמגן אנושי.

בהקשר זה ראוי לציין כי המזכיר הכללי של האו"ם, באן קי מון העיר ב-23 ביולי 2014 כי מי שמציבים טילים בבתי הספר של אונר"א ברצועת עזה – מבלי שנקב בשמה של חמאס –"הופכים את בתי הספר ליעד תקיפה צבאית פוטנציאלי ומסכנים חיי ילדים תמימים, את עובדי האו"ם במתקנים כאלה ומי שמבקשים מחסה במקום". עוד הוסיף כי יש לתבוע דין וחשבון מ"קבוצות חמושים שנושאים באחריות לסיכון חיי האזרחים באופן זה." ובקצרה, האחריות לאיום על חיי האזרחים בסוג זה של עימות מונחת לפתחו של חמאס .[5]

אמנת רומא קובעת את מעורבותו של בית הדין הפלילי הבינ"ל ב"פשעים מתועבים שמאיימים על הקהילה הבינלאומית כולה." שלא כבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, שבסמכותו להגיש תביעה נגד מדינות, בית הדין הפלילי הבינ"ל נוסד כדי לשפוט אישים על פשעים בינלאומיים. נזק נלווה שכולל אבדן חיי אזרחים הנו כיום תוצר לוואי טרגי של מרבית העימותים המזוינים בעולם, מאפגניסטן ועד עיראק, אך הוא אינו אוטומטית נושא לטריבונלים לפשעי מלחמה או לבית הדין הפלילי הבינ"ל. כפי שציין התובע לשעבר אוקמפו ב-9 בפברואר 2006: "במסגרת החוק ההומניטרי הבינלאומי ואמנת רומא, מותם של אזרחים במהלך עימות מזוין, ללא קשר לחומרתו ולמידת הצער שהוא מסב, אינו מהווה כשלעצמו פשע מלחמה."

אוקמפו הגיב לתלונות רשמיות שהגישו כמה ארגוני זכויות אדם מארצות הברית, בריטניה וספרד, לפיהן כוחות הקואליציה בעירק בצעו פשעי מלחמה במהלך העימות שלהם מ-2003 נגד סדאם חוסיין. הוא הדגיש כי אכן היה מתבצע פשע לו הייתה מתקפה מכוונת נגד אזרחים או נגד מטרה צבאית כאשר ביודעין "מספר הנפגעים האזרחיים המקרי יהיה מופרז ביחס לכל יתרון צבאי צפוי."

הואיל וישראל שגרה התראות ממוקדות טרם תקיפה לאוכלוסייה האזרחית בעזה להתפנות מאזורי הלחימה (שיחות טלפון, עלונים, הודעות מלל לטלפונים סלולריים), יקשה לטעון שהמדיניות הישראלית הייתה מכוונת לפגיעה באזרחים פלסטינים .[6]

כיצד מוגשות תביעות לבית הדין הפלילי הבינ"ל? בראש ובראשונה, כל מדינה שחתומה על אמנת רומא יכולה לבקש שמשרד התובע של בית הדין הפלילי הבינ"ל יחקור את הפשעים הבינלאומיים החמורים ביותר שהתבצעו בשטחה. שנית, מועצת הביטחון של האו"ם יכולה אף היא להפנות חקירה לבית הדין הפלילי הבינ"ל. שלישית, הואיל וארגונים בינלאומיים כמו סוכנויות האו"ם או ארגונים לא ממשלתיים יכולים גם הם להציג חומרים בפני התובע של בית הדין הפלילי בדבר פשעים לכאורה, הוא עשוי להסיק שעליו לקדם חקירה. על פי הנהלים של בית הדין הפלילי הבינ"ל, קידום החקירה מחייב את התובע להיוועץ בראש ובראשונה בלשכה הקדם-משפטית.

מאליו ברור כי איש מהחתומים בבית הדין הפלילי הבינ"ל אינו רשאי להציע לתובעת לפתוח בחקירה של האירועים בשטח ישראל, כי אף שישראל חתומה על אמנת רומא מדצמבר 2000, היא טרם אשררה את האמנה וכתוצאה מכך אין לבית הדין הפלילי סמכות משפטית בתחומיה. אגב, ישראל אינה לבדה וישנן מדינות נוספות שלא חתמו או אשררו את אמנת רומא, כמו ארצות הברית, הודו, מצרים וסין. עם זאת, יודגש כי אף שישראל לא אשררה את אמנת רומא, לו היה אזרח ישראלי מבצע פשע בינלאומי בשטחה של מדינה החתומה על האמנה, יכול היה בית הדין הפלילי הבינ"ל להעמידו לדין. זהו פתח שמתנגדיה של ישראל בוודאי היו ששים לנצל .[7]

ומה לעניין תביעות של בית הדין הפלילי נגד ישראלים על רקע האשמות לביצוע פשעי מלחמה לכאורה במהלך מבצעים צבאיים של צה"ל בגדה המערבית וברצועת עזה? סוגיות רבות עולות גם בהקשר זה. ראשית, כאמור, לא רק ישראל אינה חתומה על אמנת רומא אלא גם הפלסטינים, שאינם כלל מדינה-חברה. אם סומכים הם על אותו שדרוג באו"ם שיהפוך למעמד של מדינה חתומה על האמנה, הרי שלא השכילו לאותת על כך מאז 29 בנובמבר 2012, כאשר אומצה ההחלטה על שדרוג משלחת המשקיפים שלהם על ידי העצרת הכללית של האו"ם.

שנית, גם לו הייתה הרשות הפלסטינית צד לאמנת רומא בשם "מדינת פלסטין", נותרה בעינה סוגיית הטריטוריה אותה היא בדיוק מייצגת. בשנת 2009 הרשות כתבה כי היא מכירה בסמכות השיפוטית של בית הדין הפלילי הבינ"ל בשטח "פלסטין". אבל היכן היא "פלסטין"? האם זהו השטח המקורי שהוכר על ידי המנדט של חבר הלאומים? האם הוא כולל את ירדן שהייתה חלק מהשטח המנדטורי עד 1922? האם זהו רק שטח הגדה המערבית ורצועת עזה? לישראל דרישות בגדה המערבית, ובפרט בירושלים, שאותה ספחה ב-1967.

יתר על כן, בגדה המערבית ורצועת עזה נותר מבחן "השליטה האפקטיבית" על שטחים אלו. רבים בקהילייה הבינלאומית טוענים כי שטחים אלה נתונים תחת כיבוש ישראלי מאז מיישם בהם הצבא הישראלי שליטה אפקטיבית. תכופות נטען כי על אף הנסיגה הישראלית מרצועת עזה בשנת 2005, השליטה האפקטיבית בשטח היא זו של ישראל ששולטת בדרכי הגישה הימיים לאורך חוף עזה ובמרחב האווירי שלה.

אך כפי שכבר ציין פרופ' יוג'ין קונטורוביץ' מבית הספר למשפט באוניברסיטת נורת'ווסטרן, בית הדין הפלילי הבינ"ל עמד על כך כי שליטה אפקטיבית בשטח הינה נייר הלקמוס ששימש אותו בבואו להכריע בשאלת תקפותה של סמכותו השיפוטית בתביעה מסוימת. ניתן לערער על טענת הרשות הפלסטינית לסמכותו השיפוטית על שטח עזה, הואיל ולחמאס שליטה בלעדית בשטח משנת 2007 ואילך, עם קשר סמלי ורופף בלבד למחמוד עבאס ברמאללה. ובעוד ישראל שולטת על חלקים בגדה המערבית ובעזה, יקשה על הרשות הפלסטינית לטעון על שליטה אפקטיבית אלא אם תטען כי השטחים אינם עוד תחת כיבוש, מה שישמוט כליל את הקרקע מתחת לקובלנתה העיקרית בפני הקהילה הבינלאומית .[8]

שלישית, בית הדין הפלילי הבינ"ל נוסד במקורו כדי להידרש לפשעים מתועבים שביצעו אנשים שלא נענשו על מעשיהם. אם בן לאום מסוים במדינה בעלת מערכת משפטית רצינית היה מבצע פשע מלחמה, יש להניח שהיה עומד לדין במדינתו ומייתר את מעורבותו של בית הדין הפלילי הבינ"ל בהאג. בית דין זה נוסד אפוא על עקרון ה"השלמתיות", כלומר, סמכותם של בתי המשפט המדינתיים למצות את הדין קודמת. אך אם מדינה נמנעה או קצרה ידה במקרה מסוים מלמצות את הדין על עבירה או פשע שבוצעו בתחום סמכותה השיפוטית, רשאי בית הדין הפלילי הבינ"ל להתערב .[9]

האם ניתן לסמוך על מערכת המשפט בישראל לבחון בהגינות האשמות כלפי צה"ל? שאלה זו עלתה בהקשר אחר, כאשר בתי משפט אירופיים החלו לנקוט צעדים משפטיים נגד קצינים ישראלים במסגרת דוקטרינת השיפוט האוניברסלי—לפיה ניתן להחיל את מערכת המשפט שלהם במקרים של פרטים שאינם נתיניהם, בגין פשעים לכאורה שלא בוצעו בשטחן. ב-2002, יזמה ישראל חיסול ממוקד של סלאח שחאדה, מי שהיה מפקד גדודי עזאדין-אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. ישראל תקפה את הבית בו הסתתר ברצועת עזה, והרגה 15 איש, כולל שחאדה.

בשנת 2010 אישר בית המשפט העליון בספרד את פסיקתו של בית הדין לערעורים לדחות חקירה פלילית בעניין הריגתו של שחאדה בידי ישראל. החלטתו המקורית של בית הדין לערעורים התבססה על הטיעון לפיו בתחקיר הפנימי שניהל צה"ל ובהליכים בהם נקטה מערכת המשפט בישראל, נעשה מאמץ אמתי להכריע בשאלת ביצועם של פשעים לכאורה כתוצאה מחיסולו של שחאדה. במלים אחרות, הספרדים קבעו כי די במערכת המשפט הישראלית וכי מעורבותם של בתי המשפט בספרד מיותרת במקרה זה. ההחלטה הספרדית מייצגת דוגמה לעקרון "ההשלמתיות", שמתווה את קבלת ההחלטות של בית הדין הפלילי הבינ"ל גם כן.[10]

עוד תמיכה בינלאומית במהימנות התחקירים הפנים-ישראלים על התנהלות צה"ל הגיעה מוועדת מומחים עצמאיים שיזמה המועצה לזכויות אדם של האו"ם בשנת 2011, שבדקה כיצד פעלו ישראל והפלסטינים בעצמם בתחקירים פנימיים על פעילות צה"ל במהלך מבצע עופרת יצוקה בין השנים 2009-2008. היוזמה לדוח שלהם באה בעקבות דוח גולדסטון. בראש הוועדה עמדה השופטת בדימוס מניו יורק, מרי מקגוואן דייוויס שקבעה כך: "ישראל הקדישה משאבים ניכרים כדי לחקור יותר מ-400 האשמות על עבירות מבצעיות בעזה." מנגד קבעה הוועדה כי החמאס לא ניהל כל תחקיר על שיגור הטילים לעבר ישראל .[11]

אמנת רומא מאד ברורה בדבר מחויבותה לעקרון המשלימות ומדגישה נקודה זו חזור והדגש. המבוא לאמנת רומא "מדגיש כי בית הדין הפלילי הבינלאומי שהוקם במסגרת אמנה זו יהווה השלמה לבתי הדין הפליליים המדינתיים." סעיף 1 של אמנת רומא שב ומדגיש נקודה זו:

בית דין פלילי בינלאומי (בית המשפט) נוסד בזאת. הוא יהווה מוסד קבוע בעל סמכות משפטית על פרטים בגין הפשעים החמורים ביותר בעלי עניין בינלאומי, כפי שנוסח באמנה זו, והוא ישלים את סמכותם המשפטית של בתי דין פליליים לאומיים.

לבסוף, קובע סעיף 17 כי תביעות שאינן מביאות בחשבון את עקרון המשלימות אינן קבילות: "בית המשפט יכריע שתיק אינו קביל היכן שהעניין נחקר או הוגשה תביעה על ידי מדינה שלה הסמכות השיפוטית עליו, אלא אם המדינה אינה רוצה או אינה יכולה, בתום לב, לחקור או להעמיד לדין ."[12]

לפיכך, נקיטת הליכים נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי אינה עניין של מה בכך. על התובע להביא בחשבון את עקרון המשלימות בשיקול אם העמדתם לדין של קצינים ישראלים או מנהיגים פוליטיים הינה קבילה במסגרת אמנת רומא. במקרה של סודן למשל, שאינה צד לאמנת רומא, ברור היה כי אף בית משפט סודני לא ינקוט הליכים נגד הנשיא, עומר באשיר, על חלקו בביצוע רצח העם בדרפור.

בהתחשב בחומרת הפשעים הבינלאומיים האלה, החליטה מועצת הביטחון של האו"ם למסור את עניין באשיר לסמכותו של בית הדין הפלילי הבינ"ל, שמצא אותו אשם בסעיפי האישום שנטענו נגדו. במקרים אחרים באפריקה, לממשלות המרכזיות אין בהכרח שליטה על כל המתרחש בחלקים של מדינותיהם; בית הדין הפלילי הבינ"ל הוא המנגנון המשפטי היחידי שקיים כדי להבטיח שפשעים חמורים שהתבצעו נגד האנושות יובאו לדין צדק.

מאליו ברור כי ישראל היא מקרה שונה בתכלית מהמקרים שהוזכרו לעיל. ב-2014 הייתה ישראל קורבן למתקפה בידי ארגון טרור בינלאומי, החמאס, ששיגר בכוונת מכוון טילים לריכוזי אוכלוסייה—כשלעצמו פשע מלחמה. יתר על כן, לישראל מערכת משפט מתקדמת שמפקחת על תפקודו של צה"ל בשדה הקרב.

ההחלטה הראשונית אם לנקוט הליכים משפטיים נגד חיילים ישראלים אינה בסמכות מפקדי האוגדות כמקובל בצבאות רבים. היא מונחת לפתחו של הפרקליט הצבאי הראשי, הפועל עצמאית משרשרת הפיקוד הצהלית. אם במקרה חמור הוא אינו נוקט בצעדים הנדרשים, אזי רשאי פרקליט המדינה האזרחי להתערב, ואם יסרב, יכול בית המשפט העליון לנקוט הליכים.

כדי לנקוט הליכים משפטיים כנגד האשמות לביצוע פשעים בינלאומיים על ידי ישראלים, יאלץ בית הדין הפלילי הבינ"ל להתעלם מעקרון המשלימות, שכאמור, מעוגן באמנת רומא. מקרה כזה ייצג פוליטיזציה מובהקת של בית הדין הפלילי הבינ"ל וירמוס עד דק את המוניטין שלו, כפי שאכן התרחש במוסדות בינלאומיים אחרים שהתירו לעצמם להיגרר לתוך העימות הישראלי-פלסטיני, כמו מועצת זכויות האדם של האו"ם למשל.

ההנהגה הפלסטינית תתמודד עם דילמות של ממש אם תחתום על אמנת רומא ותפתח בהליכים משפטיים נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינ"ל.  כלל לא ברור אם התובע של בית הדין הפלילי יראה בתיקים אלה קבילים, אם הם נתונים תחת חקירה במערכת המשפט הישראלית. בחתימתה על אמנת רומא תותיר עצמה ההנהגה הפלסטינית חשופה לתביעות על פשעי מלחמה, הואיל והאוכלוסייה הישראלית האזרחית היא שהייתה על הכוונת של החמאס. בניגוד לישראל, אין לחמאס מערכת משפטית כלל שכן, מדובר בארגון טרור. מרגע שנפרצו הסכרים של לוחמה משפטית, אין סיבה מדוע מערכות משפט אחרות, כמו זו של ארצות הברית למשל, לא ישמשו את ישראל, שהייתה קורבן לטרור החמאס.

לבסוף, מעבר להשלכות של פנייה לבית הדין הפלילי הבינ"ל נגד ישראלים, עלולות להיות לצעד כזה השלכות מדיניות חמורות. הקונגרס האמריקאי כבר אימץ חקיקה לפיה לא יוסיף לממן את הרשות הפלסטינית אם תפנה לבית הדין הפלילי הבינ"ל.

ייתכן כי אבו מאזן יהיה נתון ללחצים מצד פלגים אופוזיציוניים פלסטיניים שידרשו ממנו להתנגד לוושינגטון בעניין זה. ב-2009 לחצה וושינגטון על אבו מאזן לדחות הצבעה על דו"ח גולדסטון במועצה לזכויות אדם של האו"ם. אבו מאזן נעתר לבקשתה של ארה"ב, אך דחייה זו גררה גל של מחאה בקרב הפלסטינים והוא חזר בו מהחלטתו. תרחיש דומה עשוי לחזור על עצמו גם עתה. תהיה זו טעות לשלול את האפשרות של פנייה פלסטינית לביה"ד הפלילי הבינלאומי.

לבסוף, צעד כזה מעמיד בספק כל שיתוף פעולה עתידי בין ישראל והפלסטינים. ישראל לא תשלים עם כל צעד משפטי שמאיים על חייליה, מה שמסביר את עמדתה הבלתי מתפשרת בעניין זה. פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני צריך להתנהל סביב שולחן המשא ומתן ובוודאי שלא יסתייע  ברצף של מאמצים משפטיים אינסופיים לערב את בית הדין הפלילי הבינ"ל או גופים אחרים במערכת המשפט הבינלאומית.

[1]ג'וליאן בורגר ואיאן בלאק, The Guardian, "מנהיגים פלסטינים מתכוננים להצטרף לבית הדין הפלילי הבינ"ל כדי להאשים את ישראל בפשעי מלחמה". 5 באוגוסט 2014. http://www.theguradian.com/world/2014/aug/05/palestinian-leaders-icc-israel-war-crimes.

[2]נאצר אל-חקבאני, א-שרק אל-אווסט, אנחנו מבקשים בדיקה של בית הדין הפלילי הבינ"ל את פשעי המלחמה הישראלים: ראש הממשלה הפלסטיני." 14 באוגוסט, 2014. http://www.aawsat.net/2014/08/article55335450

[3]משרד התובע, בית הדין הפלילי הבינ"ל, http://www.icc-cpi.int/NR/rdonlyres/C6162BBF-FEB9-4FAF-AFA9-836106D2694A/284387/SituationinPalestine030412ENG.pdf. ראה גם: יהושע רוזנברג, הגארדיאן, "צדק לפשעי המלחמה בעזה? רק עם פלסטין תהיה חתומה על סמכותו של בית הדין הפלילי הבינ"ל", 7 באוגוסט, 2014 http://www.theguardian.com/world/2014/aug/07/gaza-war-crimes-justice-palestine-sign-icc;ואלןבייקר, "בית הדין הפלילי הבינלאומי – תרמיתוהאחרונה של מחמוד עבאס", המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 10 ביולי 2014, http://jcpa.org/mahmoud-abbas-latest-icc-bluff/.

[4]בית הדין הפלילי הבינ"ל, "התובעת של בית הדין הפלילי הבינ"ל, פאטובנסודה, מקבלת את פני שר החוץ של פלסטין". 5 באוגוסט, 2014 .http://www.icc-cpi.int/en_menus/icc/press%20and%20media/press%20releases/pages/otp-statement-05-08-2014.aspx

[5]באן קי מון, "הודעה על אמצעי לחימה שניתן לייחס לדובר המזכיר הכללי של האו"ם בבית הספר של אונר"א בעזה." 23 ביולי 2014, .http://www.un.org/sg/statements/?nid=7885

[6]משרד התובע, בית הדין הפלילי הבינ"ל, 9 בפברואר 2009, http://www.icc-cpi.int/NR/rdonlyres/F596D08D-D810-43A2-99BB-899B9C5BCD2/277422/OTP_letter_to_senders_re_Iraq_9_February_2006.pdf

[7]מלקולם נ' שואו,International Law (Sixth Edition) (Cambridge: Cambridge University Press, 2008) p. 412.

[8]יוג'ייןקונטורוביץ', "שליטה אפקטיבית וקבלת הסמכות השיפוטית של בית הדין הפלילי הבינ"ל", OpinioJuris,4 באוגוסט,2014, http://opiniojuris.org/2014/08/04/guest-post-effective-control-accepting-icc-jurisdiction/.

[9]שואו, עמ' 414.

[10]עדו רוזנצווייג ויובל שני, "עדכון על סמכות השיפוט הבינלאומית: בית המשפט העליון בספרד מאשר החלטה לסיים את החקירה על חיסולו הממוקד של סלאח שחאדה, Terorrism and Democracy מס' 17, 5 באפריל 2010.

http://en.idi.org.il/analysis/terrorism-and-democracy/issue-no-17/update-on-universal-jurisdiction-spanish-supreme-court-affirms-decision-to-close-inquiry-into-targeted-killing-of-salah-shehadeh

[11]המושב הששה עשר של מועצת זכויות אדם, מצב זכויות האדם בפלסטין ושטחים ערביים כבושים אחרים, "דוח ועדת המומחים העצמאיים לחוק ההומניטרי הבינלאומי ולחוק זכויות האדם, על-פי החלטת המועצה 13/9", ה-18 במארס, 2011.http://www2.ohchr.org/english/bodies/hrcouncil/docs/16session/A.HRC.16.24_AUV.pdf. ראה גם קולום לינץ' "התיק נגד התביעה" Foreign Policy 5 באוגוסט, 2014.http://thecable.foreignpolicy.com/posts/2014/08/05/palestinians_abbas_international_prosecution_of_israeli_soldiers_ICC_Hague

[12]אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי, 12 ביולי 1998, http://www.icc-cpi.int/nr/rdonlyres/ea9aeff7-5752-4f84-be94-0a655eb30e16/0/rome_statute_english.pdf