המצב הביטחוני השברירי על גבול הרצועה עלול להתפוצץ בכל רגע ולהביא למערכה צבאית ישראלית רחבה ברצועת עזה.
ישראל מנהלת מדיניות של איפוק והכלה מול הטרור של חמאס. היא סופגת גם השנה את שריפת שדות ישובי עוטף עזה, את ההתקפות מדי שבוע בימי שישי על חייליה השומרים על גדר הגבול וגם את "טיפטוף" ירי הרקטות.
התגובה הישראלית מסתפקת בדרך כלל בתקיפת עמדות ומתקנים ריקים של חמאס, מדובר במשחק שכלליו ידועים מראש.
ארגון חמאס מפנה את אנשיו מהעמדות ומהמחנות וישראל תוקפת רק לאחר שוידאה כי המתקנים ריקים מאדם מכיוון שהיא יודעת שפגיעה בפעילי חמאס תוביל להסלמה, ארגון חמאס הרגיל את ישראל כי הוא איננו שותק על פגיעה באנשיו.
נושא ניסיונות החדירה לישראל מגבול הרצועה הינו נושא מסוכן מאוד, מתחילת אוגוסט הרג צה"ל 10 מחבלים שניסו לחדור לישראל ולצה"ל הייתה הצלחה של מאה אחוזים בהריגתם. אולם, לא לעולם חוסן, מה יקרה אם חס ושלום לא יצליח צה"ל לסכל חדירה לשטח ישראל ומחבלי החמאס יצליחו לבצע פיגוע הרג גדול או פיגוע חטיפה?
מה יקרה אם רקטות יפגעו, חס ושלום, בבתי מגורים ויהרגו תושבים?
מבחינת ישראל מדובר בפיגוע אסטרטגי שישנה את המצב הביטחוני ואז היא תיאלץ לצאת למערכה צבאית גדולה ברצועת עזה, ממש כפי שעשתה במלחמת לבנון השניה ב-2006.
ב-12 ביולי 2006 תקפו פעילים של ארגון חזבאללה שני כלי רכב של צה"ל בגבול הצפון, הם חטפו 2 חיילים ופצעו 3 חיילים אחרים באורח קשה, בעקבות האירוע יצאה ישראל למלחמת לבנון השניה, שנתיים לאחר החטיפה הוחזרו גופות שני החיילים שנחטפו מישראל כחלק מעסקה עם חזבאללה.
בלוף החדירות
ניסיונות החדירה של המחבלים החמושים לישראל התחילו ב-1 באוגוסט והיו בצפון הרצועה ובמרכזה, מדובר ב-4 ניסיונות חדירה שסוכלו בהצלחה על ידי צה"ל, ארגון חמאס ושאר הפלגים מתנערים מכל אחריות לשיגור המחבלים האלה, בחמאס טוענים כי מדובר ביוזמה עצמאית של "צעירים זועמים" על המשך המצור ועל מצוקה הכלכלית.
ארגון חמאס מנסה לצייר תמונת מצב כי החלה תופעה ברצועה של "התנגדות עממית" שהוא איננו יכול להשתלט עליה.
מדובר בשקר גס מכיוון שלמנגנוני הביטחון של חמאס יש מודיעין מדוייק על כל מה שקורה ברצועה והוא יכול גם להפעיל כוחות על הגבול כדי שימנעו את נושא החדירות. גם אם נקבל את טענתו כי הוא איננו מפעיל את חוליות המחבלים האלה כ"קבלני משנה" עדיין נשאלות השאלות מי מספק את הנשק לחוליות האלה, מדוע איננו עושה מעצרי מנע, מדוע איננו פורס כוחות בגבול שימנעו את ניסיונות החדירה ומדוע איננו מסביר לציבור העזתי כי פעולות כאלה עלולות לפגוע בהבנות הרגיעה ולהביא להתלקחות צבאית גדולה.
ארגון חמאס גם איננו יכול לספק הסבר הגיוני מי שיגר את הרקטות לעבר ישראל בשבוע שעבר, ישראל והמודיעין המצרי כבר חשפו בעבר שקרים של חמאס כי ירי הרקטות היה "תקלה טכנית" או כתוצאה מפגיעת ברקים.
לעומת חמאס שמנסה לספק תירוצים והסברים קלושים לניסיונות החדירה לישראל כדי להרחיק ממנו את האחריות, לארגון הג'יהאד האסלאמי אין כל בעיה לברך ולשבח את המחבלים האלה, בהודעה שפירסם ארגון הגי'האד האסלאמי על מות 3 המחבלים במוצ"ש בצפון הרצועה נאמר כי "לעם הפלסטיני יש את כל הזכויות להילחם נגד התוקפנות והפשעים של ישראל."
דובר חמאס עבד אללטיף קאנוע ניסה לקשור גם את "הזעם העממי" לכניסות של ישראלים לביקורים במתחם הר הבית ולאירועים שהיו בו בתשעה באב.
לאן פני הדברים?
ארגון חמאס משחק באש, הוא מאפשר חדירות מחבלים לשטח ישראל כדי להפעיל עליה לחץ,הוא משסה בה את המחבלים מבלי שהוא לוקח בחשבון את ההשלכות הקשות שעלולות להיות על הרצועה בעקבות הרג המוני או חטיפת חיילים, ישראל טועה בכך שהיא מסתפקת בחיסול המחבלים בשטח ואיננה מגיבה מול חמאס שהוא הריבון ברצועה והוא הנושא באחריות על השמירה על הגבול בהתאם להבנות הרגיעה.
אם אכן יש תסיסה פנימית ברצועה של "צעירים זועמים" ארגון חמאס צריך לטפל בה בתוקף היותו הריבון ולא להתעלם ממנה ולאפשר לה לסכן את הבנות הרגיעה.
ניסיון החדירה לישראל במוצ"ש לא היה הניסיון האחרון. המגמה הזו תימשך בעידוד חמאס עד שאחד הניסיונות יצליח ויביא לפיגוע הרג או חטיפת חיילים, חמאס רוצה בהישג כזה כדי לשפר את תדמיתו ולהלחיץ את ישראל.
ישראל מנהלת מדיניות ביטחונית של "הליכה על ביצים" בגבול הרצועה כדי שלא להביא להסלמה גדולה, האם מישהו במערכת הביטחון או בדרג המדיני לוקח בחשבון כי אי אפשר לסגור את הגבול באופן הרמטי וכי המשך תופעת החדירות של מחבלים חמושים מסוכן ועלול גם להצליח ולהביא לפיגוע אסטרטגי קשה שישראל תשלם עליו מחיר יקר?
מה תעשה אז ישראל? מי ישא באחריות ומי ישלם את המחיר?
