עבור לתוכן העמוד
Menu

הרשעה נוספת לשייח' שמפיץ בדורנו את עלילת הדם השקרית “אל אקצא בסכנה”

משנתו של סלאח שהסית בשנים האחרונות לאלימות וטרור, שימשה מקור השראה לאחדים מהמחבלים שביצעו פיגועים בשנים האחרונות , “כדי להגן על אל-אקצא”.• סלאח שעמד בעבר בקשר עם חמאס, מטיף להקמת ח’ליפות אסלאמית עולמית, כופר בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית והוביל עם תנועתו “הפלג הצפוני, שהוצאה אל מחוץ לחוק את מבצע הכשרת אורוות שלמה בהר הבית כמסגד ענק

השייח' ראאד סלאח, שהורשע אתמול (ראשון) על ידי בית משפט השלום בחיפה בהסתה לטרור, הוא ממשיכו בפועל של של “המופתי” הגדול” חאג” אמין אל חוסייני, אבי עלילת הכזב “אל-אקצא בסכנה”. סלאח אף פיתח את העלילה, שדרג אותה והפך לסוכן המרכזי שלה בעשורים האחרונים, תוך הצלחה לא מבוטלת להפיצה ברחבי העולם המוסלמי ולהביא מיליונים להאמין שמדובר באמת צרופה.

סלאח, המכנה עצמו כבר שנים "שייח' אל-אקצא", מקדם כבר שלושה עשורים את עלילת הדם המודרנית, לפיה ישראל זוממת להפיל את המסגדים בהר הבית. לאחרונה הוסיפו הוא ואנשיו נדבך נוסף לעלילה. הם טוענים בתוקף שמדינת ישראל מתכננת לשנות את הסטטוס קוו בהר ולאפשר ליהודים להתפלל שם, וזאת למרות שהגורמים המוסמכים הכחישו כוונה מעין זאת, ויותר מפעם אחת. אגב כך , הסית סלאח בשנים האחרונות לאלימות ולטרור, שנועדו "להגן  על אל-אקצא", עורר מדנים, והפך מקור השראה למחבלים מפגעים שתקפו יהודים בדרכים שונות.

 

ההפגנות באיראן: המשטר מנסה לעכל את המחיר

 

מבדיקה שנערכה במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, במסגרת מחקר שיראה אור בקרוב, הסתבר כי עשרות ומאות פיגועים וניסיונות פיגוע בשנים האחרונות בוצעו על רקע עלילת "אל אקצא בסכנה", ששימשה השראה למחבלים המפגעים. במחקר שאותו ערך נדב שרגאי, אף הסתבר שלמשנתו של ראאד סלאח ולנאומיו הייתה השפעה על אחדים מהמפגעים.

כך למשל, בספטמבר 2015 השתתפו שני בני דודים, ילדים בני 13 ו-15 בעצרת "אל אקצא בסכנה" שהתקיימה באום אל פאחם. חודש אחר כך השניים תיכננו וביצעו פיגוע דקירה קשה בילד בן גילם, נאור בן עזרא, בשכונת פסגת זאב בירושלים ופצעו אותו באורח אנוש.

באותו כנס השתתף גם עלאא אחמד זיוד מאום אל פאחם ששבועות אחדים לאחר מכן דרס ודקר חיילים ואזרחים בצומת גן שמואל. גם עבד דויאת, אחד ממיידי האבנים בשכונת ארנונה בירושלים ב-13 בספטמבר 2015 – בפיגוע האבנים שגרם למותו של אלכסנדר לבלוביץ” -השתתף באותה עצרת הסתה באום אל פאחם. דויאת יצא לפיגוע האבנים כשהוא עטוף בדגל חמאס, אותו קיבל באום אל פאחם באותה עצרת שבה נטל חלק.

 

 

גם המחבלים שרצחו שני שוטרים וביצעו את הפיגוע בהר הבית ביולי 2017, ינקו ישירות ממשנתו של ראאד סלאח. אחד מהם שנפצע מירי שוטרים במהלך הפיגוע, עוד הספיק לומר להם קודם שמת – כי הוא "מאום אל פאחם מהחבורה של ראאד סלאח". אירוע אחרון זה אף מוזכר בכתב האישום שבו הורשע סלאח אתמול על ידי בית משפט השלום בחיפה.

בכתב האישום שסלאח הורשע בו מוזכר אירוע נוסף. אף הוא התרחש לאחר הפיגוע בהר הבית: בסוף יולי של אותה שנה ( 2017) עצרו כוחות הביטחון בת"א את עלאא טוויל, תושב אום אל פאחם, שהגיע לעיר בכוונה לבצע פיגוע דקירה. בחקירתו התברר שאחד ממניעיו נשען על דברים ששמע מראאד סלאח בנאום שסלאח נשא יומיים קודם לכן.

באותו נאום שאליו התייחס מתכנן הפיגוע בת"א אמר סלאח בין היתר את הדברים הבאים, בפני מאות אנשים שהתכנסו באצטדיון באום אל פחם: (מתוך כתב האישום המתוקן שבו הורשע סלאח)

"העדה הזאת שעומדת על האמת הם המראביטון והמראביטאת (עושה שימוש) בשיח אסלאמי, ערבי, פלסטיני, שאינו פוחד אלא מאלוהים, לא פוחד מהרובים של הכיבוש הישראלי. המראביטון (היו) ועודם בפתחי מסגד אלאקצא. ומה אומר הנביא עליו השלום? גברו על אויביהם. אלוהים, הו שליח האל, כאילו אתה חי בינינו בשנת 2017. כאילו אתה מסתובב בשער האריות, בשער הסליחה, בשער מג”לס, כאילו אתה מסתובב בין ירושלים העתיקה וסילוואן וואדי אל ג”וז. אלוהים, הו שליח האל. יגברו על אויביהם. מי שגבר על הגאווה של הכיבוש הישראלי אתמול בשידור ישיר הם המראביטון והמראביטאת. מי שמרח את הגאווה של נתניהו בעפר הם המראביטון והמראביטאת. מי שהשתיק את קולות הטמאים המכוערים שיצאו (מפיהם של המנהיגים) ארדן, ליברמן, גלנט, כץ ומכל החבורה המקוללת שטוענת (טענת שווא) שיש להם ריבונות במסגד אלאקצא. המראביטון והמראביטאת שצעקו להם בעודם מאשרים: מסגד אלאקצא שייך לנו תרבותית והיסטורית, הוא שלנו העבר, הוא שלנו אתמול והוא שלנו בעתיד, וכל כיבוש שיפגע במסגד אלאקצא (הרי שסופו) חידלון, יחלוף (מעל פני העולם, כשהוא) קטן, מוגלה, פליט, מובס." 

ובהמשך:

"שליח האל עליו השלום אומר לא יזיק להם מי שיהיה שונה מהם אבל יהיו להם אסונות. אין מנוס מכאב, אין מנוס מקורבנות, אין מנוס מנתינה גדולה (עטאא” ת”מין במקור – הכוונה למחיר כבד), כגודל ההקרבה כך עולה ערכו של המקריב (אצל אלוהים)… זה שנתן כוס מים, לא כמו זה שנתן מדמו (ג”אד בדמה במקור), זה שהיה סבלני לגבי הכפירה של המנהיגים (פתנה אלזעאמה – במקור, מתכוון לשחיתות שלטונית), אינו כמו זה שגילה סבלנות לגבי הכפירה של בתי הכלא."

ובהמשך:

"במהלך השבוע שעבר הקריבו המראבטון והמראבטאת 8 שהידים, השבח לאל, בעזרת השם, אם רצינו להכיר את שמותיהם נחזור ונאמר: מחמד ומחמד ומחמד ומחמד ומחמד (רמז לסמליות שזהה לשם הנביא). זה רצון האל יתעלה. עד עכשיו בעזרת האל 8 שהידים, 1,100 פצועים, מאות עצורים, רק אתמול נעצרו 120 מראביטון ונפצעו 110…".

גז"ד של בית המשפט נגד ראאד סאלח

תיעוד מוסרט של הנאום הועלה לרשת האינטרנט וזכה ל- 10,097 צפיות, 461 סימני חיבוב, 65 סימני אהבה, 22 סימני עצב, 188 תגובות, ו- 42 שיתופים.

סלאח ותנועתו, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, הוצאו אל מחוץ לחוק בספטמבר 2015, לאחר שבמשך שנים חוללו פרובוקציות בהר הבית, הפעילו את תנועות המוראביטון והמוראביטאת, במטרה לשבש ביקורי יהודים בהר ואף ניסו לחסום את דרכם של היהודים בהר, בטענה שהם מטמאים את המוסלמיות של ירושלים ואל אקצא וחותרים לפגוע בו ולכובשו מידי המוסלמים.

כמו כן, עמדו בראש מבצע הכשרת אורוות שלמה כמסגד ענק בפינה הדרום מזרחית של הר הבית, מתחת לפני הקרקע. אגב כך הם פגעו באתר ארכיאולוגי קדום, היסבו לו נזקים עצומים, וגרמו נזק לעתיקות מתקופות שונות.

סלאח, כ”מופתי הגדול” בשעתו, ינק בתחילת דרכו מהאידיאולוגיה של “האחים המוסלמים”, ממנה הוא מושפע עד היום. בעבר קיים סלאח זיקה רעיונית ואף עמד בקשר עם אנשי חמאס. עד היום מזוהה סלאח עם האידיאולוגיה של ארגון חמאס ו”האחים המוסלמים” וכן עם פעילותו של נשיא תורכיה ארדואן בירושלים ובהר הבית. פעילות זו נועדה להגדיל את השפעת הפלג ואנשיו, ובעיקר להפיץ את האידיאולוגיה שלו במזרח ירושלים ובאל אקצא.

סלאח ותנועתו עמדו כזכור מאחורי מהומות אוקטובר 2000 בימיה הראשונים של האינתיפאדה השניה ( אינתיפאדת אל אקצא). במהלך האירועים הללו פרץ גל של מאורעות והפגנות אלימות שיזמו ערביי ישראל, במחאה על ביקורו של אריאל שרון ( יו"ר האופוזיציה דאז) בהר הבית. במהלך האירועים נהרגו 12 ערבים אזרחי ישראל, פלסטיני אחד שאינו אזרח ישראל ויהודי ישראלי.

ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט תיאודור אור, שמונתה לבדוק את המאורעות, קבעה בין היתר במסקנותיה, כי "אין זה מתקבל על הדעת, ששייח סלאח אכן האמין שהממשלה הישראלית מתכוונת להרוס את המסגדים ולבנות במקומם את בית המקדש, כפי שטען", וכי "אין מנוס מן המסקנה כי אמירותיו בעניין זה היו מכוונות לצבירת הון פוליטי – לגיוס תומכים ולחידוד מאבקים"

התבטאות קשה אחרת של סלאח לפני שנים אחדות תועדה כאשר דיבר על “פגישה עם אלוקים כשהידים באל אקצא”. באותו נאום, שאותו נשא בשכונת ואדי גוז בירושלים, חזר למעשה סלאח על עלילות דם וטענות אנטישמיות שהועלו באירופה הנוצרית של ימי הביניים נגד היהודים שאופים מצות פסח מדם ילדים.

סלאח כופר זה שנים בלגיטימיות של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הוא מוכן להידבר עם יהודים רק כבני אחת הדתות, אולם, לדברי מקורביו,  "לא כחלק מהישות שמכנה עצמה מדינת ישראל". חזונו התמקד בשנים האחרונות לא רק בירושלים ואל אקצא אלא גם בהקמת ח'ליפות מוסלמית, תחילה במזה"ת ואחרי בכל רחבי העולם.

על פי חזונו של סלאח, כפי שנפרש מעל במות שונות, לא זו בלבד שלישראל אין כל זכות היסטורית או דתית בירושלים, ולא זו בלבד שבית המקדש כלל לא היה קיים , לפחות בירושלים, אלא שירושלים, על פי סלאח, היא כולה שטח הקדש מוסלמי, שחייב לעבור לשליטה בלעדית של המוסלמים ולהפוך לבירתה של הח’ליפות המוסלמית העולמית. ח’ליפות זו עתידה לבטל את פיצולו של העולם המוסלמי למדינות, ולהוות חלק מהשתלטות כוללת על הנצרות, על אירופה, ועל המערב בכלל. בחזונו מבקש סלאח לראות את המוסלמים, "צועדים בהמוניהם לעבר מסגד אל אקצא, חוצים כל גבול ומכשול אפשרי", "כשגם פצצת אטום לא עוצרת בעדם". "הכל תלוי בכם, הבהיר בעבר סלאח באחד מנאומיו לקהל שומעיו, "אינשאללה, ירושלים תהיה הבירה של החליפות האסלאמית העולמית העתידית…"

בחוות דעת של פרקליטות המדינה שהוגשה בעבר לבית המשפט צויין כי בין מטרותיה של התנועה האסלאמית בישראל נמצאת  "הטמעת התפיסה בקרב ציבורים רחבים  בישראל, של שלילת זכות הקיום של מדינת ישראל, והטפה לכינון מדינת ח’ליפות אסלאמית על חורבותיה של מדינת ישראל".

בפסק הדין של השופט שלמה בנג”ו, ניכרים עקבותיהם של הרשעות והתבטאויות קודמות של סלאח בעניינים דומים. הכרעת הדין שניתנה היום משתרעת על פני 112 עמודים. השופט מסכם בה את החלטתו להרשיע את סלאח בסעיפי האישום נגדו בגין שורה של התבטאויות בעקבותיהם הועמד לדין. לאחר ליבון של טענות הצדדים כותב השופט בנג'ו :

הזכות לחופש הביטוי אין פירושה, כי אדם רשאי להשמיע או לפרסם בכתב, כדי שאחרים ישמעו או יקראו, את כל העולה על רוחו. יש להבחין בין חופש להפקרות…ביארנו, כי בצדן של זכויות החופש – וזו למעשה משמעותן החוקית – קיימות הגבלות מטעם החוק… החשוב שבהם…"בטחון המדינה"…. המגמה לשריין את בטחון המדינה תובעת, אף היא, את ההגבלה של חופש הביטוי במידה מסוימת או בתנאים ידועים, שאם לא תאמר כן, עלול להיווצר מצב בו לא תוכל המדינה להגשים את מטרותיה או לנהל בצורה תקינה את ענייניה.

הפועל-יוצא מכל זה הוא : הזכות לחופש הביטוי אינה זכות מוחלטת ובלתי מוגבלת, אלא זכות יחסית, הניתנת לצמצום ולפיקוח לאור המגמה של קיום אינטרסים מדיניים חברתיים חשובים, הנחשבים בתנאים ידועים כעדיפים מאלה המובטחים על-ידי מימוש העיקרון של חופש הביטוי. דבריו של הנאשם (סלאח – נ.ש.) באירועים השונים שנפרסו בכתב האישום שנדון בהחלטה זו, חצו לעמדתי את המותר והאפשר, לפי החוק, ועל כן הם אינם חוסים תחת חופש הביטוי, הם הרחיקו לכת למחוזות רחוקים, שבינם לבין מימוש עקרון חופש הביטוי אין דבר וחצי דבר…"