עבור לתוכן העמוד
Menu

הפתרונות האפשריים לרצועת עזה

פינחס ענברי מביא את הפתרונות האפשריים לדעתו למצוקה של תושבי עזה • הנמל הימי שוב על הפרק

מהומות הדמים לאורך הגבול בין ישראל לעזה סביב "צעדת השיבה" עוררו מחדש את הדיון הציבורי סביב שאלת "המצור" על עזה והצורך להקים נמל לצורכי העיר השוקעת והולכת בניוון כלכלי וחברתי – תהליך אשר גורמי הביטחון הישראליים רואים בו סכנה להתלקחות מחודשת בין עזה לישראל.[1]

לצד ההפגנות לאורך הגדר, המלוות בניסיונות לחדור לתוך ישראל, שגבו מחיר גבוה בחיי אדם לפלסטינים ונזקים כלכליים לישראל, היה אירוע לא מובן שבו הפלסטינים שרפו את המסוף הפלסטיני בכרם שלום וגרמו נזקים כבדים למתקני הגז והדלקים לעזה.[2]

חמאס אומנם גינה את המעשה בלשון רפה,[3] אך כמעט אין מי שמאמין כי חמאס לא עמד מאחוריו. היה זה מעשה החבלה השלישי במסוף, וקשה להאמין כי במקרה כזה, לו חמאס היה מודע לסכנה לשלום המסוף הוא לא היה מגן עליו, מה עוד שיום קודם לכן הזהיר בכיר חמאס, פתחי חמאד, כי חמאס ישמיד את מעברי הגבול אם לא ימולאו תנאיו להסרה גמורה של המצור מעל עזה.[4]

פתחי חמאד, שר הפנים בממשלת חמאס, גם חשוד בניסיון הרצח של ראש ממשלת ההסכמה, ראמי חמדאללה,[5] ובכיר הביטחון הפלסטיני, מאג'ד פרג',  וקיים לדעתנו קשר בין האירועים.

אירועים אלה קשורים לוויכוח שהיה בין פתח לחמאס בעניינים הכלכליים במהלך ניסיון הפיוס האחרון ביניהם, שכשל. בעוד חמאס דיבר על "שותפות" (שראכה), פתח דיבר על "מימוש" (תמכין). כלומר: בעוד חמאס רצה להיות שותף ברווחי החברות הכלכליות של רמאללה הפועלות בעזה, פתח לא היה מוכן לתת לחמאס דריסת רגל כלשהי ברווחי חברות אלה.

גם אחרי כישלון הפיוס, המשיך ראש הממשלה חמדאללה לבוא לעזה, ועל פי מקורותינו ברמאללה הוא עסק בעיקר בקידום האינטרסים הכלכליים של רמאללה בעזה. ניסיון החיסול, אם כך, נועד לעצור מהלכים אלה. משכשל ניסיון החיסול, עבר חמאס לחיסול האינטרסים הכלכליים של רמאללה בכרם שלום.

כך על כל פנים הבין את המעשה בכיר פתח בגדה, ג'מאל מוחייסן, שהאשים את חמאס כי פגע במסוף הכלכלי של רמאללה בכרם שלום כדי שרווחי המסוף לא יגיעו לקופת הרשות הפלסטינית ברמאללה.[6] כמו כן טען כי המטרה של חמאס היא להקים מדינה עצמאית בעזה, ללא הגדה, וכי מטרה זאת עולה בקנה אחד עם האסטרטגיה של ישראל ושל דחלאן.[7]

העיתונאית העזתית, רשא אבו ג'לאל, תהתה[8] אם אין כוונת חמאס להעביר את תעבורת הסחורות לעזה – ממעבר כרם שלום מול ישראל אל מעבר רפיח שמול מצרים. ואנו יכולים להוסיף תמיהה משלנו, שאלה שאין עליה תשובה בשלב הזה, האם אין בכוונת חמאס להסדיר את כרם שלום לעתיד לבוא ישירות מול ישראל, ולהוציא מן ההסדרה החדשה את רמאללה? גיורא איילנד, שהיה ראש המועצה לביטחון לאומי, סבור כי מלכתחילה הייתה זו שגיאה לתת לרמאללה אחריות על שיקומה של עזה וכי על ישראל היה להתייחס לעזה כאל מדינה  נפרדת.[9]

תהייה זו קשורה בתופעת מעבר סלאח א-דין שליד מעבר רפיח, שהוא מעבר "לא רשמי" שאינו כלול בהסכם המעברים מנובמבר 2005, אשר נועד להסדיר את נסיגת ישראל מעזה וסיום אחריותה על עזה.[10]

מתחילתו נועד המעבר להסדיר את התנועה בין תושבי רפיח בצד הפלסטיני של הגבול לבין אחיהם בצד המצרי של הגבול – מעין "מעבר הומניטרי".[11] בשיחות הפיוס האחרונות ביקשה מצרים מאבו מאזן שלא ישלח את אנשיו למעבר רפיח, מכיוון שביקשה לתת לו מעמד מיוחד שמסדיר את יחסיה עם חמאס, שהפך להיות בעל בריתה (בערבון מוגבל…) במלחמה נגד דאע"ש בסיני. אבו מאזן התעלם מן הפנייה המצרית ושלח את אנשיו למעבר רפיח בכל זאת.[12] לפיכך, הסדירה מצרים את מעבר סלאח א-דין ישירות מול חמאס, כולל מעבר סחורות, בעוד מעבר רפיח יועד למעבר אנשים בלבד.[13]

מייד לאחר שריפת מעבר כרם שלום, פתחה מצרים את מעבר רפיח באופן רצוף, לרבות למעבר סחורות, לצד המשך פעילותו של מעבר סלאח א-דין.[14]

בעוד מארגני צעדות השיבה נתנו בלעדיות כמעט מוחלטת לנושא השיבה ולשימור זיכרון פלסטין שמעבר לקו הירוק, הרי מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, הדגיש באופן כמעט מלא את צורכי עזה העכשוויים, והמעיט להזכיר את זכות השיבה.[15]

לאחר השיא בצעדות השיבה העניק סינוואר שני ריאיונות מפורטים לאל-ג'זירה ואל-מיאדין, בהם המעיט לדבר על זכות השיבה והתמקד לעומת זאת במצבה הקשה של עזה כיום. מכאן נראה כי, בשלב הזה לפחות, מנהיג חמאס רוצה להגיע להסדרת המצב בעזה, בין אם בהודנה[16] ובין אם בלעדיה, וסוגיית הנמל והמעברים היא חלק בלתי נפרד מהסדרה זאת.

לא נעסוק בנייר זה בשאלת ההודנה, שהוא עניין מורכב בפני עצמו,[17] אלא רק באופציות השונות של הסדרת נמל לצורכי עזה והסדרת המעברים היבשתיים, שהם חלק בלתי נפרד מסוגיית הנמל.

כפי שנראה, שר התחבורה והמודיעין, ישראל כץ, פרסם תוכנית שאפתנית, מקיפה ומרחיקת לכת לבנות אי מול עזה, שישמש נמל, אזור תעסוקה ושדה תעופה. נבחן תוכנית זו בהמשך, אולם לצדה קיים מכלול שלם של אפשרויות נוספות, צנועות בהרבה, שהן חסכוניות בהשקעה ומציעות פתרון מיידי, בטווח יישום קצר מאוד.

באמצע ינואר 1918 חיסלה ישראל מנהרת טרור שעברה מתחת למעבר כרם שלום לתוך שטח ישראל. חמאס לא מפסיק לנסות להחדיר חומרי מלחמה[18] דרך המעברים, דבר הממחיש מדוע צורכי הביטחון חייבים לעמוד בראש ולפני כל השיקולים האחרים כאשר ישראל באה לבחון את האופציות השונות של הסדרת הנמל והמעברים לעזה.

לצד האינטרס הביטחוני המובהק, יש לישראל אינטרסים נוספים בקביעת הסדרי הנמל והמעברים, ובראשם הינתקות מכל אחריות על עזה, השלמת הנסיגה שנעשתה בשנת 2005 והשלמת הניתוק בין עזה לגדה, וכינון ישות נפרדת בעזה. לפיכך, המעבר הבטוח,[19] שנקבע בהסכמי אוסלו ובהסכם המעברים בין עזה לגדה, אינו רצוי עוד מבחינת ישראל.[20]

מאחר שנושא מעברי הגבול, בעיקר מעבר הגבול רפיח שבין רצועת עזה למצרים, עמד גם במוקד תהליך הפיוס בין פתח לחמאס, שהתחדש בנובמבר 2017 , נעשה מאמץ להסדיר מעבר זה, הנשלט בידי מצרים ורוב הזמן הוא סגור. מטרת תהליך הפיוס הייתה ליצור מצב שיאפשר הסדרה של המעבר, כך שיוכל לפעול באופן רגיל ושוטף.

בריאיון לערוץ הטלוויזיה פראנס 24 אמר הנשיא סיסי את הדברים האלה:[21] "מטרת הפיוס הפלסטיני הוא לא להרשות למצב הקיצוניות להתחזק בקרב הדור השני והשלישי. הרשות הפלסטינית מסוגלת לנהל את רצועת עזה, לפתוח את המעברים, ולעסוק במצב בעזה.  מעבר רפיח הוא חלק מן המעברים, יש הסכמים בינלאומיים (בקשר אליו) ולחזרת הרשות לשם, השתתפות בהחזרת התנועה לשם, וחלק בסיום הטרור בסיני".

לדברי מקורות ברשות הפלסטינית,[22] בעניין מעבר רפיח הייתה עמדת מצרים קרובה יותר לעמדת חמאס מאשר לעמדת רמאללה. חמאס רצה "להשתתף" בניהול המעבר, בעוד רמאללה רצתה "בלעדיות".  מצרים ביקשה, לדברי המקורות, לשמור תפקיד גם לחמאס, כדי שחמאס יוכל לסייע לה במלחמה בטרור בסיני.

לדברי מקורות ישראליים, מכיוון שהרשות הפלסטינית התעקשה להחזיק בידה באופן בלעדי את מעבר רפיח, הסכימו מצרים וחמאס על פתיחת מעבר אחר, מעבר סלאח א-דין, כדי לשמור על קשר ישיר בין מצרים לחמאס במעבר בין הרצועה למצרים.

מעבר רפיח הוא היחיד מבין המעברים שעוברת בו תנועת אנשים למדינה ערבית, ומשם לעולם. מעבר ארז, מן הצד הצפוני של הרצועה, מאפשר מעבר אנשים לתוך ישראל, אך לא למדינה ערבית, ולא לעולם הגדול. מספר הנוסעים מארז לישראל ומשם לעולם נמוך מאוד,[23] וכרוך בבירוקרטיה מסובכת – כפי שמדווח אתר החברה האזרחית "גישה", ששם לו למטרה לסייע למעבר אנשים מרצועת עזה ואליה.[24]

מעבר רפיח הוא חלק מסוגיית המעברים בכלל, והוא קשור גם לסוגיית הנמל לעזה, שהוא למעשה "מעבר ימי". כפי שנראה בהמשך, כמה מן האלטרנטיבות לנמל לעזה קשורות במעברים היבשתיים והן חלק אינטגרלי מהם.

לסוגיית המעברים קיימים שני היבטים: מעבר הסחורות ומעבר האנשים.

נקודת המפנה לרעה, שיצרה בעצם את המשבר אותו ניסו לתקן במאמצי הפיוס, היא "ההפיכה" שחוללה תנועת חמאס בעזה בשנת 2007, אשר סילקה משם את הרשות הפלסטינית והשאירה את חמאס כשליט יחיד בעזה.

הדבר גרם לשתי בעיות: בעיה ביטחונית, ושאלת מיהו הגורם הלגיטימי המתפעל את המעברים ואמור לתפעל גם את הנמל הימי בבוא היום: חמאס – השליט בפועל, או הרשות הפלסטינית – המוכרת בעולם כשלטון הלגיטימי גם בעזה.

השתלטות חמאס על רצועת עזה יכולה לשמש נקודת מפנה בהתייחסות לסוגיית הנמל, מכיוון שהנתק בין עזה לגדה, והסנקציות הבינלאומיות  שהוטלו על חמאס, יצרו נרטיב אנטי ישראלי של "מצור על עזה", כאילו שישראל חונקת את עזה. נרטיב זה עורר את "המשטים" למיניהם, שגרמו למשבר גדול ביחסים בין ישראל לתורכיה.[25]

בעוד ישראל הגדירה את חמאס כתנועת טרור, מצרים נמנעה מהגדרה כזאת ונכנסה עם חמאס למגעים פרגמטיים אד-הוק. ואולם, מצרים עדיין ראתה ברשות הפלסטינית ברמאללה את המייצג הלגיטימי של הפלסטינים, ואת הסדרת המעברים באופן רשמי ראתה רק מול הרשות הפלסטינית. ההסדרים עם חמאס היו, כאמור, רק אד-הוק.

ההסדרים אד-הוק עם חמאס איפשרו רק פתיחה ספורדית של מעבר רפיח, פה ושם, רחוק מאוד מהסדרה רשמית, שאמורה להיות רק עם רמאללה.

בסופו של דבר שיחות הפיוס קרסו מסיבות רבות, אך על פי מקורות פלסטיניים שעקבו אחר שיחות הפיוס,[26]  השיחות קרסו משתי סיבות עיקריות: היעדר מימון להוצאות הכבדות של ביצוע ההסכם, כגון תשלום המשכורות והסולחה בין משפחות ההרוגים בקרבות בין פתח לחמאס ("הנושאים החברתיים"), וכן מן החשש של כוחות הביטחון של רמאללה להתפרס בעזה, לרבות במעברי הגבול, מחשש לביטחונם.

סעודיה סירבה לשלם את הוצאות הפיוס, וגם למצרים לא הייתה תשובה לעניין הכלכלי, אבל לגבי חששם של אנשי הביטחון מן הגדה לרדת לעזה, הציעו המצרים שהרשות הפלסטינית תגייס את אנשי הביטחון שלה מתושבי עזה.

חוסיין א-שיח', בכיר פתח שהשתתף בשיחות, הציע לפתור בעיה זאת על ידי העברת תפעול המעבר מרפיח לניצנה.[27] הוא אומנם הכחיש פרסום זה, אבל ניתן להבינו על רקע החשש של אנשי הביטחון הפלסטיניים מן הגדה להתפרס בעזה.

 

 

בעוד מרב תשומת הלב ניתנה למעבר סחורות, רק תשומת לב מועטה ניתנה לסוגיית מעבר האנשים. אומנם מעבר רפיח יוחד למעבר אנשים, אבל המעבר הוא ספורדי וקמצני. מצרים אינה מתירה מעבר שוטף, רחב היקף ומוסדר.[28]

גורמים במערכת הביטחון ציינו לפנינו כי נעשה מאמץ להסדיר תנועת אנשים לירדן דרך ישראל, אך מכיוון שירדן סירבה לקבל אותם, הנושא ירד מעל הפרק ולא נדונו הסדרים חלופיים.

מקורות במערכת הביטחון מסרו לנו כי הייתה מחשבה לאפשר שירות הסעות ("שאטל") של עזתים לשדה דב לצורך מימוש ויזות שלהם למערב אירופה, בעיקר לצורכי לימודים, אבל לא התקבלה החלטה.[29] מקורות ישראליים אחרים מסרו לנו כי ישראל איננה מעוניינת ביצירת תקדים שבו יתמסד מעבר עזתים בשטחה.[30] הם אמרו כי יציאת העזתים עדיף שתהיה דרך רפיח, אך כאמור, מצרים לא מתירה זאת בהיקפים רחבים, אלא רק באופן מצומצם מאוד.

סאיב עריקאת דיווח למועצה העליונה של פתח על הידוע לו על תוכנית טראמפ, ועל פי דבריו בעניין זה, התוכנית מדברת על מתן אפשרות יציאה לפלסטינים דרך נמל בן גוריון, ומתן אפשרות לפלסטינים להשתמש בנמלי חיפה ואשדוד באחריות ישראלית מלאה.[31]

 

ארגון החברה האזרחית "גישה", המתמקד בתנועת תושבי עזה, הצליח לסדר במאמץ רב לעזתים צעירים לצאת ללימודים בחו"ל,[32] ותחנת אל-ג'זירה העניקה תשומת לב מרובה לרצון הפלסטינים להגר.[33]

יש להדגיש כי חרף הדיבור הגלוי בשיח הפלסטיני והבין-ערבי על רצון הפלסטינים העזתים להגר – כאשר ינוסחו ההסדרים עבור תנועת אנשים, יש ליצור מערכת של יציאה וכניסה, לשני הכיוונים, תוך הסדרי הביטחון הנחוצים כאשר עוסקים במעבר אנשים פנימה והחוצה כמתחייב מאזור הנמצא בשליטת חמאס, שהיא תנועת טרור.  

סוגיית המעברים קשורה בטבורה לסוגיית הנמל. כל עוד אין נמל בתוך עזה עצמה, כל פתרון חלופי לנמל יהיה מחוץ לעזה, בישראל או בסיני, ולפיכך פתרון כזה קשור למעברים היבשתיים.

היעדר פתרון מוסכם לשאלת הנמל לפלסטינים הדביקה לישראל סטיגמה של מי שיוצר "סגר" על עזה, והרצון להשתחרר מסטיגמה כוזבת זאת הניע גורמי ביטחון וגורמים פוליטיים לחפש פתרון מוסדר ומוכר לנמל עזה. כך, למשל, מי שהגה את רעיון בניית האי מול עזה, שישמש גם לנמל ולשדה תעופה בעתיד, היה לא אחר מאשר ראש המוסד, מאיר דגן, ושר התחבורה, ישראל כץ, היה שותף לרעיון והוא כיום המוביל הראשי למימושה.[34]

ביום השידורים המיוחד של רדיו פלסטין, שהתקיים ב-2.10.17, כאשר ממשלת ראמי חמדאללה ירדה מרמאללה לעזה כדי "לקבל את השלטון", צף ההיבט של היעדר פתרון לסוגיית מעבר האנשים באופן מודגש. שדרני רדיו פלסטין[35] ריאיינו צעירים בעזה לגבי ציפיותיהם מן הפיוס ורבים אמרו: "לאפשר לנו לצאת". בעוד שבעבר צעירים עזתים כינו את רצועת עזה "הכלא הגדול בעולם", ביום השידורים הזה הם כינו את עזה "גהינום".

כמה מן השרים הפלסטינים שירדו לעזה אמרו באותו יום שידורים לרדיו פלסטין כי אחת המטרות העיקריות של הממשלה החדשה תהיה ליצור את התנאים לעצור את השאיפה הקיימת בקרב הנוער בעזה להגר.

מקורות הביטחון הישראליים אמרו כי בעבר, כאשר לא היו גדרות בין ישראל לירדן, נהגו צעירים עזתיים לעבור לירדן. כך נוצרה קהילה של עשרות אלפי "שב"חים" עזתים בירדן, וקשה לירדן להתמודד עם התופעה.[36] לפיכך, מנעה ירדן מישראל ליצור "מעבר בטוח" להגירה נוספת לתחומה.

ואולם, אתר של חמאס טען כי הסיבה מדוע ירדן מנעה את הסידור הייתה שישראל התנתה אותו בכך שהעזתים שיצאו לירדן לא יחזרו.[37]

מקורות בעזה[38] אמרו לנו כי שני דברים עיקריים מעיקים על העזתים ויוצרים את תחושת המחנק: האבטלה הגבוהה והיעדר החשמל. יש כמובן בעיות חמורות נוספות, כגון הביוב הלא מטופל והאיכות הירודה של מי השתייה,[39] אבל האבטלה והחשמל הן הבעיות שבראש סדר היום. על פי סוכנות הידיעות הראשית של הרשות הפלסטינית שיעור האבטלה בקרב הצעירים בעזה עומד על 41%,[40] וכפי שנראה להלן, הסיכוי למתן תעסוקה לעזתים נלקח בחשבון כגורם מרכזי גם בתוכניות הקמת הנמל לעזה.

אשר להקצבת החשמל ל-4 שעות ביום בלבד, אמרו לנו מקורותינו בעזה כי מצב זה משתק למעשה את הרצועה: "כך למשל, כל עובד במשרד  כלשהו טרוד לא בעבודתו, אלא איך אשתו בבית מסתדרת עם הקצבת החשמל, והאם תהיה לו ארוחה חמה ואם יוכל להתרחץ בשובו הביתה. בבתים בעלי הקומות הגבוהות יש בעיה של מעליות. אומנם יש גם גנרטורים, אבל יש בעיה להפעיל אותם כל פעם שמישהו צריך לעלות במעלית. מה עם מקרי החרום, כאשר צריך לשלוח לבית חולים באין מעלית?"

 

נושא הסדרת החשמל הוא מן הנושאים הקשורים למעבר רפיח,[41] משום שכבלי החשמל ממצרים עוברים דרכו.[42] הבעיה היא שגם קווי החשמל ממצרים אינם סדירים, יש בהם הפסקות רבות, והאספקה ממצרים איננה אמינה.

לדברי מקורות ביטחוניים יש בעזה בעיה של עשרות אלפי צעירים בעלי ויזות לחו"ל, שאין להם אפשרות לצאת מעזה.[43] מדובר בצעירים שהתקבלו לאוניברסיטאות בחו"ל או לעבודה, ורמת התסכול בקרבם גבוהה במיוחד.[44] מתאם הפעולות בשטחים הקודם, האלוף יואב פולי מרדכי, יחד עם מיכאל מילשטיין ויותם אמתי, מתארים את תסכול הדור הצעיר ברצועה כחומר נפץ, העובר מסלול של הקצנה, שנמצא כעת בתהליך של גיבוש ומאיים הן על חמאס והן על ישראל. על חמאס – כי הוא אינו נתפס עוד כמייצג את צורכי תושבי עזה, ועל ישראל – כי היא נתפסת, בשל ההסתה של חמאס, כמקור הרוע והצרות. מרדכי לא מציע עזרה לדור הזה בדמות תנועה חופשית לצאת ולהיכנס לעזה, אלא מציע ליזום תוכנית מרשל כלכלית שתפתח לדור זה אופק של תקווה בתוך עזה.[45]

מקורות בעזה אמרו לנו[46] כי הדור הצעיר התאכזב משיחות הפיוס, מכיוון שפתח וחמאס דאגו רק לתעסוקת הפונקציונרים שלהם ולא נתנו את דעתם למצוקות הדור הצעיר.

הרשות הפלסטינית בגדה ערה למצוקת הדור הצעיר, ולפיכך אין זה מפתיע שהיא מעודדת את הגירת הצעירים. כך, למשל, אחת הפעולות הראשונות של ראש הממשלה, ראמי חמדאללה, מייד כאשר נכנס לתפקידו הייתה לנסות לשכנע את מדינות המפרץ לקלוט נוער מן הגדה לעבוד בתחומן. ואולם, רק קטר נענתה והקציבה לשם כך 20 אלף מקומות עבודה,[47] בתיאום עם הרשות הפלסטינית.[48]

פתיחת קטר להגירת עבודה של פלסטינים עוררה ויכוח ברשות הפלסטינית. בעוד בעזה אמרו: "לא אכפת לנו לעזוב, העיקר שנמצא עבודה",[49] הרי שבגדה ראו בכך צעירים מזימה לרוקן את מחנות הפליטים ולייבש את להט "ההתנגדות".[50]

חרף הוויכוח הזה יש גם יוזמות פרטיות לסייע לצעירים פלסטינים למצוא עבודה במדינות המפרץ. תחת הכותרת: "להגשים חלום",[51] הקים משרד העבודה של הרשות הפלסטינית אתר מיוחד לרישום הצעירים המבקשים לצאת לקטר לצורכי עבודה.[52]

חמאס אומנם אינו מעודד את ההגירה בגלוי, אבל מתברר כי גם הוא תומך בשחרור הלחצים הפנימיים על ידי מתן אפשרות לצעירים לצאת. כך למשל, כאשר מנה חמאס את הבעיות שמערימה רמאללה בפני מימוש הפיוס, הוא ציין גם נקיטת עמדות המונעות מן הצעירים לצאת.[53] עם זאת, היו מקרים שבהם מנע חמאס מצעירים לצאת דרך מעבר רפיח, ואף השתמש באלות לפזר אותם, מכיוון שאת הוויזות שלהם הם קיבלו באמצעות נציגות הרשות בקהיר.[54]

כל המקורות שעמם דיברנו הדגישו כי המצב הנוכחי שבו אין לעזה נמל, או מוצא מוסדר, לא יכול להימשך, וכי חייבים לטפל בבעיה לפני שעזה תתפוצץ.[55]

פרופ' אסף אשחר, מומחה בעל שם עולמי לתכנון נמלים מאוניברסיטת ניו אורלינס, חיבר נייר מקיף, ושמו:[56] "האלטרנטיבות של נמל עזה".

להלן תמצית מחקרו של פרופ' אשחר (ראה בנספח את המסמך המלא).

 

תוכניות חלופיות לנמל עזה

עקרונית, ניתן להגדיר חמש חלופות לנמל ולהובלה יבשתית של מטענים בינלאומיים לרצועת עזה (איור):

  1. 1. אשדוד / כרם שלום (השיטה הקיימת) – נמל אשדוד; הובלת המטענים לרצועת עזה דרך מסוף כרם שלום בגבול עזה.
  2. עזה (תוכנית חמאס) – הקמת נמל דרומית לעיר עזה.
  3. 3. עזה אי (תוכנית כץ[57]) – הקמת נמל על אי מלאכותי מול עזה; הובלת המטענים לרצועת עזה באמצעות גשרים עם מחסומים בפיקוח בינלאומי.
  4. אל-עריש / כרם שלום (תוכנית אשחר I) – הקמת נמל אוטונומי פלסטיני כחלק מתוכנית הפיתוח של הנמל המצרי באל-עריש; הובלת המטענים לרצועת עזה דרך כרם שלום.
  5. עזה-דרום / כרם שלום (תוכנית אשחר II) – הקמת נמל אוטונומי פלסטיני בצד המצרי של הגבול הדרומי של רצועת עזה; הובלת המטענים לרצועת עזה דרך כרם שלום.

 

שתי חלופות נוספות, מסוף פלסטיני באשדוד ושטעון בקפריסין נדחו מראש כבלתי קבילות.

בכוונת מאמר קצר זה לסקור את חמש התוכניות ולהעריכן על פי חמישה קריטריונים: ביטחון ישראל, שאיפות לאומיות של הפלסטינים, כדאיות כלכלית, פיתוח כלכלי וסיכויים פוליטיים.

 

 

נמל אשדוד / כרם שלום

נמל אשדוד מטפל כיום באופן בלעדי במטען הפלסטיני, באחריות  ובפיקוח ביטחוני ישראלי מלא.  בתום בדיקה ראשונית בנמל, המטען מובל במשאיות למסוף המטענים בכרם שלום לבדיקה מדוקדקת. תהליך הבדיקה והמעבר של הסחורות בכרם שלום מבוסס על אזורי מסירה: סחורות שהובאו למקום על ידי משאיות ישראליות נפרקות ע"י צוות ישראלי ונפרסות על שטחי בדיקה מוקפים בקיר מגן; לאחר הבדיקה על ידי הפקחים הישראלים הסחורות מועמסות ע"י צוות פלסטיני על משאיות פלסטיניות למסירה סופית. הרשות הפלסטינית אחראית לפעילות הפלסטינית בצד הישראלי והיא גם גובה מכס, מקור הכנסה חשוב. חמאס אחראי לפעילות בצד העזתי. המסוף פועל 24/7 ולאחרונה העביר כאלף משאיות ביום (!) – הוכחה לשיתוף הפעולה ההדוק בין ישראל, הרשות הפלסטינית וחמאס.

 

ביטחון ישראל: תשובה מספקת.

שאיפות לאומיות פלסטיניות: תשובה לא מספקת.

כדאיות כלכלית: אין צורך בהשקעות. המטען הפלסטיני מהווה רק חלק קטן מתנועת המטענים בנמל אשדוד, שקיבולתו תוכפל בקרוב. ואולם, השיטה הנוכחית יקרה לפלסטינים בגלל הוצאות הנמל באשדוד ו-90  הק"מ של הובלה במשאיות ישראליות.

פיתוח כלכלי: מוגבל; הפלסטינים רואים את השיטה הנוכחית, המבוססת על אשדוד, כזמנית ולא יתמכו בפיתוח כרם שלום (ראה להלן).

סיכויים פוליטיים: ישראל אמנם נהנית מן הפעילות הכלכלית הקשורה למטענים הפלסטיניים, אבל ישראל גם מעדיפה, כחלק ממדיניות ההפרדה, שלפלסטינים יהיה נמל משלהם. הרשות הפלסטינית, ובמיוחד חמאס, דוחים לאלתר את השימוש לטווח ארוך באשדוד. עמדתה של מצרים לא ברורה.

 

נמל העיר עזה (תוכנית חמאס)

נמל עזה המתוכנן הוא באזור נוסיראת, כחמישה ק"מ דרומית לגבול העיר עזה, באזור מאוכלס בצפיפות, שבו רוחבה של רצועת עזה הוא כשישה ק"מ.  השטח הפנוי ליד החוף מצומצם ומאפשר הקמת נמל קטן שיוכל לשרת רק חלק מתנועת המטענים הפלסטיניים. מחנות הפליטים שמסביב לנמל המתוכנן מקשים על בניית כביש גישה, חניה למשאיות וכו'. אין גם מקום למסוף רכבת ולאזורי אחסון ותעשייה ויש בעיה של סיכון סביבתי (מיכלי דלק, כימיקלים).

 

ביטחון ישראל: תשובה בלתי מספקת, גם אם חמאס יסכים לפיקוח בינלאומי ויאפשר לישראל גישה למצלמות אבטחה.

שאיפות לאומיות פלסטיניות: תשובה מספקת; עומדת בקנה אחד עם הבטחות ישראל בכל ההסכמים מאז אוסלו 1993.

כדאיות כלכלית: בשל העלות הגבוהה של תשתית ימית (שוברי הגלים, תעלות, רציפים וכו'), בניית נמל, אפילו נמל קטן שמסוגל לטפל רק בחלק מתנועת המטענים הפלסטיניים, כרוכה בהשקעות גדולות. 

פיתוח כלכלי: מצומצם, עקב חוסר מקום בסמוך לנמל.

סיכויים פוליטיים: חמאס הוא התומך העיקרי בתוכנית זו, שתספק תעסוקה לתומכיו ובעיקר הכנסות ממכס, שכיום מועברות לרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית מתנגדת מחשש להקמת "מדינת חמאס" בעזה. ישראל מתנגדת בחריפות. סביר שמצרים תתייצב לצד ישראל והרשות הפלסטינית.

 

נמל אי בעזה (תוכנית כץ)

בעקבות המבוי הסתום בנושא נמל עזה, הציע שר התחבורה, ישראל כץ, להקים נמל פלסטיני על אי מלאכותי, במרחק 4.5 ק"מ מהחוף, סמוך אבל מחוץ למים הטריטוריאליים. באי, בן ה-8 קמ"ר, יהיו גם מרינה ונמל תעופה. הסיבה העיקרית להשקיע 5 מיליארד דולר באי היא הביטחון שיושג באמצעות מחסומי ביקורת בפיקוח בינלאומי שיוצבו על גשרי הקישור ליבשה.

 

תוכנית כץ "שכחה" עובדה חשובה: רוחב המים הטריטוריאליים הוגדל לפני שנים רבות מ-3 מייל ימי (5.5 ק"מ) ל-12 מייל ימי (22 ק"מ). בהתאם לכך, האי המתוכנן יהיה בתוך המים הטריטוריאליים של עזה, ולכן סביר להניח שיהיה תחת שלטון החמאס (בניית אי במרחק 22 ק"מ מהחוף היא בלתי אפשרית בשל עומק המים, שיכול להגיע ל-200 מ' ויותר). אבל, אם היתרון העיקרי של האי הוא הביטחון המסופק בידי גשרים, למה לבנותו במרחק 4.5 ק"מ ולא, למשל, 0.5 ק"מ מהחוף ולחסוך בהשקעות? יתרה מזה, שיטת הבדיקה הנוכחית, המבוססת על אזורי מסירה והשטחה של מטענים, לא ניתנת לביצוע על הגשרים. לסיכום, מלבד העלות הגבוהה (פי שלוש ויותר), נמל אי בעזה אינו שונה מנמל העיר עזה.

 

נמל אל-עריש / כרם שלום (אשחר I)

מטרת תוכנית זו היא לתקן את ליקויי תוכנית כץ בנושא הביטחון ומחסור בשטחי נמל ופיתוח, כדלקמן:

  • המשך שיטת הביטחון הקיימת, המבוססת על העברת כל המטענים הפלסטיניים דרך כרם שלום.
  • הקמת נמל ימי אוטונומי בשליטת הרשות הפלסטינית על אדמת מצרים מבוססת על חוזה שכירות ארוך טווח.
  • העברת חלק מהפעילות של הנמל הימי לכרם שלום והפיכתו לנמל יבשתי.

 

לפי התוכנית, הנמל האוטונומי של פלסטין יהיה חלק מהנמל המורחב של אל-עריש, וההשקעה הפלסטינית תכסה חלק ניכר מהוצאות הקמתו של הנמל המצרי-פלסטיני המורחב. הנמל יתופעל ע"י הרשות הפלסטינית; כל המטענים הפלסטיניים יובלו במשאיות פלסטיניות (ובעתיד ברכבת) לכרם שלום.

 

הקמת נמל אוטונומי פלסטיני על אדמת מצרים אינה בבחינת חידוש. מדינות רבות בעולם מספקות למדינות שכנות שטחי חוף להקמת נמלים אוטונומיים באמצעות חכירה ארוכת טווח (99 שנים + הארכה): טנזניה/זמביה; פרו/בוליביה; אורוגוואי/פרגוואי. קרוב לבית, ערב הסעודית נתנה לירדן את רצועת החוף שעליה נבנה נמל עקבה החדש ומצרים העבירה לאחרונה את השליטה באיי טיראן וסנפיר לערב הסעודית.

 

הרחבת מעבר כרם שלום והפיכתו לנמל יבשתי ( (Dry Portהיא במוקד התוכנית של אשחר. היתרון של כרם שלום, מלבד שטחים פנויים, הוא המיקום האסטרטגי הייחודי: מפגש הגבולות בין ישראל, עזה ומצרים.  לכן, הפיתוח המוצע כולל, בנוסף לנמל היבשתי, פארקים תעשייתיים ואזורי סחר חופשי (Free Trade Zone). מסילת רכבת ישראל תוארך עד כרם שלום ותאפשר את הקמתו של גשר יבשתיLand bridge)) בין רצועת עזה לבין הגדה המערבית, שישמש להובלת מטענים בינלאומיים, בין-פלסטיניים, ובעתיד גם מצריים. המסוף העתידי בכרם שלום יהפוך למרכז תעשייתי/לוגיסטי אזורי, שישורת על ידי כבישים, רכבות ואניות – דרך הנמל הימי הפלסטיני באל-עריש (או עזה-דרום).

 

ביטחון ישראל: תשובה מספקת; כל התנועה הפלסטינית תעבור דרך כרם שלום.

שאיפות לאומיות פלסטינית: תשובה חלקית; הנמל הפלסטיני יהיה אוטונומי, אבל על אדמת מצרים.

כדאיות כלכלית: בניית הנמל הפלסטיני כחלק מנמל אל-עריש תחסוך בהשקעה בתשתית הימית. תפעול הנמל באמצעות הרשות הפלסטינית, השימוש במשאיות פלסטיניות והמרחק הקצר, 45 ק"מ לעומת 90 ק"מ מאשדוד, יחסכו בעלויות התפעוליות.

פיתוח כלכלי: משמעותי, בעיקר של עזה והגדה המערבית, אבל גם צפון סיני שבמצרים.

סיכויים פוליטיים: התוכנית תלויה בהסכמה מצרית. עד כה מצרים מתנגדת לתוכנית ואינה מוכנה לתת לפלסטינים דריסת רגל בסיני, אבל אין להוציא מכלל אפשרות שבעתיד תשנה את עמדתה. מצרים עשויה לתמוך בתוכנית כיוון שפיתוח אל-עריש לא ייצא לפועל ללא המטענים הפלסטיניים. אבל, מצרים עלולה להתנגד בניסיון לצמצם את מעורבותה עם הפלסטינים, שכוללת מסוף אוטונומי ותנועת משאיות פלסטיניות בתוך מצרים. סביר להניח שהרשות הפלסטינית, מפעילת הנמל, תתמוך, ואילו חמאס יתנגד, משום שיראה בו ניסיון למנוע פיתוח נמל בעזה. לישראל אין סיבה פוליטית להתנגד.

לנוכח כישלון שיחות הפיוס בין פתח לחמאס, ושריפת המתקנים של רמאללה במסוף כרם שלום, מעטים הסיכויים שחמאס יסכים לתת לרמאללה את ניהול הנמל הזה.

אבל, אם בעתיד יתבצע רעיון חילופי השטחים הכולל במזרח התיכון, כפי שהגה ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, גיורא איילנד,[58] ושטח זה יימסר להרחבת עזה, אך טבעי שסיכויי הנמל הזה יתחזקו.

דברים אלה תקפים גם לחלופה הבאה, אשחר II.

 

עזה-דרום / כרם שלום (אשחר II)

תוכנית אל-עריש ועזה-דרום דומות.  השוני ביניהן הוא הקרבה של עזה-דרום לכרם שלום, שמאפשרת שילוב תפעולי הדוק בין הנמל הימי ליבשתי באמצעות מסדרון נמלי, כביש ייעודי של 10 ק"מ מיוחד לתנועה הבין-נמלית. המסדרון יאפשר לגוררי נמל מעבר מהיר ובלתי מופרע בין הנמלים.  הנמל היבשתי בכרם שלום יספק את מתקני העורף הנמליים: שטחי אחסון למכולות, מחסנים, ממגורות, מכלים וכו'. הנמל הימי יספק רק את התשתית הימית הבסיסית: שובר גלים, מעגן ורציף, ויאפשר להגביל את גודל האזור המצרי הנדרש בחכירה לכ-3 ק"מ של רצועת חוף. ההשקעה הראשונית הנדרשת היא כ-150 מיליון דולר. הנמל צפוי להיות רווחי ולכן ההשקעה בו תמומן ממקורות פרטיים.

 

ביטחון ישראל: זהה לתוכנית אל-עריש.

שאיפות לאומיות פלסטינית: תשובה מספקת יותר מאשר אל-עריש בשל הקרבה לרצועת עזה.

כדאיות כלכלית: הצורך בתשתית ימית עצמאית תייקר את ההשקעה, אבל הקרבה בין הנמל הימי ליבשתי והשילוב ביניהם יחסכו בהוצאות התפעול. לקרבה ולשילוב יתרון במיוחד ביצוא חקלאי פלסטיני (ובעתיד, ישראלי).

פיתוח  כלכלי: זהה לתוכנית אל-עריש — אבל לא בצפון סיני.

סיכויים פוליטיים: זהים לתוכנית אל-עריש, פרט למעורבות של מצרים, שתצטמצם להחכרה של רצועה קצרה של חוף מרוחק ובלתי מיושב.

 

סיכום והשוואת התוכניות

הדירוג של התוכניות (ראה טבלה) פשטני ונועד בעיקר לסייע בהשוואה והערכה. יתר על כן, כל צד – ישראל, הרשות הפלסטינית, חמאס ומצרים – ייחס משקל שונה לכל קריטריון. לדוגמה, סביר להניח שביטחון הוא הקריטריון החשוב ביותר לישראל; שאיפות לאומיות לרשות הפלסטינית, אבל הרשות הפלסטינית עשויה להתפשר על שאיפות לאומיות בתמורה לכדאיות כלכלית ולפיתוח כלכלי עדיפים. מטרת הטבלה אינה להצביע על התוכנית הטובה ביותר; מטרתה להדגים את יחסי הגומלין בין התוכניות והקריטריונים השונים, בתקווה שתוכל לשמש נקודת מוצא למשא ומתן עתידי.

 בהערכה ראשונית של התוכניות השונות, תוכנית עזה-דרום נראית התוכנית היחידה שהיא מעשית: היא נותנת מענה מספק לביטחון ישראל יחד עם מענה כמעט מספק לשאיפות הלאומיות הפלסטיניות. היא גם היחידה שניתנת לביצוע מיידי – בהסכמה מצרית.

עד כאן מחקרו של פרופ' אשחר.

נוסף על אתרי הנמלים המוצגים במחקרו את פרופ' אשחר, מקורות ביטחון הוסיפו עוד חלופה: מעגן סירות בדרום הרצועה,[59] מול גוש קטיף לשעבר, כאתר אפשרי לסוג כלשהו של נמל לעתיד.

כל המקורות שעמם שוחחנו הסכימו כי מבחינה מעשית אין לעזה צורך בנמל משלה, וכי נמלי ישראל, ובמיוחד נמל אשדוד, יכולים לספק את צורכי עזה, ביחד עם בניית הנמלים החדשים.

הצורך להקים נמל נפרד לעזה הוא ביסודו לאומי-פוליטי.  בשיחות עם ישראל רצו הפלסטינים נמל לרשות הפלסטינית, כסימן לריבונות. אח"כ, כאשר חמאס השתלט על עזה הוא רצה נמל לעזה  כדי להתנתק מן הגדה ומישראל. מבחינת ישראל, הסטיגמה עליה, כאילו היא עדיין כוח כובש בעזה למרות שהיא נסוגה מן הרצועה באופן מלא, נובעת בעיקרו של דבר מן "המצור" שהיא כביכול מטילה על עזה. פתרון פוליטי רשמי של סוגיית הנמל הייתה חשובה לישראל כדי להשתחרר מן הסטיגמה הזאת, שהייתה מן הסיבות להידרדרות יחסיה עם תורכיה, למשל.[60]

בפועל, הנמל היחיד המשרת את עזה כיום הוא נמל אשדוד, וזאת באופן בלתי רשמי, אד-הוק, ללא הסכם. תנועת הסחורות מאשדוד ואל אשדוד עוברת דרך מעבר כרם שלום. היתרון של הסדר אד-הוק זה הוא שהביטחון כולו נמצא בידיים ישראליות.

על מנת למסד את ההסדר הזה באופן פוליטי, הייתה יוזמה של אלוף (מיל') יומטוב סאמיה, שהיה מפקד רצועת עזה בזמנו, לתת לרשות הפלסטינית רציף בנמל אשדוד,[61] ועל ידי כך לפתור את בעיית "המצור על עזה" כביכול.

גם פרופ' אשחר נדרש לפתרון זה:[62] הוא מציע כאופציה נוספת החכרת שטח מצפון לעזה, בתוך ישראל, שיוחכר לרשות הפלסטינית. היתרון – פיקוח בלעדי של ישראל על הביטחון. החיסרון – אין שטח למרכזי תעסוקה לפלסטינים, כפי שיש באופציה של הנמל הצמוד לציר פילדלפי, בסיני. לאופציה זאת אין קשר למצרים, ויש לנו סיבה להאמין שבשלב הזה, בשל הרגישות הגדולה של מצרים לנעשה בסיני, היא לא תתנגד לה.

מבחינתנו, הבעיה שאנו מוצאים בהחכרת שטח בישראל לרשות הפלסטינית היא שמן הניסיון שיש לנו מאסטרטגיית המשא ומתן הפלסטיני – הפלסטינים לעולם לא יקבלו מה שמציעים להם, ומייד יבקשו עוד. מכאן, שיש להניח ברמת סבירות גבוהה כי ברגע שהם יקבלו מעמד בנמל אשדוד, הם מייד ידרשו מעבר בטוח בתוך שטח ישראל לתרקומיה שבהר חברון, שהייתה בעבר תחנה של המעבר הבטוח. כך, במקום לפתור את הבעיה הפוליטית של "המצור על עזה", ישראל תיגרר לוויכוח על מעבר אקס-טריטוריאלי על אדמתה,[63] ועל כן, למעשה, גם מתן הרציף באשדוד לרשות הפלסטינית לא יפתור את בעיית "המצור", אלא רק יעביר אותה לפסים אחרים.

ואכן, אתר חמאס דיווח כי בפגישת בכיר הביטחון הפלסטיני, מאג'ד פרג', עם מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר,[64]  אמר הבכיר מרמאללה כי אבו מאזן שומר לאחרי ההסכם גם את סוגיות בניית נמל עזה, חידוש נמל התעופה של עזה, וחידוש המעבר הבטוח בין עזה לגדה על פי הסכמי אוסלו משנת 1993. זה היה אמור לשכנע את חמאס לקבל את עמדות רמאללה, אבל חמאס לא השתכנע.

יש עוד בעיה במתן רציף לרשות הפלסטינית באשדוד – והוא מעמדה של מצרים במעבר רפיח.

יש למצרים בעיות ביטחון קשות בסיני, והיא זקוקה לעזרת חמאס. מעבר רפיח הוא כלי לחץ על חמאס לסייע לה במלחמתה בטרור בסיני. פתיחה רשמית של רציף פלסטיני באשדוד תשמוט מידי מצרים את מנוף הלחץ הזה. בהכירנו את חמאס – ללא מנופי לחץ משכנעים, חמאס לא רק שלא יסייע למצרים, אלא יפעל נגדה.

אחד היתרונות החשובים למעבר כרם שלום לישראל, כל עוד הוא קשור בנמל אשדוד, הוא שהיצוא לעזה הוא ברובו המכריע מישראל. הסדרת מעבר רפיח, מטבע הדברים, תעביר את מקור הסחורות הנכנסות לעזה למצרים, על חשבון ישראל.[65]

 

סיכום

עזה מתוארת, בצדק, כחבית חומר נפץ, שכבר התפוצצה, ועלולה להתפוצץ שוב. יש הכרה רחבה בצורך לתת לעזה מוצא. רוב הפתרונות המוצעים עוסקים בפתרונות סחר, ולאו דווקא במתן מוצא לתושבים לבוא ולצאת, ולנוער המובטל אפשרות למצוא עבודה מחוץ לעזה או לצאת ללימודים.

מבחינת צורכי עזה – אין לה צורך בנמל, ונמלי ישראל מספיקים בהחלט, אך הפלסטינים רואים בהקמת נמל מימוש שאיפות לאומיות. חמאס רוצה נמל כדי להתנתק מרמאללה.

ישראל רוצה להשתחרר מן הסטיגמה של "כובש" בעזה גם אחרי שנסוגה ממנה נסיגה מלאה, אבל תוך קיום נורמה קפדנית של סידורי ביטחון, וכן ניתוק עזה מן הגדה וביטול המעבר הבטוח.

קיים פתרון יסודי לטווח ארוך שאותו מבקש לקדם השר כץ, קיימים פתרונות מיידיים שניתנים למימוש בטווח קצר וללא עלויות כבדות, וקיימת אופציה למסד את המצב הקיים שבו הנמל של עזה אד-הוק הוא נמל אשדוד.

כרגע, שום אופציה לא נדונה ברצינות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 [1]    http://www.kan.org.il/Radio/item.aspx?pid=20236

למשל רם בן ברק בריאיון לרשת ב', 14.1.18: "אף אחד לא עובד ברצועה. מצב מטורף. אין עבודה. לתת לאנשים לצאת וגם לסחורות תחת בקרה וביקורת. יש לקחת סיכונים בעניין הזה. הצעתי רציף בקפריסין. אי. לתת תעסוקה ותקווה". 1:11:00

[2]https://www.wattan24.com/?app=article.show.60436https://www.facebook.com/IDFarabicAvichayAdraee/videos/1940038212713428/

[3]https://www.al-monitor.com/pulse/en/originals/2018/05/gaza-hamas-rafah-kerem-shalom-commercial-crossing.amp.html

[4]https://www.wattan24.com/?app=article.show.60436

בווידאו זה גם רואים את שורפי המסוף קוראים קריאות זהות למיליציות האסלאמיות בסוריה.

[5]https://www.wattan24.com/?app=article.show.57816

[6]https://www.al-monitor.com/pulse/en/originals/2018/05/gaza-hamas-rafah-kerem-shalom-commercial-crossing.amp.html

[7]http://www.fatehwatan.ps/page-101147.html

[8]https://www.al-monitor.com/pulse/en/originals/2018/05/gaza-hamas-rafah-kerem-shalom-commercial-crossing.amp.html

[9]https://youtu.be/p2dR86o4LwM

[10]http://reut-institute.org/he/Publication.aspx?PublicationId=1144http://www.mfa.gov.il/mfa/foreignpolicy/peace/mfadocuments/pages/agreed%20documents%20on%20movement%20and%20access%20from%20and%20to%20gaza%2015-nov-2005.aspx

[11]http://yaboos.ps/rafah/paper.aspx?id=19

[12]מקורות ברמאללה שעקבו אחרי שיחות הפיוס.

[13]בפגישה עם מקורות ישראליים.

[14]https://www.al-monitor.com/pulse/en/originals/2018/05/gaza-hamas-rafah-kerem-shalom-commercial-crossing.amp.html

[15]http://www.aljazeera.net/news/arabic/2018/5/16/حماس-جنحنا-للمقاومة-السلمية-مؤقتا

אל-ג'זירה אומנם הבליטה את דבריו על זכות השיבה, אבל עיקר דבריו היו על המצב הקשה בעזה.

בריאיון לאל-מיאדין ענייני עזה בולטים עוד יותר: https://youtu.be/ISNSk_UOMFE

[16]על הידיעות בדבר הודנה קרובה בין ישראל לחמאס ראה: http://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-639741

[17]לדוגמה, דווח כי בכיר הביטחון הפלסטיני, מאג'ד פרג', העביר מסר מטעמו של אבו מאזן לישראל שאם ישראל "תסיר את המצור" מעל עזה, כלומר: תגיע להסדרה עם חמאס, ייפסק תיאום הפעולה הביטחוני. http://alresalah.ps/ar/post/182933/ماجد-فرج-لـ

[18]

[19]

[20]ראה בהמשך: ניתוח תוכניתו של השר כץ.

[21]http://www.amad.ps/ar/?Action=Details&ID=197286https://youtu.be/WalHWVzPnGo

[22]בשיחות אישיות.

[23]על פי דוח Human Rights Watch עברו ברפיח בין ינואר לאוקטובר 2017 רק 2,766  איש לשני הכיוונים. מספר העוברים בארז באותה תקופה היה 230.

https://www.hrw.org/world-report/2018/country-chapters/israel/palestine

 

[24]http://gisha.org/he/updates/7165/

[25]הצורך לבנות נמל לעזה כדי להתנער מן התגית של "כיבוש" עזה חרף הנסיגה עלה בשיחה עם בכירים ישראליים במהלך אוקטובר 2017.

[26]בשיחות אישיות.

[27]http://www.amad.ps/ar/?Action=Details&ID=205994

[28]https://www.arab48.com/فلسطينيات/أخبار/2018/02/19/فتح-معبر-رفح-ليوم-لعودة-العالقين-بمطار-القاهرة- למשל:

[29]בשיחה אישית.

[30]בשיחה אישית.

[31]http://samanews.ps/ar/post/325553/%D8%B9%D8%B1%D9%8A%D9%82%D8%A7%D8%AA-%D9%8A%D9%83%D8%B4%D9%81-%D9%81%D9%8A-%D8%AA%D9%82%D8%B1%D9%8A%D8%B1-%D9%84%D8%B9%D8%A8%D8%A7%D8%B3-%D8%AE%D8%B7%D8%A9-%D8%AA%D8%B1%D8%A7%D9%85%D8%A8-%D8%A7%D9%88-%D9%85%D8%A7-%D8%AA%D8%B3%D9%85%D9%89-%D8%B5%D9%81%D9%82%D8%A9-%D8%A7%D9%84%D9%82%D8%B1%D9%86-%D9%88%D9%87%D8%B0%D8%A7-%D8%A7%D9%87%D9%85-%D9%85%D8%A7%D8%B0%D8%A7-%D8%AC%D8%A7%D8%A1-%D9%81%D9%8A%D9%87%D8%A7

[32]http://gisha.org/he/updates/10161/

http://gisha.org/he/updates/7165/

[33]http://www.aljazeera.net/news/reportsandinterviews/2011/12/17/%D8%AA%D8%B2%D8%A7%D9%8A%D8%AF-%D9%87%D8%AC%D8%B1%D8%A9-%D8%A7%D9%84%D9%81%D9%84%D8%B3%D8%B7%D9%8A%D9%86%D9%8A%D9%8A%D9%86-%D9%85%D9%86-%D9%88%D8%B7%D9%86%D9%87%D9%85

[34]http://www.maariv.co.il/journalists/Article-532094

[35]שידורי יום פתוח, רדיו פלסטין, 2.10.17.

[36]מקורות פלסטיניים מסרו לנו בראשית ינואר 2018 כי הביטחון הירדני מגביל מאוד את תנועת העזתים בירדן, ויש להם מעמד ארעי המבדיל אותם מן הפלסטינים שמוצאם בגדה.

[37]https://www.paldf.net/forum/showthread.php?t=1185058

[38]בשיחה אישית לעזה, 30.10.17.

[39]http://www.kan.org.il/Radio/item.aspx?pid=20236

המנכ"ל לשעבר של המשרד לעניינים אסטרטגיים, רם בן ברק.

[40]http://info.wafa.ps/atemplate.aspx?id=3424

[41]http://gisha.org/he-blog/2017/06/19/faq/

[42]http://www.maannews.net/Content.aspx?id=928936

בימים "כתיקונם", כלומר לפני העונשים שהטיל אבו מאזן על עזה, הייתה חלוקת אספקת החשמל כלהלן:

צורכי עזה: 400-500 מגה וואט.

ייצור עצמי (שמצריך מימון זר): 60 מגה וואט.

אספקה מישראל:  120 מגה וואט, במימון הרשות הפלסטינית.

אספקה ממצרים: 30 מגה וואט.

מצב זה אפשר 8 שעות חשמל ביום לעזה. עם העיצומים של אבו מאזן ירד מספר שעות החשמל ל-4 ביום.

 

[43]

[44]http://www.aljazeera.net/programs/more-than-one-opinion/2008/7/3/محاصرة-إسرائيل-للعقول-الفلسطينية

תוכנית מיוחדת של אל-ג'זירה על "מצור האינטלקט הפלסטיני בידי ישראל".

[45]file:///C:/Users/Owner/Downloads/Poly%20INNS%20-%20Hebrew%2010-2017%20(1).pdf

[46]בשיחה פרטית.

[47]https://www.alhadath.ps/article.php?id=216f0y136944Y216f0

[48]https://www.shasha.ps/articles/101521.html?PageSpeed=noscript

[49]https://www.alhadath.ps/article.php?id=216f0y136944Y216f0

[50]http://al-akhbar.com/node/199100

https://www.youtube.com/watch?v=SoNrzmwXG7k

[51]https://www.youtube.com/watch?v=RAM0Gv9RI3o

[52]http://www.tvet-pal.org/ar/content/%D8%8C-%D8%A2%D9%84%D9%8A%D8%A9-%D8%A7%D9%84%D8%AA%D8%B3%D8%AC%D9%8A%D9%84-%D9%84%D9%84%D8%AD%D8%B5%D9%88%D9%84-%D8%B9%D9%84%D9%89-%D9%81%D8%B1%D8%B5%D8%A9-%D8%B9%D9%85%D9%84-%D9%81%D9%8A-%D8%AF%D9%88%D9%84%D8%A9-%D9%82%D8%B7%D8%B1

[53]הנייר המלא: http://www.asafashar.com/Gaza%20Port%20Alternatives%20(4.3).pdf

http://alresalah.ps/ar/post/170873/ألغام-زرعتها-السلطة-على-طريق-المصالحة

 

[54]http://www.wafa.ps/ar_page.aspx?id=4sbUMra628451071677a4sbUMr

[55]בכיר מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, ניבא בריאיון בגלי צה"ל, 15.1.18, כי עזה "תתפוצץ בקיץ".

[56]http://www.asafashar.com/Gaza%20Port%20Alternatives%20(4.3).pdf

 

[57]מר ישראל כץ, שר התחבורה והמודיעין.

[58]http://www.xn--7dbl2a.com/2014/09/15/%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%AA%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA-1-%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%99-%D7%A9%D7%98%D7%97/#sthash.E4i3l04D.dpbs

[59]"קבוצת המומחים לשלום ולביטחון" מזכירה גם את "המעגנים" כאתרי נמל פוטנציאליים. http://www.peace-security.org.il/uploads/file/%D7%AA%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA%20%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%9C%D7%AA%20%D7%9C%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%AA%20%D7%A2%D7%96%D7%94.pdf

[60]http://www.turkpress.co/node/19575 רצון תורכיה להקים נמל בעזה:

[61]http://www.93fm.co.il/radio/306142/

[62]file:///D:/Pictures/North%20Gaza%20Plan%20(1).pdf

[63]הבעיה בהסדרי המעבר הבטוח הייתה שהפלסטינים דרשו מעבר בריבונותם המלאה, בנוסף לשטחים שיקבלו ביהודה ושומרון ולא כחלק מחילופי שטחים או "קח ותן" אחרים. פירוש הדבר שהמעבר הבטוח בריבונות פלסטינית מלאה היה חוצה את ישראל לשניים. הדברים באו לידי ביטוי בהסכמי ז'נבה, על פי מכון "ראות": "ע"פ הסכם ז'נבה הפלסטינים יקבלו 100% משטח הגדה וגם מעבר בטוח בין הגדה לרצועה". http://www.reut-institute.org/he/Publication.aspx?PublicationId=116.

[64]https://paltoday.ps/ar/post/310929/ما-الذي-طلبه-اللواء-فرج-من-السنوار-ورفضه-الأخير-؟

 

[65]דברים שנאמרו בכנס לשכת הספנות בחיפה.