עבור לתוכן העמוד
תפריט

הפיגוע בביר אלעבד – בין דת לצבא

נשיא מצרים צריך להילחם בטרור גם בכוח צבאי אך גם לפתור את הסוגיות הדתיות

305 מתפללי מסגד אלרודה בעיירה ביר אלעבד בצפון סיני ,נטבחו ביום ו', יום התפילה החשוב באסלאם, לא בשל היותם סופים או משתייכים לשבט הסווארכה כפי שקבעו פרשנים רבים. הם נרצחו ע"י בני דתם, מוסלמים, מחבלים של דעא"ש -סיני או קבוצה מתחרה, שאימצו לעצמם את תורתם של האחים המוסלמים ע"פ חסן אלבנא וסייד קוטוב. תורה זו, המקובלת ע"י כל אירגוני האסלאם הרדיקלי, אלקאעדה, דעא"ש, שבאב, בוקו חראם ואחרים, שואבת את מקורותיה מן הגדולים שבין פרשני האסלאם כגון אחמד אבן חנבל מייסד האסכולה השמרנית במאה ה-9 ואחמד אבן תיימיה אחד מהוגי הדעות הגדולים באסלאם במאה ה-13 שחידש את מושג הכפירה והג'יהאד.

אסכולה זו היא חלק היא אינטגרלי של האסלאם. אף כי היו לה מתנגדים רבים היא ליוותה אותו לאורך ההיסטוריה. היא קובעת כי החברה המוסלמית תחשב ככופרת כל עוד אינה מתנהלת ע"פ השריעה ולכן צריך להחזירה למוטב אפילו באמצעות הג'יהאד כלומר באלימות.

החל משנות ה-80 ועד עכשיו רצחו קבוצות האסלאם הרדיקלי כמיליון וחצי אנשים בעשרות אלפי פעולות טרור, הן במדינות ערב והאסלאם והן באירופה, באפריקה ובארה"ב. רק בחודש שעבר בהתקפה של ארגון שבאב ליד מלון במוגדישו נהרגו 350 אנשים.

מי זוכר את ההתקפות במומביי, בניירובי, באיסטנבול, בלונדון, פאריס, בוסטון? כל זאת על רקע המלחמות האיומות באפגניסטן, בעיראק, בסוריה, באלג'יריה. כולן מאבקים דתיים ואתניים הרחוקים מלהסתיים. מול ההתבססות דעא"ש בצפון סיני – עבד פתאח אלסיסי, שהבין היטב את הסכנות האורבות לארצו ולאזור, פנה מיד עם היבחרו כנשיא ב- 2014 לנשיא אובמה וביקש את עזרת ארה"ב.

הוא חזר וביקש סיוע לצבאו במאבק נגד הטרור וגם הציע גיבוש אסטרטגיה כוללת נגד הטרור העולמי, אך נדחה ע"י אובמה שאף השעה אחלק מן הסיוע הצבאי למצרים. הפיגוע הקשה בסיני השבוע מהווה צלצול השכמה נוסף למערב שמסרב להתעורר ולסייע למצרים. זו האחרונה פנתה בלית ברירה לרוסיה שסיפקה לה נשק ותורת לחימה שכנראה אינם מתאימים לטרור במדבר. כזכור פוטין נאבק במרד האסלאמי בצ'צ'ניה בהפצצות כבדות שהרסו כמעט לחלוטין את גרוזני בירתה. מדבר צפון סיני אינו צ'צ'ניה. לגבי ישראל ככול הידוע מתקיים שת"פ מודיעיני הדוק בינה לבין מצרים על רקע אינטרס משותף להילחם בטרור האסלאמי הפועל סמוך לגבולה, אך על רקע הנסיבות באזור שת"פ זה נשאר דיסקרטי וחלקי בלבד.

בפיגוע בביר אלעבד נחשפו בצורה הברורה ביותר הבעיות שאיתן מתקשה הצבא המצרי להתמודד. קודם כל העדר מודיעין. דווח שהמחבלים הגיעו למסגד בחמישה רכבי שטח עמוסים בחומר נפץ, נשק ותחמושת. הם נסעו ליעדם במדבר חשוף, עשרות, אם לא מאות ק"מ. אי גלוי מוקדם של ההכנות בקנה מידה כה גדול צריך להדאיג. רק לפני שבועיים נכנס לתפקידו רמטכ"ל חדש וזאת על מנת של צבאו כדי לרענן את מערכת הביטחון ולארגן מחדש את המאבק בסיני, אבל התוצאה, בינתיים, אינה משביעת רצון. נראה שהבעיה העיקרית בתחום המודיעין נובעת מאי שיקום מערכת הביטחון המסכל שהתפוררה ב- 2011 בעקבות הפלתו של מבארק. הציבור שהפגין ברחובות ראה בהם אויב העם שהגן על משטר מושחת.

אנשי הביטחון הותקפו ע"י ההמונים מבלי שהיה מי שיגן עליהם שכן המשטרה עצמה התקשתה לפעול והייתה צריכה קודם כל להגן על עצמה. עד כמה שידוע רבים מאנשי הביטחון ברחו מסיני. בתקופת השלטון הצבאי אחרי הדחתו של מבארק גדל הטרור האסלאמי בסיני, הוקמו ארגוני ג'יהאד שניסו אף להקים אמירויות אסלאמיות באל עריש ובשייח' זוייד והובסו בעמל רב. באותה תקופה פוצץ צינור הגז לישראל תריסר פעמים. השלטונות היו חסרי אונים להגן עליו והפסיקו את הזרמת הגז לישראל.

בתקופה הקודמת היו השלטונות מודעים למתרחש בכל בית או אוהל ברחבי המדינה. עידן זה חלף ונראה שהממשל לא הצליח להחזיר את המצב לקדמותו. על כך יש להוסיף כי חלק משבטי הבדויים אינם ששים לסייע לשלטונות על רקע זלזול הממשל בצרכיהם. אומנם בשנים האחרונות הפרלמנט אימץ כמה חוקים המחייבים את הממשל לבצע תכניות פיתוח בסיני, אך מעט מאד תקציבים הוקדשו לפתרון הבעיות הלכה למעשה.

סוגיה נוספת היא כיצד מצליחים המחבלים לשמור על הספקה שוטפת של כלי רכב, חומרי נפץ ונשק איכותי, אפילו טילי קורנט מונחים נגד טנקים. נראה שמערכת הברחת הנשק לסיני מלוב שהתחילה עם הפלת קדאפי עדין פועלת בצורה יעילה. הצבא המצרי המשתף פעולה עם הצבא הלאומי הלובי בפיקודו של גנרל חפתר אינו מצליח לאטום את הגבול המשותף בין שתי המדינות למרות מאמצים רבים. לעיתים קרובות מודיעים השלטונות כי תפסו שיירות נושאות נשק וחומרי נפץ ואפילו רכבי שטח משוכללים במדבר המערבי בדרכם לסיני. הם אפילו מצליחים לעבור את תעלת סואץ דרך המנהרות או במעבורות כנראה בעזרת סייענים המקבלים תמורה נאותה.

מבחינה צבאית הדוקטרינה הרוסית של ריכוז כוחות גדולים וכלי נשק כבדים לא נראית כיעילה במקום בו צריכים לפעול כוחות ניידים מיוחדים המבוססים על חיילים מאומנים היטב בעלי מוטיבציה אישית גבוהה. המצרים ציפו בתחום זה לסיוע אמריקאי אך כאמור לעיל נשיא אובמה התנתק מסיסי ובמידה מסוימת הפקיר את מצרים לגורלה, למרות שהייתה בעלת ברית נאמנה, עשתה שלום עם ישראל, ובעלת חשיבות עליונה למערך האסטרטגי של ארה"ב במזרח התיכון.

מיד אחרי הפיגוע הודיע סיסי שהנקמה במחבלים תהיה קשה ושלח את מטוסיו לרדוף אחריהם. אומנם דווח כי שנים מן הרכבים על נוסעיהם הושמדו, אך השאלה היא האם יש לצפות לשינוי מהותי בלוחמת הצבא המצרי נגד הטרוריסטים.

חשוב גם להתייחס לנושא ההלכתי שהרי האסלאם הרדיקלי מבסס את פעולותיו האכזריות על השריעה. כל גורמי הממסד האסלאמי במצרים, האימם הגדול שייח' אלאזהר, המופתי של מצרים ושר ההקדשים גינו את הפיגוע במילים הקשות ביותר שמצאו. אלא שהם נמנעו מלומר את המצופה מהם כי מעשים אלה מנוגדים לשריעה וכי רוצחים מסוג זה הם כופרים ואין מקומם באסלאם. כאן טמונה הבעיה. חכמי האסלאם מסרבים להוציא מחוץ לאסלאם את ארגוני האסלאם הרדיקלי כל עוד פעילי ארגונים אלה מאמינים באחדות האל ובקוראן ובשאר עקרונות האסלאם. על רקע זה מתקיים דיון בקרב חכמי האסלאם שרק לעיתים רחוקות עולה על פני השטח. דעא"ש ודומיו טוענים שכל מעשיהם מבוססים על השריעה, דהיינו הקוראן, הסונה (אורחות חייו של הנביא) ו"השירה אלנבואייה" (הביוגרפיה שלו). הארגון הצליח להביא הוכחות כתובות על כל אחד ממעשיו כולל את שריפת הטיס הירדני. אומנם אכן השריעה כוללת אוסף של חוקים והתבטאויות שהיו כנראה מקובלים במאה השביעית, אך ללא ספק אין שום הכרח ליישמם כיום במאה העשרים ואחת.

אלא שהשריעה על יסודותיה השונים נלמדת באוניברסיטאות במדינות ערב כולל במוסד אלאזהר החוזר ומדגיש את מתינותו. לימודים אלה מהווים בסיס תאולוגי למי שמעדיפים את הפירוש הפשטני של הכתוב ומוכנים להרוג ולמות למענו. בשלב זה מסרבים רוב חכמי האסלאם לפרסם פרשנויות מקילות או שונות מן הכתוב ורק מיעוט קטן מעז לומר בקול רם כי יש צורך ברפורמות כדי להתאים את האסלאם למודרנה.

סיסי עצמו ניסה לפעול לקידום רפורמות באסלאם. בנאום בפני חכמי אלאזהר בינואר 2015 אמר כי יש צורך לשנות את השיח הקיצוני באסלאם ולהתאימו לרוח התקופה. הוא עצמו הורה למשרד החינוך להכניס מספר תיקונים בספרי הלימוד ובעיקר להשמיט את הקריאות לג'יהאד. חכמי אלאזהר לא נענו בינתיים לבקשתו ומסרבים לגעת בכתובים.
בשלב הנוכחי לא נוצר עדין זרם ליברלי במדינות האסלאם הקורא לרפורמות. הוגי דעות מוסלמים מתונים או חילונים אכן דנים בנושא ,אך הם חסרי כל כוח פוליטי או דתי ובדרך כלל מושמצים ע"י גורמי דת.

הפיגוע הגדול מצרים אכן גרם לרעש תקשורתי, אך רוב הפרשנים נטו להתמקד בנושא הצבאי או המודיעיני והתחמקו מלהיכנס לעובי הקורה. דעא"ש אומנם הובס צבאית, אך הזרם הרדיקלי באסלאם חי ותוסס והדרך לשינוי עוד ארוכה ומלאה בחתחתים.

.