סמיכותה של המלחמה בעזה לכניסתו לתפקיד של נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, חיזקה את הדעה הרווחת והשגויה לפיה שורש כל הבעיות במזרח התיכון נעוץ בסכסוך הישראלי-פלסטיני. ההתמקדות בבעיה הישראלית-פלסטינית מונעת את הטיפול בסוגיות החשובות והדחופות יותר, בראשן הגרעין האיראני.
כמעט עשור לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל למאוריטניה, הקשר הידידותי בין המדינות התחלף בעוינות ובגירוש השגריר הישראלי מנואקשוט. מאחורי ההידרדרות ביחסים בין ישראל ומאוריטניה עומדות איראן ולוב, המגבירות את השפעתן במדינה הסונית במסווה של סיוע לנזקקים.
כתבת סוכנות הידיעות AP פרסמה לאחרונה כתבה היוצרת רושם כאילו נמצאה עדות פלסטינית התומכת בעדות של חייל ישראלי אודות ירי מכוון לעבר אישה פלסטינית וילדיה במהלך המלחמה בעזה. בדיקת הנתונים מגלה סתירות מהותיות, אותן השמיטה הכתבת בדיווח, אשר שומטות את הבסיס לטענות נגד צה"ל.
יוזמת השלום הערבית, שעלתה בעקבות התקפות הטרור של ה- 11 בספטמבר והאינתיפאדה השנייה, נעה הלוך ושוב על לוח המשחק הדיפלומטי במזרח התיכון. במחקר חדש של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מציג יהושע טייטלבאום את הרקע ההיסטורי של היוזמה ובוחן את סיכויי הצלחתה בעתיד.
הפרסומים האחרונים באשר למוסריות של חיילי צה"ל במהלך מבצע "עופרת יצוקה" הם מוגזמים ונראים כחלק ממסע מכוון נגד צה"ל. יש לחזור ולהדגיש כי מי שהביא את הסכנה אל סף ביתם של אזרחים חפים מפשע הם אנשי החמאס.
מכתב נאצה אנטישמי שהגיע לאחרונה למערכת העיתון "שלום טורונטו" חושף את ההסלמה באנטישמיות הרווחת בקנדה מאז מבצע "עופרת יצוקה". נראה כי הדמוקרטיה והליברליזם לא הצליחו לייבש במלואה את ביצת האנטישמיות שעודנה קיימת בחברות המערביות.
מפגן השנאה כלפי נבחרת הטניס של ישראל בשבדיה לא צמח יש מאין. מאז שנות ה- 70, עוד בטרם ההגירה המוסלמית הגדולה, שבדיה מנהלת מדיניות אנטי ישראלית בוטה. התקרית בגביע דייויס לא הייתה אלא אזהרה נוספת למתרחש באירופה.
מאז סיום המבצע בעזה, ישראל מתקשה לתת מענה להאשמות שמטיחים בה ארגוני זכויות האדם ולמעשה הורידה את המסך כמעט לחלוטין על מערך ההסברה של משרד החוץ ודובר צה"ל. ייתכן שקיים חשש מתביעות משפטיות, אולם הנזק שבמדיניות "שב ואל תעשה" גדול יותר מבירור העובדות.
עיון ביקורתי שעשה ארגון NGO-Monitor בדו"ח של ארגון אמנסטי חושף האשמות חסרות בסיס, פירוש מוטעה של החוק ההומניטארי הבינלאומי, והשוואה בלתי מוסרית בין חמאס, ארגון טרור השואף לרצח עם, לבין ישראל, מדינה דמוקרטית ריבונית.
המערכה הצבאית שמנהל צבא סרי לנקה נגד ארגון "הנמרים הטמילים" מהווה מקרה בוחן מעניין עבור ישראל. הצלחתו של צבא סרי לנקה בדיכוי הטרור מפריך את הטענה כי "אין פתרון צבאי לסכסוך" ועשוי לשמש פרדיגמה יעילה עבור ישראל בזירת ההסברה.
דיפלומטים בכירים ממדינות שונות, בהם שר החוץ לשעבר שלמה בן עמי, פרסמו בעיתון "טיימס" הבריטי מכתב גלוי, שעיקר המסר שלו הינו: "שלום יושג רק באמצעות דיאלוג עם חמאס". ניתוח הטענות אחת לאחת מוכיח כי התפיסה המוצגת בהודעה אינה עומדת במבחן המציאות המזרח תיכונית וכי מדיניות של "גזר" בלבד תחזק את הרדיקליות הפלסטינית.
תחילת פעילות בית הדין הבינלאומי בפרשת רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אלחרירי, עשויה לסמל שלב חדש ביחסיה של סוריה עם מדינות המערב והמזרח התיכון, לבנון בראשן. אם סוריה תשתף פעולה עם החקירה, תהיה זו ההוכחה הטובה ביותר לכך שהיא אכן שינתה את עמדותיה.
חלק הארי של כספי הסיוע שנאספו בוועידת שרם א-שיח' אמור לעבור דרך הרשות הפלסטינית וממנה אל האסירים הביטחוניים המרצים עונשי מאסר בישראל. אי התניית הסיוע הבינלאומי לרשות הפלסטינית בהתנערות מהתמיכה בטרוריסטים, תאפשר לרשות הפלסטינית להמשיך להקצות משאבים כלכליים אדירים נוספים לתחזוק מערך התמיכה בטרור.
ארגוני זכויות אדם ברחבי העולם מנצלים לעיתים תכופות את סמכות השיפוט הבינלאומית על מנת לתבוע את ישראל על ביצוע פשעי מלחמה. הניסיון חסר התקדים להפוך את הפוליטיקה הבינלאומית להליך משפטי מוכיח שלמרות שסמכות השיפוט נועדה למטרה ראויה, יישומה בפועל הוא בעייתי, בלשון המעטה.
שלח לחבר
הדפס עמוד
