נושא הגרעין נמצא על סדר היום המצרי והובא לדיון ציבורי במסגרת הסמינרים המתנהלים בשולי יריד הספרים הבינלאומי של קהיר המתקיים בימים אלה. מצרים חתומה על ההסכם הבינלאומי למניעת הפצתו של נשק גרעיני והיא מצהירה על כוונה לגרעין בפיקוח בינלאומי למטרות שלום. למעשה המכשול העיקרי לפיתוח אנרגיה גרעינית הוא כספי ועם הזמן עלינו יהיה להתרגל לחיות בעולם הרבה יותר מגורען שכן המרוץ כבר החל.
הדו"חות של ארגון "בצלם" זוכים לתהודה רבה בעולם ועוזרים בעיצוב תמונת המצב של הסכסוך באזור. מצער שגם הדו"ח שמגנה את הפיגוע באילת מעדיף את המושג "הרג" על "רצח", איננו מציין את שמות הארגונים האחראים לרצח, ובאופן עקבי נמנע מהתייחסות ל"ארגוני טרור" אף כשהדבר נוגד הגדרות מוסכמות בקהילה הבינלאומיות.
הדיבורים על סיומה של הפסקת האש כביכול הם עצימת עין להגדרה המפורשת של מושג התהדייה ולהודאת רוה"מ כי בשבועות האחרונים סוכלו שורה ארוכה של פיגועים. התגובה שמגבש שר הביטחון הכוללת חיזוק מתונים, בניגוד למתינות, איננה באה בדרישות מעשיות אל הצד השני ורק מחזקת אותו.
שינוי חוק יסוד של מדינה לטובת שיקולים פוליטיים של אדם או מפלגה מהווה פגיעה במהות של שלטון החוק ותפגע בישראל ובתדמיתה. הפעם האחרונה שנעשה שינוי כזה היה שינוי החוק על מנת לאפשר מינוי מ"מ נוסף לרוה"מ. הביקורת שהשמיע אז פרופ' מרדכי קרמניצר על ביזוי החוק והכנסת תקפים גם היום.
המשטר הדמוקרטי מבוסס על רעיון האמנה החברתית. המושג עוצב על ידי גדולי הפילוסופים המדיניים במאות ה-17 וה-18, והוא מתאר מצב בו האזרח מסכים למלא חובות למדינה בה הוא חי - לשלם מיסיה ולקיים את חוקיה, ובתמורה לקבל שירותים מהמדינה, בעיקר ביטחון אישי. העונש לאזרח שמפר את האמנה הוא מיידי ולעומת העונש למשטר הוא תהליך ארוך והדרגתי ובינתיים.
אין להצדיק בכל דרך שהיא התעמרות או פגיעה בזולתו והעובר על החוק יש להעמידו לדין ללא כל פשרות. עם זאת ההשוואה שעשה יו"ר יד ושם טומי לפיד בין ההתנכלויות לערבים בחברון והשואה גורמות לישראל נזק עצום בקרב מבקריה של ישראל. המציאות בשטח היא שקיימת הסכמה בקרב הפלסטינים שהמאבק המזוין ופסקי הלכה המתירים רצח ישראלים, יישארו אמצעי לגיטימי עד אשר יחזרו כל הפליטים הפלשתינים למקומות מגוריהם בישראל. יהודי אשר יקלע בטעות לישוב פלשתיני עלול להירצח בידי ההמון, בדיוק כמו שנהגו בפוגרומים של רוסיה ופולין וכפי שנהגו הנאצים.
במדינות ערב רואים בהתפטרותו של חלוץ אות לחולשתה של ישראל. המטרה של הרמטכ"ל הבא תהיה לשקם את ההרתעה ולהימנע מעיסוק בעניינים מדיניים. גם בתחום המדיניות על ישראל לעמוד על זכויותיה. וויתור על הדרישה להפסקה מוחלטת של הטרור לפני כל מו"מ משדרת חולשה ופוגעת בהרתעה.
על פי הדיווחים מפגישת אולמרט-רייס בקרוב תתקיים פגישה משולשת עם אבו מאזן. בפגישה זו אמורים הצדדים לדון בקידום מדינה פלסטינית עצמאית -אך לא נאמר דבר וחצי דבר על דיונים לפירוק תשתיות הטרור. גם הוויתור על הקמת מדינה בגבולות זמניים מטרתו להקטין את הלחץ לפעול נגד הטרור. ישראל זקוקה לפרדיגמה מדינית אחרת.
מדינת ישראל ממשיכה לשדר חוסר רצינות במקהלת התוכניות המדיניות המשתנות חדשות לבקרים. ועם זאת, במידה וישראל חזרה בה מהרצון לוותר על השלב הראשון במפת הדרכים יש לברך על כך ולקוות שמדובר בשינוי אמיתי ולא מדובר בלוליינות מדינית בלבד.
מסקר חדש עולה כי 64% מהציבור איננו תומך בתוכניות המדיניות החדשות הקוראות לדילוג על השלב הראשון של מפת הדרכים, קרי עמידה על הפסקה מוחלטת של הטרור לפני וויתורים נוספים מצד ישראל. בנוסף חלה עלייה בתמיכה בחיזוק גושי ההתיישבות ביו"ש ובבקעת הירדן. נראה שהציבור הקדים את מנהיגיו במסקנה שוויתורים ללא הפסקת הטרור מחזקים את הטרור וכי ישראל צריכה להתמקד בחיזוק הביטחון במקום בהמצאת תוכניות מדיניות חדשות.
בכלי התקשרות ברחבי העולם דווח היום כי משטרת סין הרגה 18 טרוריסטים בפשיטה על מחנה של בדלנים מוסלמים בצפון מערב סין. פשיטה זו התרחשה במקביל לביקורו של רוה"מ אולמרט בסין. נראה שבסין, פעולות צבאיות להגנה על האינטרסים הביטחוניים שלהם נעשות ללא קשר ליומן הפגישות של ראשי המדינה. התגובה בישראל לפעילות ברמאללה עומדת בסתירה לחוב הבסיסי של מדינה לאזרחיה ועלולה להביא לדמורליזציה בקרב הכוחות הלוחמים.
המשתמע מהביקורת של הגורמים המדיניים על הפעולה הצבאית ברמאללה הוא שראשי הצבא היו אמורים להפוך ל"מיני-מדינאים" ולהתחיל לערב שיקולים מדיניים במבצעיים. תפקיד צה"ל הוא להגן על אזרחי מדינת ישראל וכך עשה כאשר פגע קשה בפעיל טרור בכיר וחילץ את חייליו ללא פגע. ראוי שהביקורת על צה"ל תגיע כאשר הוא נכשל במשימה זו ולא כאשר הוא מצליח בה.
נראה שבוועידת שרם לא התקבלו החלטות או סיכומים בעלי משמעות מיוחדת וזו הייה פגישת "תחזוקה" שמטרתה לשמר את הדיאלוג בין ישראל למצרים. מסתבר שהתקשורת הישראלית שוב נפלה קורבן להדלפות של גורמים ערביים, חלקן הגזמות חסרות אחריות שניתן למצוא בתקשורת הערבית וחלקן רצוניות כביטוי למלחמה הפסיכולוגית שמנהל החמאס כלפי ישראל במטרה לפגוע במוראל תושביה.
בקריאה לחיזוק המתונים בניגוד לחיזוק מתינות ישנה בעיה מובנית משום ש"מתון" הוא מושג יחסי שאיננו מעלה דרישות מעשיות מצד בן השיח אותו מחזקים. כלומר אפילו אם יש גורם הפועל בצורה אקטיבית לפגוע בישראל ובביטחונה , כל עוד ישנם גורמים קיצוניים ממנו הוא ייכנס לקטגוריה של "מתון". מבחינה היסטורית אימוץ גישה זו אף עודד את הקיצונים
הידיעה מהבוקר על הפשעים שבצעו אנשי או"ם בסודן באה בסמוך להצהרותיו של המזכ"ל החדש בדבר כוונתו לשים את סודן כאחד ממוקדי הפעילות של האו"ם ולהחזיר את האמון לארגון שבראשו הוא עומד. הצבתם של נושאים קרדינאליים כמו סודן לראש סדר העדיפות העולמי היא קריטית אך גם חייבת לבוא במקביל לביטול דפוסי ההתנהגות הימי-ביניימיים הקיימים באו"ם, המציגים את ישראל והסכסוך המקומי כמקור לצרות העולם. בינתיים לא נראה שהמזכ"ל החדש צועד בדרך זו.
אלמנט שנעדר בדיון הציבורי היה החשיבות של מרכיב עשיית הצדק במערכה המתחוללת מול רודנים. מעבר לשיקולים גיאו-אסטרטגיים ופוליטיים יבשים, כוחם של ממשלות והלגיטימציה למהלכים כמו מלחמה נגד רודנים או המלחמה בטרור העולמי שואב גם מהתפיסות של צדק שקיימות בחברה ושאומצו על ידי המשפט הבינלאומי.
שלח לחבר
הדפס עמוד
