בין ישראל לאיראן אין גבול משותף, וירושלים איננה קדושה לשיעים. נשאלת השאלה. מה מקור הסכסוך החריף בין איראן לישראל? השאלה מתחדדת לנוכח התחושה כי בימי המלחמה בין איראן לעיראק היו יחסים מסויימים בין איראן לישראל בהקשרים שונים, וכל התפנית החריפה חלה אחרי המלחמה.
כאן, ככל הנראה, טמונה התשובה. בהערכת המצב בטהראן על לקחי המלחמה המתישה עם הערבים גובשה האסטרטגיה למנוע מן הערבים להתגבש מחדש לכוח מאיים על איראן, וההחלטה לרכז את המאמץ הלוחמני כלפי ישראל וירושלים נועד להפנות את תשומת הלב הערבית מטהראן לירושלים.
כמובן, שגם תיאולוגיה אנטישמית ושנאת ישראל לשמה מניעה את האייתולות, אבל גם שיקולים פרקטיים פרי לקחיהם מן המלחמה עם עיראק.
זאת הסיבה שהכוח האיראני הפועל במרחב הערבי בפיקודו של סוליימאני נקרא כוח קודס, כוח ירושלים, ומנהיגי איראן מרבים להופיע עם הכפייה הפלסטינית תחת תמונת מסגד אל-אקסא, למרות שאיננו חוסיינייה (מסגד) שיעית.
ההתרכזות של איראן בירושלים מנוגדת למסורת השיעית המתעלמת מן העלייה השמיימה – המיעראג' – של הנביא מוחמד בירושלים. על פי המסורת השיעית, המיעראג' היה במכה. כאשר מוחמד ראה ערבי שם פניו צפונה על נאקה, ושאל אותו לאן אתה הולך? הערבי אמר לו: לירושלים. הנביא אמר לו: לך לכופה.
מכאן, שאין להתרכזות על ירושלים שום קשר לירושלים וכולו "חילה" ("תחבולה") שיעית, כדי לגנוב את דעתם של הסונים הערבים.
זה מסביר גם את האצת המהלכים האיראניים דווקא עכשיו. המתיחות הגוברת בין השיעה לסונה בגזרות רבות מחברות את ישראל עם הסונים, בעיקר סעודיה והמפרץ עד כדי דיבורים של השתתפות ישראל פעילה בהגנת המיפרץ.
זה בדיוק התממשות התסריט שממנו חששה איראן מייד אחרי המלחמה עם עיראק, וזה יכול להסביר את המאמץ המוגבר בזירת סוריה ולבנון.
אבל חיזבאללה העביר אתמול מסר נוסף – הפיגוע שלו כוון לשטח שאותו חיזבאללה תובע מכיוון שהיה שטח שיעי, לטענתו, לפני מלחמת השחרור "הכפרים השיעיים" בלשונו של חיזבאללה. יש למסר הזה משמעות מהיבט אחר – קביעת גבולות הקבע בין ישראל ללבנון ובכלל זה הגבול הימי שבו מצויים אוצרות הגז הטבעי שגם אותם תובעת לבנון מישראל.
חיזבאללה אומר כי לא ירשה לשרטט את הגבול הסופי, בלי לקבל את חלקו בתמלוגי הגז הטבעי.
