עבור לתוכן העמוד
תפריט

אבו דיס על השולחן – כך 'קבר' אבו מאזן את הרעיון (הלא חדש)

לראשונה אישר אבו מאזן בנאומו ב-14.1.18 כי אבו דיס הוצעה על ידי ארה"ב כאופציה לבירה חלופית במקום ירושלים • על אבו דיס ומיקומה במו"מ המדיני

עיקרי המאמר:

  • לראשונה הודה אבו מאזן כי ארה"ב הציעה בפומבי את אבו דיס כבירת המדינה הפלסטינית
  • אבו דיס כרעיון חליפי לבירה הועלה לראשונה והוסכם במסגרת הבנות "ביילין-אבו מאזן" 
  • בעבר, הפלסטינים נערכו לרעיון והקימו באבו דיס בניין פרלמנט גדול, מוסדות שלטוניים ומנגנוני בטחון שפעלו מאבו דיס
  • ברק ביקש להעביר את השכונה לסטטוס של שטח A, אולם אירועי הנכבה באותה עת הורידו את העניין מסדר היום
  • באבו דיס התארגנו בשנים האחרונות חוליות טרור של החמאס שניסו לפעול נגד ישראל

 

חודש בלבד חלף מאז הוכחשו בתוקף ידיעות שמקורן בסעודיה ובמצרים, לפיהן ארה"ב הציעה לפלסטינים במסגרת 'עסקת המאה', את אבו דיס במקום את ירושלים, כבירה בעבורם. עכשיו מאשר אבו מאזן בפומבי (בנאומו מה -14.1.18) שהצעה כזאת אכן הועברה לפלסטינים, או בלשונו של אבו מאזן עצמו: "באחד המקרים הציעו לנו את אבו דיס".

אבו מאזן פסל מכל וכל את האפשרות שהפלסטינים יענו להצעה מעין זו, והציג את עניין אבו דיס, כחלק מ'סטירת המאה', כפי שהוא, אבו מאזן, הגדיר אותה בנאומו האחרון.

ניתן להבין את 'עלבונו' של אבו מאזן, גם אם לא להסכים לדבריו. מנקודת מבטו – אבו דיס – שהועברה לשליטה אזרחית פלסטינית כשטח בי, במסגרת הסכמי אוסלו ב' – שייכת לעבר הרחוק:

מאז ניסחו אבו מאזן, (כסגנו של ערפאת), ויוסי ביילין, (כשר בממשלתו של יצחק רבין), את 'הבנות ביילין אבו מאזן' ב-1995 , 'זרמו מים רבים' בערוצי המו"מ בין ישראל והפלסטינים בסוגיית ירושלים. אבו דיס, אמנם כיכבה אז במרכז ההבנות הללו. היא הוצגה כסוג של בירה חלופית עבור הפלסטינים, (במקום ירושלים), אבל שני ראשי ממשלה ישראלים, אהוד ברק ואהוד אולמרט, כבר הניחו מאז על שולחן הרש"פ הצעות מפליגות לחלוקת ירושלים: ברק מול ערפאת, בקמפ דיויד 2000 ואולמרט מול אבו מאזן ב-2008.

מפת ירושלים ומחנה הפליטים שועפאט וכפר עקב // צילום: גוגל מפות
מפת ירושלים ומחנה הפליטים שועפאט וכפר עקב // צילום: גוגל מפות

אבו מאזן מסרב היום לקבל או אפילו לדבר על פחות ממה שכבר הוצע לו אז. למעשה הוא מסרב להכיר במציאות הפוליטית השונה בישראל, שאותה מייצג מאז 2009 רהמ"ש הנבחר והמכהן בנימין נתניהו. נתניהו שולל כידוע את חלוקת ירושלים, מכל וכל.

האם עמדתו של אבו מאזן ביחס לאבו דיס היא סוף פסוק? בזמן הקרוב – כנראה שכן. לטווח רחוק יותר, אולי לאחר חילופי הנהגה ברש"פ, ואם אבו דיס תוצג כפתרון במסגרת הסדר ביניים ולא במסגרת הסדר קבע – יתכן שדברים ישתנו.

ההיסטוריה של הכפר אבו דיס – שרק חלק מזערי שלו צורף לישראל כחלק מירושלים המורחבת ביוני 1967 – מלמדת, כי בעבר הסכימו הן הפלסטינים והן הישראלים להעניק לאבו דיס תפקיד מפתח בפתרון הסכסוך בין הצדדים.

אבו דיס יושבת בדיוק על תוואי המסדרון – שעל פי 'הבנות ביילין – אבו מאזן' ההיסטוריות, ועל על פי מתווים אחרים – תוכנן לחבר את אזור יריחו עם הר הבית כמסדרון פלסטיני ריבוני; מעין "מעבר בטוח" שיחצה את ירושלים. הכפר הצמוד לשולי שכונת ראס אל עמוד הפך עם השנים לנקודת החיבור בין דרום הגדה לצפונה, ולמעשה זוהה כשער המזרחי של ירושלים , שממנו ניתן ל"גלוש" גם לאיזור בקעת הירדן.

אבו דיס כ'ירושלים השניה'

'הבנות ביילין- אבו מאזן' היו מסמך הבנות בלתי רשמי על הפרמטרים להסדר הקבע שגיבשו נציגיהם של יוסי ביילין ואבו מאזן: יאיר הירשפלד ורון פונדק מהצד הישראלי וחוסין א-ערא ואחמד חלידי מהצד הפלסטיני. בסוגיית ירושלים, הציע המסמך המשותף, "להרחיב את גבולות העיר ירושלים, ולהקים עבור המרחב החדש עיריית גג שתנוהל ברוב יהודי. מתחת לעיריית הגג הוצע להקים שתי תת עיריות: תת עירייה יהודית שתהיה אחראית לכל השכונות במערב העיר ובמזרחה, כולל בעיר העתיקה, ותת עירייה ערבית, שתספק שירותים זהים לתושבים הערבים בחלק החדש והמורחב של ירושלים". מרחב פעולה זה – כך הוצע – ישתרע גם על פני איזורים שאינם כלולים כיום בשטח העירוני של ירושלים: אל עזריה ואבו דיס, לצד יתר הפרברים המרוחקים של מזרח העיר. תת עירייה זו, כך סוכם במסמך ביילין – אבו מאזן, תקרא 'אל קדס' ואבו דיס תהיה בירת המדינה הפלסטינית. החלק המערבי של ירושלים עתיד היה לכלול את מערב העיר ואת מעלה אדומים וגבעת זאב שהתוכנית ביקשה לספחם לעיר. סוכם כי שני הצדדים יכירו זה בבירתו של זה. *
* מנחם קליין, יונים בשמי ירושלים, תהליך השלום והעיר 1977-1999 , מכון ירושלים לחקר ישראל.

ימים אחדים אחרי השגת ההבנות הללו, נרצח יצחק רבין והתהליך נקטע. שמעון פרס, שהחליפו בתפקיד ראש הממשלה, דחה אותן וכך גם בנימין נתניהו ואהוד ברק. למרות זאת התפתחה אבו דיס בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת כמרכז שלטוני פלסטיני. עשרות משרדים של הרשות הפלסטינית הוקמו שם, ביניהם משרד השלטון המקומי הפלסטיני, מפקדת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, בניין מושל מחוז ירושלים מטעם הרש"פ ג'מיל עות'מאן נאסר, אך מעל כולם, התנשא לגובה של חמש קומות בניין הפרלמנט הפלסטיני. בבנייתו הושקעו 2 מיליון דולר. במליאת הבניין שיועד לפרלמנט כבר הותקנו 162 מושבים ועוד 123 מקומות לאורחים. בקומה העליונה הוכנו שתי לשכות מרווחות ליו"ר הרש"פ וליו"ר הפרלמנט. חלק קטן מהבניין גלש לתחום אבו דיס שבתחומי השיפוט של עיריית ירושלים, אך בהנחיה מדינית נמנעה עיריית ירושלים מלפעול נגד החריגה הזאת.
בפועל – ויתרו באותן שנים משטרת ישראל וצה"ל על נוכחות משמעותית בחלק הישראלי של אבו דיס – 10% מתחום הכפר – שנכלל בתוך תחומי עיריית ירושלים. לעומת זאת, הורגשה במקום היטב הנוכחות הבטחונית הפלסטינית של 'משטרת המחוז' מטעם הרש"פ.

בניין הפרלמנט הפלסטיני באבו דיס // צילום: [12:16, 18/1/2018] +972 58-736-4477: Decolonizing Architecture Art Residency orgDecolonizing Architecture Art Residency org
בניין הפרלמנט הפלסטיני באבו דיס // צילום: [12:16, 18/1/2018] +972 58-736-4477: Decolonizing Architecture Art Residency orgDecolonizing Architecture Art Residency org
אבו דיס כ'מקדמה'

ב-14 למאי 2000, החליטה ממשלת ישראל בראשות אהוד ברק למסור לפלסטינים כ'מקדמה' את אבו דיס ושני כפרים פלסטינים נוספים במרחב ירושלים ( מחוץ לגבול השיפוט של העיר) שמעמדם באותה עת היה מעמד של שטח בי. ההחלטה אושרה בממשלה ובכנסת בהתנגדות ש"ס. היא נועדה להעניק לפלסטינים באיזורים אלה, ובכלל זה באבו דיס, גם שליטה ביטחונית, ולא רק אזרחית, ולמעשה להפוך את אבו דיס לשטח אי, בשליטה פלסטינית מלאה. למחרת, פרצו מהומות קשות בשטחים לרגל 'יום הנכבה', וברק נסוג מהחלטתו, שלא בוצעה עד היום.

שלוש שנים אחר כך, כשנבנתה חומת ההפרדה גם באבו דיס, על תוואי 'עוטף ירושלים' השתנתה המציאות במקום. אבו דיס הופרדה למעשה מירושלים והתושבים שם, שראו באבו דיס ובשכונות המזרח ירושלמיות הגובלות בה ( בתוך תחום השיפוט של העיר) – מרקם אורבאני אחד, נאלצו להתמודד עם מציאות שונה, לא פעם מכבידה: כניסה לעיר מבעד למחסומים וחומות. תוואי גדר ההפרדה ששורטט באותן שנים על ידי ישראל 'נגס' בטעות שטחים קטנים מתוך תחום השיפוט של ירושלים. ישראל תיקנה את הטעויות באמצעות החלפת שטחים זהים עם הרש"פ. במקביל, ועל פי בקשת הכנסייה הפרנסיסקנית הושאר בית החולים נוטרדאם מצידה הישראלי של הגדר.

אדמות יהודים שנותרו באבו דיס מעבר לגדר

מאחורי הגדר נותרה לא רק אוכלוסיה פלסטינית שראתה עצמה חלק מירושלים, אלא גם מאות דונמים -כ-450 על פי ההערכה – של אדמות בבעלות יהודית שנרכשו במקום על ידי יהודי מאה שערים ו"אגודת הדיירים" מטעמם, בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת. הגדר הותירה עם זאת בקצה השטח הישראלי של אבו דיס שבתחומי העיר ירושלים, עשרות דונמים מאותה רכישה היסטורית. אלה נרכשו לאחר גלגולים שונים על ידי איל ההון היהודי ארווין מוסקוביץ. בראשית שנות ה-2000 החלו יהודים בודדים להתיישב במקום. כיום חיות בו 8 משפחות יהודיות, המונות כ-40 נפש, במספר מבנים שנרכשו מערבים מקומיים. המקום נקרא: 'קדמת ציון'.
בראשית שנות ה-2000 אישרה הועדה המחוזית לתכנון ובניה של איזור ירושלים את תב"ע 7659, לבניית שכונה קטנה ב'קדמת ציון', ובה 220 יח"ד על הקרקעות שבבעלות יהודית במקום. התוכנית עוכבה לכל אורך השנים על ידי הדרג המדיני ולא הגיעה לכלל אישור סופי ומתן תוקף – עד עצם היום הזה.

טרור, מעבדות נפץ ומחרטות ליצור כלי נשק

בשנים האחרונות הצטיירה אבו דיס גם כמוקד טרור נגד ישראל בהשראת החמאס.
בדצמבר 2015 פרסם השב"כ, כי תשתית חמאס נרחבת שתכננה פיגועי התאבדות ומתקפות טרור בישראל נחשפה ונעצרה על ידי שב"כ, צה"ל ומשטרת ישראל. התשתית פעלה בגזרת אבו דיס, בתחומי יהודה ושומרון ובסמוך לירושלים, בהכוונת פעילי הזרוע הצבאית של חמאס מרצועת עזה. 25 פעילים נעצרו, רובם סטודנטים מאוניברסיטת אבו דיס. מחקירתם עלה כי בראש התשתית עמד אחמד גמאל מוסא עזאם, בן 24, תושב קלקיליה, שגויס בידי פעילי חמאס מהרצועה על מנת להכין תשתית שתוציא לפועל פיגועי תופת.
גם החומה עצמה הפכה עם השנים למוקד של הפרות סדר. בקבוקי תבערה ומטענים ממולכדים מושלכים לא פעם לעבר חיילי צה"ל באיזור. ביוני האחרון נחשפה בכפר מעבדה לייצור מטעני חבלה מאולתרים. באבו דיס נחשפו בשנים האחרונות גם מחרטות לייצור אמצעי לחימה, בעיקר רובי קרלו, הנפוצים ב'גדה', ששימשו בעבר מחבלים לפיגועי ירי רבים ברחבי יו"ש ובמזרח ירושלים.

סיכום

כאמור רק לפני שבועות אחדים, הכחישו סעודיה, ארה"ב ומצרים דיווחים ששרבבו אותן להצעה להקים את הבירה הפלסטינית באבו דיס. ההכחשות נועדו 'לשמר' את ההצעה ולהותיר לה סיכוי. אבו מאזן, בהחלטתו לחשוף אותה פומבית במהלך נאומו האחרון, ביקש למעשה 'לקבור' אותה ולטרפד את המהלך.