בקהיר יתכנסו מחר נציגי "אירגוני אשף" כדי לאשר את מתווה "הפיוס" הפנים פלסטיני, זאת על רקע הודעת ארה"ב לרשות הפלסטינית, כי לא תחדש את אישור משרד אש"ף בוושינגטון, באם לא תחדל הרשות הפלסטינית לפעול נגד ישראל בטריבונל הבינלאומי בהאג.
שתי התפתחויות אלה קשורות זו בזו, מכיוון שלפחות כפי שהדברים נראים ברמאללה, הדברים קשורים לעסקה הגדולה שמכין הנשיא טראמפ להסדר הבעיה הפלסטינית במסגרת תהליך אזורי. נדמה כי הדברים קשורים אולי לשיחות שקיים ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, בריאד, ובהם לא קיבל את המגמה להגמיש את היוזמה הערבית משנת 2002, בייחוד בענייני ירושלים והפליטים, אלא דרש לדבוק ביוזמה כפי שהתקבלה בפסגה הערבית ב-2002 כלשונה: נסיגת ישראל לקווי 1967 כולל בירושלים, ושלילת האופציה לפלסטינים להיקלט בארצות המארחות "תווטין".
באשר לשאלת הנציגות בוושינגטון, הרי היא נועדה למלא תפקיד מכריע באסטרטגיה הפלסטינית בשנים הבאות, שאותה הגה הנציג, חוסאם זומלוט, ועיקרה להדק את הקשרים עם המפלגה הדמוקרטית לקראת כישלון הנשיא טראמפ ולהציג את ישראל כבעלת ברית של טראמפ נגד הדמוקרטים.
הרשות הפלסטינית, ביחד עם קטר, התכוננו לבליץ דיפלומטי בזירות שונות נגד ישראל בהנחה שקלינטון תיבחר לנשיאה, וזאת לא בהכרח בידיעתה. נדמה כי הם ימתינו עם הבליץ הזה לימים שאחרי טראמפ.
הלך הרוחות ברמאללה הוא כי הממשל האמריקני לא יוכל להתמיד באיום סגירת הנציגות, וכי הפלסטינים הם חוליה מרכזית בהתגבשות האזורית נגד איראן. הם קיבלו את תחושת העוצמה הזאת ברגע שמדינות ערב הציעו להם לשתף פעולה בגיבוש האזורי, ולדעתם הם יכולים לתקוע את המהלך, ולפיכך ארצות הברית תוותר.
אבל אולי טעות בידם. מרכיב חשוב נוסף בשיחות אבו מאזן עם הסעודים היא הדרישה הסעודית מעבאס , להעלות את הדרישה בשיחות בקהיר מהארגונים לנתק קשר עם איראן. ונדמה כי ארגוני הסירוב החליטו דווקא להתחבר לאיראן כאחד, לגוף חדש תחת השם "ברית כוחות ההתנגדות הפלסטינית – וועדת המעקב העליונה". כל זאת נעשה ממש ערב הנסיעה לקהיר במקביל לפרסום הודעת גינוי להחלטת הליגה הערבית לפעול נגד חיזבאללה ואיראן. בהמשך ההודעה הם שיבחו את חיזבאללה כנושר דגל ההתנגדות הצבאית לישראל.
כלומר: ערב כינוס האירגונים, הם נעלו עצמם במחנה האיראני האנטי סעודי, והאסטרטגיה של הרשות הפלסטינית לגבש בליץ דיפלומטי נגד ישראל המבוסס על הטריבונלים הבינלאומיים והאום קיבלה כרטיס אדום.
