עבור לתוכן העמוד
תפריט

לנצל את ההזדמנות

לאחר פיצוץ המנהרה - ניתוחו של יוסי קופרווסר

יצוץ מנהרת התופת של הג'יהאד האיסלאמי והמתח שנוצר בעקבותיו מוסיף ממד של מיידיות לטיפול במציאות המורכבת ברצועת עזה. הלקח העיקרי מהמצב שנוצר שם בעקבות תהליך הפיוס — ושנחשף ביתר שאת על רקע האירוע שלשום — הוא שאל לה לישראל להשלות את עצמה שתהליך הפיוס לכאורה, יחד עם מאמציה לשפר את איכות החיים בעזה, יביאו לבלימת האיום הטרוריסטי עליה מהרצועה. וזאת, גם אם בטווח הקצר הם עשויים להיות גורמים מרסנים למימוש פוטנציאל זה, בצד הגורם המרתיע העיקרי — עוצמתה של ישראל, החרותה היטב בזיכרונם של העזתים מאז "צוק איתן".

הבעיה האמיתית של ישראל היא לוודא שאבו־מאזן והאמריקאים לא יתפתו להאמין ש"פיוס־לייט" והקלת המצוקה הכלכלית יכולים לשנות מהותית את המצב, ללא התפרקות כלל ארגוני הטרור ברצועה מיכולותיהם הצבאיות והטרוריסטיות. אירוע המנהרה צריך להיות מנוצל על ידי ישראל כדי לוודא שאין שחיקה בעמדת הרשות הפלסטינית והאמריקאים, המביעים התנגדות ל"פיוס־לייט", ושהם יתחילו לבלום את התפתחותו בשטח. תארו לכם שהפיצוץ היה מתרחש לאחר העברת הסמכויות לידי הרשות. מה הייתה עמדת אבו־מאזן ומה היו אומרים האמריקאים? בה בעת עלינו לנצל את האירוע כדי לשכנע גם את המצרים שעמדתם, ולפיה הטיפול ביכולות הטרוריסטיות במסגרת הפיוס יידחה עד אין קץ, היא הרת סכנות גם עבורם.

מערכת הלחצים המנוגדים שבה נתון חמאס הובילה אותו לנסות ולקדם רעיונות יצירתיים שיאפשרו לו מצד אחד להקל את הלחצים של מצרים ואבו־מאזן עליו, ומצד שני לא יחייבו אותו לפגוע בזהותו כארגון המחויב למאבק בישראל, מייצג אוכלוסייה שחלק גדול מתוכה רואה במאבק זה את תכלית קיומו על רקע ההסתה המתמשכת, ומקורב לאיראן. מכאן נולד הרעיון של "פיוס־לייט", בתמיכת המצרים, האמורים לקבל בתמורה פגיעה בסיוע הניתן מהרצועה לאנשי דאעש הפועלים בסיני. המוצא המועדף מבחינת חמאס והג'יהאד האיסלאמי מהמצוקה שאליה נקלעו עתה עשוי להיות ניסיון להגיב באמצעות פיגוע מהגדה או מירושלים, ולכן על ישראל להגביר את מאמצי הסיכול מול איום זה במקביל לדריכות מול עזה.

האירוע השבוע גם משקף את הקשר ההדוק בין ארגוני הטרור ברצועה. חמאס והג'יהאד האיסלאמי וארגונים רדיקליים נוספים המאמצים גישה ריאליסטית באשר לתפיסת הפעולה המועדפת בשלב זה, מתואמים ביניהם ומשתפים פעולה: הם גם משתמשים בזהויות השונות כדי לאפשר לחמאס יכולת להכחיש את אחריותו הישירה למהלכים קוראי תגר מול ישראל. זאת לעומת קבוצות קיצוניות עוד יותר, המייחסות חשיבות עליונה להמשך התמיכה בקיצונים בסיני. מתחים אלה הובילו כנראה לפגיעה בבכיר ארגון הביטחון של חמאס. על ישראל להמשיך ולראות בחמאס האחראי למתרחש ברצועה ולא לאפשר לו להתחמק מכך.

תקרית המנהרה חושפת גם את עומק ההשפעה המזיקה של המעורבות האיראנית בעזה. איראן איננה מחויבת לסיכומים בין חמאס למצרים ופועלת ככל יכולתה לחיזוק הפוטנציאל הטרוריסטי של הארגונים בעזה מול ישראל — ואולי אף למימושו. גם אם היא מגלה הבנה לצורך של חמאס לאמץ מדיניות גמישה יותר, שואפת טהרן לחזק את חמאס ואת הג'יהאד, כדי לוודא שחמאס לא ייאלץ להרחיק לכת בוויתוריו ויוכל לשמור על זהותו הטרוריסטית. ישראל צריכה לחשוף מעורבות זו ולמנוע, יחד עם מצרים, את התפתחותה. זהו תחום נוסף שבו ישראל יכולה למנף את אירוע המנהרה כדי להדק את שיתוף הפעולה עם המדינות הסוניות הפרגמטיות.

המאמר הופיע בעיתון ידיעות אחרונות 1.1.11.2017