חיזבאללה השלים את תהליך השתלטותו על המדינה הלבנונית ומוסדותיה. בחירת מישל עון לנשיא המדינה מכוח ההסכמה של חיזבאללה, הביאה לידי מימוש החזון האיראני לשלוט בלבנון, מבלי לשנות את משוואת הכוח באמצעותו מתקיימת המדינה הלבנונית, מאז ה"הסכמה הלאומית" מ-1943. זו, המחלקת את השליטה בין העדות בלבנון וקובעת כי הנשיא יהיה מרוני, ראש הממשלה סוני, ויושב ראש הפרלמנט יהיה שיעי.
הצהרתו של נשיא לבנון לפיה הכוח הצבאי של חיזבאללה הוא חלק עיקרי בהגנה על לבנון והוא משלים ולא סותר את צבא לבנון, שאין בכוחו להתמודד לבד נגד ישראל[1], מעניקה לחיזבאללה לראשונה מאז הוקם ב-1982, את הסמכות החוקית לפעול ככוח צבאי לגיטימי. זאת, גם אם לא פעם, פעולות צבאיות של חיזבאללה עומדות בניגוד לאינטרס הלאומי של המדינה הלבנונית כגון הלחימה בסוריה שגבתה מהארגון תשלום כבד של למעלה מ-1,700 לוחמים הרוגים וכ-5000 פצועים. וכן מעורבות של חיזבאללה בקרבות בעיראק ובתימן.
ההצהרה של נשיא לבנון בעצם הסירה מחיזבאללה את ההשפעה שדרשה החלטת מועצת הביטחון 1559 מ-2 בספטמבר 2004. ההחלטה זו קבעה כי על "כל הכוחות הזרים הנותרים, לסגת מלבנון" וכי יש "להביא לפירוק ופיזור של כל המיליציות הלבנוניות ושאינן לבנוניות בשטחה".
התפתחויות אלה מציבות סיכון משמעותי על לבנון. שכן, מעבר לאיבוד עצמאות ההחלטה של המדינה לבנונית על הפעלת הכוח, שממילא קיים, מסיר נשיא לבנון בעצמו את ההפרדה בין הכוח הצבאי של חיזבאללה לבין צבא לבנון. במצב זה, הדעת נותנת כי הקשרים המיוחדים של חיזבאללה עם צבא לבנון ועם מנגנוני הביטחון המודיעין של לבנון ימשיכו להתהדק ביתר שאת ומפקדים בחיזבאללה אף ישתלבו במנגנונים אלה, לצד הגברת העברת אמצעי לחימה מצבא לבנון לחיזבאללה כפי שנחשף לאחרונה במצעד הצבאי שערך חיזבאללה על אדמת סוריה ובו הופיעו נושאי גייסות משוריינים, M-113 אמריקאים שמקורם קרוב לוודאי מצבא לבנון[2].
התייצבותו המוחלטת של נשיא לבנון לצד חיזבאללה מחזקת את מעמדו של חסן נצראללה בזירה הפנים לבנונית, שנשחק משמעותית בגלל המעורבות הצבאית הנמשכת בסוריה. זאת בעיקר נוכח הביקורת הקשה הנשמעת נגדו בתוך העדה השיעית. ביקורת זאת מלאת טרוניות על כך שחיזבאללה הפסיק להיות מגן לבנון והפך למגן איראן בסוריה. על רקע זה נאלץ חסן נצראללה לחזור ולהדגיש כי, חיזבאללה הוא הכוח העיקרי נגד ישראל ובכל הזדמנות שנקרית לו, הוא מגביר את איומיו נגד ישראל (פגיעה במיכל האמוניה ובכור בדימונה).
"עשרות, אם לא מאות שיירות נשק"
אבראהים אלאמין, עורך העיתון אלאחבאר, המקורב מאוד לנצראללה פרסם, שלמרות כל התקיפות שביצעה ישראל נגד שיירות הנשק לחיזבאללה, הצליחו "עשרות אם לא מאות" שיירות להגיע מסוריה ללבנון ולהביא נשק שנדרש לחיזבאללה לרבות נשק "שובר שיוויון". נשק זה, ציין אלאמין, הגיע בכמויות גדולות לא רק לחזית הגבול בין ישראל ללבנון אלא גם לחזית רמת הגולן. זאת ועוד אלאמין רמז שההערכה הישרלאית לפיה, חיזבאללה יכול לשגר 1,500 טילים ביום נגד ישראל, היא הערכת חסר של היכולות האמיתיות של האירגון[3].
המשמעות העיקרית של התפתחויות אלה היא ההכרה הרשמית במעמדו המיוחד של חיזבאללה בלבנון וביכולתו להפעיל את הכוח העצום שבנתה איראן בלבנון נגד ישראל. במצב זה, הסרת ההפרדה בין הכוח הצבאי של חיזבאללה לבן צבא לבנון, ותפיסתו ככוח אחד יאפשר לישראל לפעול בחופשיות נגד המדינה הלבנונית, צבאה ותשתיותיה האזרחיות בכל עת שחיזבאללה יפעל נגד ישראל.
[1] אלאהראם, 12 פברואר 2017.
[2] אלספיר, 16 נובמבר 2016.
[3] אלאחבאר, 24 ינואר 2017.
