בלוגים

הידוק הקשר הפלסטיני לאיראן

16/02/2017

השיחות בוושינגטון בין ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו לבין הנשיא טראמפ שמו את שאלת איראן בראש סדר היום, והכפיפו לכך את כל יתר הנושאים. הדברים באו לידי ביטוי בדבריו של הנשיא טראמפ שפתרון הבעיה הפלסטינית במסגרת אזורית יהיה בין העניינים שייבחנו. גיבוש מסגרת אזורית סביב הנושא הפלסטיני הוא מעבר לבעיית פלסטין, אלא גיבוש ברית אזורית נגד איראן.

השאלה היא איך מגיבים הפלסטינים לגיבוש אזורי נגד איראן, והאם הם מוכנים לשתף פעולה עם התסריט הזה?

מן התגובות המגיעות מעזה ומן הגדה – התשובה היא שלילית. הפלסטינים אינם מוכנים לוותר על שום דרישה מדרישותיהם לטובת ברית אזורית. עזה שבה והתחברה עם איראן, וההנהגה בגדה שומרת על קשר עם איראן.

אשר לעזה – ערב הפגישה בוושינגטון הודיעה עזה כי בחרה את משוחרר עסקת שליט, יחיא סנוואר למנהיגה, על חשבון איסמאעיל הנייה, ואשר לגדה – ממש ביום הפסגה פרסמה את רשימת בעלי התפקידים הבכירים בפתח,1 ובהם שמרה מקום לעבאס זכי המקורב לחיזבאללה והידוע בעמדותיו לטובת קשר עם איראן.2

תנועת פתח גם דחתה פניות אמריקניות למנות לתפקיד שיש בו משום הורשת המנהיגות לאיש החזק בביטחון הפלסטיני, מאג’ד פרג’.

אשר לעזה, הרי עיתוי ההודעה על היבחרו של סינוואר ערב הפגישה בין טראמפ לנתניהו נועד להעביר מסר מאיראן: אם ישראל וארה”ב מחזירות לשולחן את האופציה הצבאית, הרי גם איראן מחזירה אותו, וחידוש השפעתה על עזה הוא בעצם חידוש החזית של עזה מול ישראל במקרה של התקפה על מתקני הגרעין של איראן.3

יש להודעה מעזה עוד כמה היבטים חשובים: ראשית, בתחרות על ההנהגה בין עזה להנהגת החוץ, הרי עזה היא המובילה, ולא החוץ, כלומר: הזרוע הצבאית, עז א-דין אל-קסאם הקשורה באיראן, ולא הפוליטבירו בהנהגת חאלד משעל הקשור בקטר, בתורכיה ובאחים המוסלמים בכלל.

מכיוון שכך, המנהיג המקומי, איסמאעיל הנייה, ראש ממשלת חמאס, איבד את מעמדו, בניגוד לידיעות המוקדמות, ואשר לחאלד משעל, הרי קטר ותורכיה השפיעו על המשך התקדמותו בגדה, ולא בעזה, מכיוון שהגרעין הקשה הפרו איראני של עזה לא יקבל “זרים” כמו משעל, שנולד בכפר ליד רמאללה- ושם מקומו.

כמו גם “בבחירות” קודמות לחמאס (בחירות אמיתיות לא התקיימו) לא פורסמו שום ממצאים על הגדה- כלומר: בגדה אין לחמאס זרוע מדינית, אלא רק צבאית. חמאס עזה, הגרעין הקשה של התנועה לא נותן אמון בשום אישיות אזרחית המזדהה עם התנועה.

בתאריך 15.2.17 שידר אתר זיתונה של תנועת חמאס יום עיון מרתק על קשרי החוץ של התנועה4 וממנו התברר כי רק איראן נאמנה בהתחייבותה לעקרון ה”מוקאוומה” של הפלסטינים. תורכיה לא יכולה להיות נאמנה לעקרון הזה כי היא חברה בברית נאט”ו, חידשה את הקשרים עם ישראל, וזקוקה לגז הישראלי, ומדינות ערב בכלל התרחקו מן המוקאוומה, והם מחפשות קשר עם ישראל נגד איראן. לא נשאר לפלסטינים על מי לסמוך חוץ מאיראן.

היבחרו של סנוואר למנהיג חמאס בעזה, אין פירושו הדרדרות מיידית בגבול ישראל עזה. אדרבא, חמאס מיהר להרגיע כי אי אפשר לפרש את בחירתו של סינוואר באופן זה. הדעת נותנת כי בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה, איראן לא תאפשר לחמאס להיכנס לסבב צבאי שאינו קשור ישירות עם צרכיה האסטרטגיים. כלומר: האינטרסים של איראן יכתיבו את מועד הסבב הבא בעזה, ולא הצרכים של הפלסטינים.

ל”היבחרו” של סינוואר יש עוד היבט חשוב אחד – הקשר עם מצרים. בימים שקדמו להודעה ניהלו ראשי חמאס בעזה שיחות ממושכות בקהיר, ובריאיון שהעניק דובר חמאס בעזה סאמי ברדאוויל, סנוואר ימשיך לטפח את היחסים עם מצרים שהחלו בימי איסאעיל הנייה.5

מצרים תצפה עתה מאיש הזרוע הצבאית לסייע לה במאבקה נגד דאעש בסיני, אבל לדעתנו זה לא יקרה. לזרוע הצבאית קשרים טובים עם דאעש, והם תלויים בהם בנתיבי הברחת הנשק, כך שאין לצפות שתקוות מצרים יתממשו.

במאזני הכוח בעזה, בין השפעת תורכיה וקטר מצד אחד, דרך המעברים מצד הגבול עם ישראל, לבין ההשפעה של איראן הנכנסת דרך המעברים של מצרים – מעדיפה מצרים בנקודת הזמן הזאת את ההשפעה האיראנית, כי היא רואה בקטר ותורכיה סכנה חמורה יותר. אבל בחולות הנודדים של המזרח התיכון לכל שלב הבריתות שלו…

אשר לגדה, בתאריך 15.2.17, ממש ביום הפגישה בוושינגטון, פורסם כי ראש ה-CIA קיים פגישות ברמאללה, ומקורותינו ברמאללה אישרו את ידיעה.

על פי מקורותינו ברמאללה, אחד מנושאי הפגישה היו המינויים הצפויים להנהגת פתח, וכי את הפגישה יזם האיש החזק של הביטחון הפלסטיני, מאג’ד פרג’, שחש כי המינויים הצפויים לא ישקפו את המציאות החדשה במזרח התיכון וכי ירחיקו מן ההנהגה את הגורמים, כמוהו למשל, שארה”ב תהיה זקוקה להם בהיערכות האזורית נגד איראן. ואכן, במקביל לשיחות נתניהו עם טראמפ בחרו מוסדות פתח את “אגף אבו ג’יהאד” לתפקידי המפתח של הפלסטינית בגדה, ובראשם מחמוד אל-עאלול וג’יבריל רג’וב, בעוד מאג’ד פרג’ או אנשיו לא נבחרו לשום תפקיד. מרוואן ברגותי, שזכה למירב הקולות בבחירות פתח האחרונות, לא מונה לשום תפקיד. עבאס זכי, כאמור, איש איראן מוצהר וגלוי זכה אף הוא למינוי ברמה בכירה.

אבו ג’יהאד, סגנו של ערפאת, היה בזמנו המקורב ביותר לאיראן וללוב, כך שהמסר היוצא מרמאללה אף הוא מבטא איתות לאיראן.

על מנת להבין את הרקע לכך יש להבין גם את פרשת מינויו של סלאם פייאד והמינוי המקביל של ציפי לבני לתפקיד בכיר באו”ם.

האו”ם רוצה לקדם במינויים האלה את סלאם פייאד לתפקיד המנהיג הפלסטיני הבא. הוא שייך לחוג של דחלאן, יריבו המושבע של אבו מאזן, וההנהגה החדשה של פתח בהגמוניה של “אגף אבו ג’יהאד”. גם מרוואן ברגותי שייך לקבוצת דחלאן-פייאד. כך, שהנהגת רמאללה דחתה את ההעדפות של האו”ם לגבי אופייה העתידי של הנהגת הפלסטינים וטיב הקשר שלהם עם ישראל, והעדיפה להציב בעמדות הזינוק לקרב ההנהגה את האגף היותר לוחמני, עם קריצה לאיראן, ודחקה את האיתותים האמריקנים של הממשל החדש כפי שבאו לידי ביטוי בפגישת ראש ה- CIA עם אבו מאזן.

* * *

הערות

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in איראן, הרשות הפלסטינית, חמאס, פלסטינים and tagged , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

two × four =