המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

לאחר סיום ועידת פריז וההצהרות המגומגמות שלה, מבחינת הפלסטינים, מחמוד עבאס צריך להתכונן למציאות אחרת - עם כניסת ממשל טראמפ לבית הלבן

ועידת החיוכים ולחיצות הידיים הסתיימה השבוע בפריז וכבר ניתן להעריך את תוצאותיה בטווח הקצר והארוך. בפרסום הודעת סיכום הקובעת כי הפתרון המדיני לבעיה הפלסטינית יהיה רק עפ"י עיקרון שתי המדינות וכי צעדים חד-צדדיים רק יפגעו באפשרות להגיע לפתרון. ההודעה אימצה גם את החלטה 2334 של מועצת הביטחון בעניין ההתנחלויות.

הודעת הסיום של הועידה הייתה צפוייה וידועה מראש, ישראל פעלה מאחורי הקלעים והייתה בקשר עם כמה מהמדינות שהשתתפו בוועידה כדי לרכך את נוסח ההודעה.

למרות שההכנות לוועידה הזו נמשכו יותר מחצי שנה והשתתפותן של  70 מדינות בוועידה, לא הצליחו הפלסטינים להביא ליצירת מנגנון מוסכם שיכפה על ישראל את האופן שבו הם רוצים לנהל עמה את המשא ומתן.מחמוד עבאס רצה שהוועידה תאמץ מנגנון דומה לזה שהיה בעת ניהול המשא ומתן על הסכם הגרעין עם איראן באופן כזה שהמעצמות מפקחות עליו עם קביעת לוחות זמנים (1+5) אך הוא נאלץ לוותר.

לכן, אין להתפלא שהפלסטינים, שתיאמו עם הצרפתים את המהלך הזה במרוצת השנה האחרונה, מנסים להציג את הודעת הסיכום של הועידה ואת העובדה שהשתתפו בה 70 מדינות כהישג דיפלומטי גדול שלהם. יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, בירך על תוצאות הועידה וצאיב עריקאת, מזכ"ל הועד הפועל של אש"פ, אמר כי "מדובר במסר לישראל שעליה לסיים את הכיבוש". הוא קרא לצרפת ולמדינות נוספות שהשתתפו בועידה להכיר במדינה פלסטינית.

מבחינת ישראל, הועידה בפריז לא קידמה את תהליך השלום. גורמים מדיניים בכירים בירושלים רואים בעובדה שהודעת הסיכום שלה לא קבעה להעביר את ההמלצות למועצת הביטחון הישג מדיני ותוצאה ישירה של הפעילות המדינית הישראלית.

אפקט טראמפ

לבחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב ולהצהרות שלו בקמפיין הבחירות בדבר ההתנחלויות והעברת שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים היו השפעה גדולה על הועידה.

ההסתייגות של בריטניה מהודעת הסיכום של הועידה מעידה על כך, היא בהחלט לקחה בחשבון את הצורך ליישר קו עם הממשל האמריקני החדש. גם מדינות נוספות כמו הונגריה ואסטוניה הצטרפו לעמדתה של בריטניה. המדינות האחרות שהשתתפו בוועידה הבינו כי הן חייבות להתחשב בעמדת הממשל החדש, דבר שתרם למיתון ההחלטות.

יו"ר הרשות, עבאס, שיזם ביחד עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד את הוועידה, בא על סיפוקו רק באופן חלקי. הוא הצליח אומנם להביא לכינוסה של הועידה הבינלאומית, למרות העובדה שישראל התנגדה לה בתוקף, אך כשתכנן את הוועידה יחד עם הנשיא הצרפתי, אף אחד מהם לא חזה את ניצחונו של טראמפ בבחירות בארה"ב.

ההתבטאויות של הנשיא הנבחר הבהירו כי פניו של הממשל החדש בארבע השנים הקרובות הן למדיניות שונה לחלוטין מהמדיניות של ממשל אובאמה.

על-אף שהמדיניות של הממשל החדש כלפי הבעייה הפלסטינית עדיין לא גובשה סופית, לא יכלו נציגי המדינות המשתתפות בועידה להתעלם מההצהרות שסימנו את הכיוון הכללי של המדיניות האמריקנית החדשה ומהאפשרות שבעוד שבוע ימים היא תתחיל להתגבש עוד יותר לטובתה של ישראל לאחר כניסת הנשיא טראמפ לבית הלבן.

לכן, הודעת הסיכום של ועידת פריז הייתה יותר במישור העקרוני בנושא פתרון שתי המדינות כדי להרגיע את יו"ר הרשות הפלסטינית, אך ללא "שיניים מעשיות" שידאיגו את ישראל.

חששות הפלסטינים

הרשות החלה לחזור לקרקע המציאות לאחר האופוריה שהייתה בעקבות קבלת החלטה 2334 במועצת הביטחון בעניין ההתנחלויות. ממשל אובאמה סיים את תפקידו, ועידת פריז הסתיימה ללא קבלת החלטות מעשיות ובעוד כמה ימים ייכנס הנשיא טראמפ לבית הלבן, דבר שמגביר את אי הוודאות והחששות בצד הפלסטיני.

ההערכה הפלסטינית היא שהממשל החדש לא ימשיך את המדיניות של קודמו בזירה הבינלאומית וכי הוא צפוי לעמוד בנחישות לצדה של ישראל ולפעול למנוע החלטות נגדה בזירת האו"ם ובמוסדות הבינלאומיים.

לכן, ברחוב הפלסטיני התחושה היא כי ועידת פריז לא השיגה שום דבר. רבים מתושבי השטחים סבורים כי הייתה זו ועידה של "פטפטת" ולמעשה מסיבת פרידה בינלאומית משר-החוץ ג'ון קרי ונשיא צרפת הולנד.

מדיניות ההתנחלויות של ישראל תימשך ואולי אפילו תגבר לאחר כניסתו של הנשיא טראמפ לבית הלבן וייתכן אף שמעמדה של ירושלים כבירת ישראל יתחזק, אם אכן תעביר ארה"ב את השגרירות לירושלים. די בכך שהשגריר האמריקני החדש יעבוד באופן קבוע מבניין הקונסוליה האמריקנית בירושלים כדי שהדבר ייחשב להישג מדיני ישראלי.

חנאן עשראווי, חברת הועד הפועל של אש"פ אמרה לערוץ הטלוויזיה "אלע'ד" ב-16 בינואר כי "לא  היה כל חדש בוועידת פריז" וגם הצהרתו של שר החוץ הגרמני פרנק ולץ שטיינמאייר לאחר ועידת פריז כי "הבנייה בהתנחלויות לא צריכה להפריע לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים וכי ביטחון ישראל חשוב" תורמת לתחושות האכזבה ברחוב הפלסטיני.

הכרסום בתחושת הניצחון הפלסטיני לאחר החלטה 2334 במועצת הביטחון של האו"ם הלך וגבר יום לאחר ועידת פריז, כשחלק ממדינות אירופה הבינו כי הממשל האמריקני החדש לא יקבל את העמדות המדיניות שהפלסטינים מנסים לקבע כעובדה מוגמרת.

ישראל השיגה למעשה הישג מדיני נוסף כשעמדת בריטניה הביאה לכך שמועצת שרי החוץ של האיחוד האירופי, שהתכנסה ב-16 בינואר, לא הצליחה לאמץ את הודעת הסיכום של ועידת פריז. העמדה הבריטית הינה סטירת לחי לרש"פ דווקא השנה שבה ימלאו 100 שנים להצהרת בלפור ולאור דרישת הפלסטינים כי בריטניה תתנצל על ההצהרה הזו.

לאן פני הפלסטינים?

המאמץ הפלסטיני כעת יהיה לנסות ולמנף את השתתפותן של 70 המדינות בוועידת פריז לכדי הכרה רשמית במדינה הפלסטינית. הציפייה הפלסטינית היא שצרפת תהייה המדינה הראשונה לנקוט בצעד הזה.

במקביל ימשיכו הפלסטינים לנסות ולבודד את ישראל מבחינה בינלאומית, תוך דגש על פעילות החרמת ההתנחלויות ומוצריהן. הם גם מתכוונים בשבועות הקרובים לפנות לבין הדין הבינלאומי בהאג. מחמוד עבאס איננו צפוי לשנות את האסטרטגיה שלו לאחר ועידת פריז. הוא ימשיך במדיניות "בינאום הסכסוך", על-אף שהממשל האמריקני התחלף וצפוי להתייצב בנחישות לצדה של ישראל בזירה הבינלאומית.

עם זאת, ההערכה של גורמים בכירים ברשות היא כי עבאס ייאלץ בסופו של דבר להסכים לחידוש המשא ומתן עם ישראל, ללא תנאים מוקדמים וללא הקפאת ההתנחלויות, אם טראמפ ידרוש זאת ממנו. עבאס לא ירצה להסתבך עם הממשל החדש כבר בתחילת דרכו. צריך גם לזכור כי ממשל אובאמה העביר בתקופת המעבר לממשל החדש את הבקשה הרשמית של הרשות הפלסטינית להגדיל את הסיוע הכספי לרשות, העומד על סכום של 39 מיליון דולר כיום, לכ-150 מיליון דולר.

ברקע הדברים יש לזכור כי עבאס אמור לפרוש בקרוב מהזירה הפוליטית ולכן החלטותיו מושפעות מכך. הוא רוצה להשאיר אחריו מורשת ברורה כמי שלא וויתר על "הקוים האדומים" של העם הפלסטיני וכמי שלא הגיש שום וויתורים לישראל.

מהבחינה הזו, גם לאחר ועידת פריז, שני הצדדים נמצאים עדיין במשבצת הראשונה. ועידת פריז מסמלת את שיא מאמציו של מחמוד עבאס לבנאם את הסכסוך. הוא הצליח אומנם להביא לכינוסה של ועידה בינלאומית, למרות התנגדות ישראל, אך באופן מעשי, לא יצא מכך דבר. היא החזירה את שני הצדדים לנקודת ההתחלה.

למרות הודעת הסיכום של הוועידה, המציאות בשטחים איננה עומדת להשתנות. לא הוקם שום מנגנון שיכפה על ישראל לנקוט צעדים מסוימים, או שיטיל עליה סנקציות. ההודעה הזו תיכנס, כמו הודעות מדיניות אחרות, לארכיון ההיסטוריה – ושני הצדדים יצטרכו לשוב לשולחן הדיונים ולנסות ולפתור את הבעיות ביניהם באמצעות משא ומתן ישיר, כשהפלסטינים יאלצו לוותר על התנאים המוקדמים שהציבו.