המתיחות הגואה בין עזה לגדה

8-01-2017

בעוד רמאללה מושכת את תשומת הלב בקמפיין שהיא עורכת נגדנו באו”ם ובמסגרות בינלאומיות אחרות, יש גם בעזה התפתחויות המחייבות את תשומת לבנו.

משטר חמאס בעזה אומנם נראה יציב, אבל הוא מאותגר בגלל נחשלות השלטון. מזה כשבוע מתקיימות הפגנות ברצועה, הפגנות שאינן דועכות, ונובעות ממצוקת החשמל. הפגנות דומות הפילו בשכם את העירייה בראשות האיש החזק, או לפחות כך נחשב עד שנפל, גסאן שכעה, והתחילו לאיים על רמאללה, מה שאילץ את ישראל ללכת לקראת הרשות הפלסטינית, ולוותר למעשה על גביית חובות החשמל.
אבל לגבי עזה אין סידור כזה. מה שמחמיר את הבעיה הוא שגם המדינות התורמות, שמעוניינות לסייע לעזה מחויבות לעבוד מול רמאללה, שמצדה אינה רוצה לסייע לחמאס להתמודד מול מצוקת האזרחים ומחאתם.

בצורה מפתיעה, מי שנחלץ לעזרת חמאס הם היריבים המרים עד לא מכבר, מוחמד דחלאן, וממשלת מצרים. מה שמחבר את דחלאן, מצרים וחמאס היא האיבה לרמאללה ולעומד בראשה אבו מאזן.

ההתחברות של אבו מאזן עם קטאר וטורקיה עוררה דאגה בקרב שלושתם, כיוון שהיא כרוכה בקידומו של חאלד משעל, שאינו מקובל עליהם. משעל לא מקובל אפילו על הנהגת חמאס בעזה, הרואה בו “איש הגדה”, ומכאן איננו “מאנשי שלומנו”. מבחינה פוליטית אפשר לומר כי עזה קרובה לאיראן בעוד משעל קשור בסונים.

ההתפתחות המדאיגה ביותר את רמאללה היא ניצני הנכונות מצד מצרים להכיר בפקידים של חמאס במעבר הגבול ברפיח, ומכאן להכיר בממשל חמאס כגורם דה פקטו, ואולי דה יורה, כשלטון החוקי של עזה.

זה משליך גם הפערים המתרחבים בתוך פת”ח של עזה. ביום השנה ליסוד פתח בראשית החודש, נאמני אבו מאזן הפריעו לתהלוכה של נאמני דחלאן, ומשטרת חמאס חשה להגן על אנשי “הפת”ח של דחלאן” – כסממן של עוד פיצולים בין עזה לגדה.

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in אבו מאזן, הגדה המערבית, הרשות הפלסטינית, חמאס, מצרים, פלסטינים, קטאר. Bookmark the permalink.