עבור לתוכן העמוד
Menu

הערבים הנוצרים מודרים מהמאבק הפלסטיני

הסכין הפכה להיות סמל השלב הזה של האלימות הפלסטינית, ויש לכך משמעויות שונות. ראשית, הסכין היא גם הסמל של דאעש, כלי עריפת הראשים הידוע לשמצה של אירגון הטרור האיסלאמי השייך לאל-קאעידה. כרגע הסכין הזאת מונפת נגד היהודים, אבל היא מסכנת גם את הנוצרים של מזרח ירושלים- ובכלל. כזכור, במהלך רמדאן הפיצה המדינה האיסלאמית כרוזים בירושלים […]

הסכין הפכה להיות סמל השלב הזה של האלימות הפלסטינית, ויש לכך משמעויות שונות.
ראשית, הסכין היא גם הסמל של דאעש, כלי עריפת הראשים הידוע לשמצה של אירגון הטרור האיסלאמי השייך לאל-קאעידה. כרגע הסכין הזאת מונפת נגד היהודים, אבל היא מסכנת גם את הנוצרים של מזרח ירושלים- ובכלל. כזכור, במהלך רמדאן הפיצה המדינה האיסלאמית כרוזים בירושלים ובהם איימה על הנוצרים להסתלק מירושלים.

חלק מן הסיבות שבגללם הרשות הפלסטינית מתנגדת לסכין נעוץ בכך שהיא דוחקת את האבן, שהיא הסמל של "המאבק העממי" שהוא הדגם שאותו רוצה הרשות להנהיג- והדחתו לטובת הסכין פירושה הדחת אשף לטובת דאעש.

התמקדות המאבק במסגד אל-אקצא מדיר את הנוצרים תומכי אשף מן המאבק, שכן הם אינם חלק ממאבק שאופיו איסלאמי. ואכן, בפוסטים של פתח לא מוצאים עוד את הכנסייה והמסגד על קו הרקע של ירושלים, אלא את הסוס השחור של הג'יהאד המאחד את פתח עם חמאס.

אבל יש עוד התפתחות רבת משמעות – מסגד אל-אקצא הפך להיות סמל איסלאמי פלסטיני, ואיננו גורר עוד תגובות הזדהות בעולם הערבי. אפילו הליגה הערבית—אחרי גרירת רגלים ארוכה – החליטה להיענות ללחץ הרשות הפלסטינית לקיים דיון על המצב—אבל בדרג פקידים!

הפיכת מסגד אל-אקצא לסמל מאחד של הפלסטינים בשטחים ובישראל שוב מדיר את הערבים הנוצרים—גם בישראל, ועל ישראל לתת את הדעת על כך.