עבור לתוכן העמוד
Menu

גוברת מגמת ה"ישראליזציה" בקרב ערביי מזרח ירושלים

בשעה שהמהדורה האנגלית של ספרי "אשליית החלוקה" יורדת לדפוס, מפרסם מכון וושינגטון ממצאים מדהימים לכאורה, של סקר דעת קהל שנערך ביוני 2015 במזרח ירושלים, בפיקוחו של דיויד פולק. בפעם הראשונה, כך נמצא, מעדיפים למעלה ממחצית התושבים הערבים במזרח העיר, 52%, לקבל אזרחות ישראלית עם שוויון זכויות, בעוד שרק 45% מעדיפים אזרחות פלסטינית במסגרת מדינה פלסטינית. […]

בשעה שהמהדורה האנגלית של ספרי "אשליית החלוקה" יורדת לדפוס, מפרסם מכון וושינגטון ממצאים מדהימים לכאורה, של סקר דעת קהל שנערך ביוני 2015 במזרח ירושלים, בפיקוחו של דיויד פולק.
בפעם הראשונה, כך נמצא, מעדיפים למעלה ממחצית התושבים הערבים במזרח העיר, 52%, לקבל אזרחות ישראלית עם שוויון זכויות, בעוד שרק 45% מעדיפים אזרחות פלסטינית במסגרת מדינה פלסטינית. רק לפני חמש שנים, בסקר נוסף שעליו פיקח פולק, הביעו 35% בלבד מהנסקרים במזרח ירושלים רצון להפוך לאזרחים ישראלים.

 

מי שאינו מצוי במתרחש במזרח העיר עשוי אכן להיות מופתע, אולם הממצאים המתוארים בספר זה – מגמת הישראליזציה וההתערות הגוברת של ערביי מזרח העיר במרקמים העירוניים – משתלבים היטב עם ממצאי הסקר.

 

למציאות כוח משלה. כוח עצום. 48 שנים של חיים יחדיו בעיר אחת, יצרו בקרב ערביי מזרח ירושלים תודעה אחרת, מודרנית יותר ומתחשבת פי כמה במציאות. זו היא תודעה שונה מאד מזו של ערביי הגדה או עזה. היא מגולמת במסכת של מרקמי חיים משותפים, וגם נשענת במידה רבה על מסכת של רווחים, והטבות כלכליות רבות. תועלות אלה, נגזרות ממעמד התושב שבו מחזיקים תושבי מזרח ירושלים, מעמד והטבות שערביי הגדה ועזה אינם נהנים מהם כלל.

 

מנגד ניכר תהליך הפוך ומדאיג, שאף הוא מתואר בחיבור זה: 60% מערביי מזרח ירושלים שנסקרו בקיץ 2015 תומכים במאבק מזויין נגד ישראל, והחמאס פופולרי מאד בקרב אוכלוסיה זאת. לצד ההתערות והערבובים, מייצרת המחלוקת הפוליטית על עתיד העיר, יחד עם  התעוררות האיסלאם הקיצוני והאיבה לרשות הפלסטינית – שערביי ירושלים חשים כי נזנחו על ידה – את תמונות ההפרדה והעימות, את הטרור ה'קר' וה'חם', ואת הפופולאריות של חמאס.

 

שתי המגמות הסותרות מתקיימות זו לצד זו, אינן מבטלות זו את זו, ומגלמות שניות גדולה. יחד עם זאת, דבר אחד ברור לגמרי:  מזרח ירושלים ותושביה הערביים הם סיפור 'אחר', ו'שונה'.  מעבר להשפעות הקשות שיהיו לחלוקת העיר בפרמטרים של בטחון, דמוגרפיה, מקומות קדושים ומרקם עירוני, ערביי מזרח העיר הם פקטור רב משקל. ראוי להאזין להם, ולהתחשב גם בנטיית הלב של רבים מהתושבים שם להמשיך ולחיות בעיר אחת, כאזרחים שווי זכויות.

 

ועוד 'כוכבית' קטנה, אבל גדולה. בסקר שעליו פיקח דיויד פולק בקיץ 2015, נמצא כי 90 אלף ערביי מזרח העיר שנותרו מחוץ לגדר מחזיקים בעמדות קיצוניות ועויינות פי כמה, מאשר ערביי מזרח העיר שנותרו ב'צד הישראלי' של הגדר.  בקרב פלח האוכלוסיה הזה – הרצון באזרחות ישראלית, שהיה גבוה בעבר,  נמוך עתה משמעותית מאשר בקרב ערביי מזרח העיר שנותרו 'בתוך הגדר'. עשור של הזנחה וטיפול כושל מצד הרשויות העירוניות והממשלתיות בישראל באוכלוסיה ובשטח הזה הפכו את האיזורים הללו ל'שטחי הפקר' ואת האוכלוסייה שם ל'אוכלוסיית הפקר'.  איזורים אלה בצפון ירושלים שואבים אליהם כיום פשיעה וטרור, וכלי נשק רבים מספור עוברים שם מיד ליד. תושבי האיזורים הללו הפכו לסוג של 'פצצה מתקתקת'. הם חשים, כי נזנחו הן על ידי ישראל והן על ידי הרש"פ, ומלאים מרירות וכעס.  ספר מחקרי זה מציע מתווה פעולה ביחס לאוכלוסיה ולשטח הזה, שכולם עשויים להרוויח ממנו. מעצבי המדיניות בישראל ינהגו בתבונה אם ישקלו אותו ברצינות.