הנוכחות הצבאית של רוסיה בסוריה נועדה למינוף אינטרסים ישנים

29/09/2015

בפרספקטיבה, אפשר להבין טוב יותר את טיבה של המעורבות הרוסית בסוריה. ראשית, נראה עכשיו כי רוסיה לא יזמה את המהלך, אלא נגררה לתוכו אחרי שקיבלה קריאות SOS הן מן המשטר של אסד, והן מאיראן. מתברר כי כוח האדם הלוחם של אסד מצטמצם והולך כי הנוער העלווי משתמט מגיוס לצבא, וכוחות המיליציה שאיראן יכולה להזרים מעיראק מוגבלים אף הם – משום שאיראן זקוקה למיליציות השיעיות בעיראק עצמה.

הברירה נשארה- משלוח צבא איראני ממש, או צבא רוסי, והבחירה נפלה על צבא רוסי.

פירוש הדבר, כי לפחות בשלב הזה צבא רוסיה ימלא תפקיד הגנתי, ולא התקפי, ולא צריך לקחת ברצינות יתרה את ההכרזות של מלחמה פעילה נגד דאעש היוצאות ממוסקבה – אלה מהוות מסך עשן שמעניק לגיטימציה לפריסת הצבא הרוסי באזור העלווי דווקא. במסיבות העיתונאים שהעניק פוטין מתברר כי הוא חושש משיבת הטרוריסטים של דאעש לרוסיה ולצ’צ’ניה, ואם כך—מוטב שיישארו בסוריה. תמיכתו האיתנה באסד היא לא רק עקרונית – הוכחה כי רוסיה נאמנה לבעלי בריתה, אלא מכיוון שאת תפקיד המלחמה בפועל בדאעש ימלא אסד, ולא רוסיה.

מכיוון שהתפקיד העיקרי של רוסיה הוא שמירה על חבל העלווים, שם גם נמצאים בסיסיה הימיים, הרי רוסיה תמנף קידום אינטרסים ישנים שלה, ועיקרם נוכחות מסיבית במים החמים של הים התיכון, ומכאן שההכרזה על תמרונים בים התיכון הם פועל יוצא טבעי.

בעניין זה יש לישראל דווקא עניין חיובי, שכן זה מחזק את “הקשת האורתודוכסית” של יוון וקפריסין, שאליו קשורים גם ישראל ומצרים, והיא נועדה לשים מחסום מול השאיפות הניאו עותומאניות של תורכיה בים התיכון, ולמעשה עוצרת אותם.

מכיוון שעיקר העניין של רוסיה הוא חבל העלווים ומה שמערבה לו- היא לא תתערב באופן פעיל בחזיתות האחרות של המלחמה בסוריה, וביחוד לא באזור הגולן ודרומה לו, שם יש לישראל אינטרס ישיר.

 

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.