עבור לתוכן העמוד
Menu

מתי בוחרת ההנהגה המוסלמית להחריש על הפגיעה באסלאם?

השתיקה של ההנהגה הדתית המוסלמית על הפגיעה באסלאם המבוצעת ע"י חוגים, הנחשבים כמזוהים עם השמאל, משרתת את המאבק על חופש הביטוי והיצירה בחושפה את צביעותה והכפפתה את עקרונות הדת לשיקולים פוליטיים טקטיים.   בשנים האחרונות נמשך תהליך ההקצנה הדתית במדינות בעלות רוב מוסלמי, והדבר מצא את ביטויו בין היתר בתגובות אלימות במחאה על ציור דמותו […]

השתיקה של ההנהגה הדתית המוסלמית על הפגיעה באסלאם המבוצעת ע"י חוגים, הנחשבים כמזוהים עם השמאל, משרתת את המאבק על חופש הביטוי והיצירה בחושפה את צביעותה והכפפתה את עקרונות הדת לשיקולים פוליטיים טקטיים.

 

בשנים האחרונות נמשך תהליך ההקצנה הדתית במדינות בעלות רוב מוסלמי, והדבר מצא את ביטויו בין היתר בתגובות אלימות במחאה על ציור דמותו של נביא האסלאם מוחמד וביטויים של כפירה באסלאם. מציירי דמותו של מוחמד הפכו ליעדים לפיגועי טרור, וגם נציגויות של מדינות מערביות ודמוקרטיות, הנתפסות לאחראיות על גישת הזילות הרווחת לתפיסתם כלפי האסלאם.

 

ההלכה האסלאמית אוסרת לצייר או לשחק את נביא האסלאם מוחמד או כל אישיות אחרת הנחשבת ע"י האסלאם כנביא, ובכלל הנביאים המוזכרים בתנ"ך הנחשבים לנביאי האסלאם, וכן ישו, שאינו נחשב ליהודי או לנוצרי אלא לנביא מוסלמי.[1] דינו של הפוגע בכבודו של האסלאם ונביאיו הינו הוצאה להורג.[2]

 

בחינת הנושא בהקשר הישראלי והקנדי מגלה, כי גם ההנהגה המוסלמית הקיצונית מפעילה לעיתים שיקולים פוליטיים פרגמטיים. בקנדה, למשל, המאבק האסלאמי מתמקד בהגנה על כבודו של מוחמד בלבד, וההנהגה הרדיקלית מעלימה עין מציורים של נביאים אחרים שאימץ האסלאם, ובראשם ישו, אף אם הדבר נעשה בריש גלי. תכנית טלוויזיה סטיריות המציגות את דמותו ישו באופן נלעג (בהן Just for Laugh Gags) ממשיכות בעשייה האומנותית שלהן ללא הפרעה וללא איומים.

 

בישראל ההנהגה המוסלמית הקיצונית מחרישה נוכח ביטויים פוגעניים באסלאם ובנביאיו כאשר אלה נשמעים מגורמים פוליטיים הנחשבים בעיניהם כמשרתים את עניינם. שמו של אתר החדשות "וואלה" לקוח מערבית ועושה שימוש במילה אללה. המילה "וואלה" משמעותה בערבית "אני נשבע באללה", והיא חדרה גם לשפה העברית המדוברת במשמעות של "באמת" ו"כך הם פני הדברים".

 

אתרים ערביים המצטטים את דיווחי אתר "וואלה" נזהרים בכתיבת שם המקור, והם משנים את שמו ל"וואלא" בהחליפם את ה"הא" ב"אלף" כדי להימנע מכתיבת שמו של אללה ולייחסו לאתר חדשות ישראלי.

 

העיתונאי גדעון לוי, המזוהה עם השמאל הרדיקלי, פרסם מאמר בעיתון הארץ (26.2.12), בו הוא ביקר את ממשלת ישראל על שלא התגייסה להוביל את קמפיין בינלאומי לסייע למורדים בסוריה נגד משטר הדיכוי הרצחני של אסד.[3]

 

על-מנת לחזק את המסר על אודות מצוקת האוכלוסיה האזרחית והטרגדיה האנושית שהיא חווה מדי יום, נקט גדעון לוי בלשון מפתיעה, העשויה להשתמע כפגיעה בוטה וישירה באיסלאם, באללה ובאמונה המוסלמית הקוראת למאמינים לשים מבטחם באללה הכל-יכול.

 

כותרת שנבחרה למאמרו "אללה הוא לא אכבר בסוריה" מבטאת את תפיסתו של גדעון לוי, הטוען כי אללה מגלה אזלת יד באסונה של החברה הסורית ואינו יכול להושיע מול משטרו של אסד והשתיקה של העולם, ובכלל זה ישראל.

 

מאמריו של גדעון לוי מתורגמים תדיר לעיתונות הערבית וכך גם מאמר זה. התרגום, כפי שפורסם בעיתון "אל-ראי" הירדני, היה שונה בתכלית מהגרסה המקורית בעברית. הכותרת 'אללה הוא לא אכבר בסוריה' תורגמה ל"אין מושיע בסוריה", והמשפט "אל מול הפגזים הניחתים על בתיהם, זועקים שם המוני אזרחים בחוסר ישע: 'אללה הוא אכבר' – ואללה שלהם בכלל לא אכבר" תורגם כדלהלן: "המוני האזרחים משוועים לעזרה בקריאה אללה אכבר נוכח הפגזים הנופלים על בתיהם ואין מושיע".[4]

 

בסדרת הטלוויזיה הישראלית הסאטירית "היהודים באים", ששודרה בערוץ הראשון בנובמבר 2014 – ינואר 2015, הומחשו במשחק דמויותיהם של נביאי האסלאם (האסלאם מנכס אליו את הנביאים המוזכרים בתורה) והם הושמו ללעג ולקלס. הפופולריות של התכנית הייתה עצומה ונכון ליום סיום התוכנית, המערכונים זכו ל-1.25 מיליון צפיות ברשת, כולל יוטיוב ופייסבוק. לאור ההצלחה הוחלט ברשות השידור על הפקת עונה שנייה של התוכנית, בת 15 פרקים, שתעלה בינואר 2016.[5]

 

בכל שלוש הדוגמאות שצוינו לעיל לא נשמעה מחאה מצד ההנהגה הדתית המוסלמית המתונה והקיצונית, וזו השלימה עם הפגיעה בקודשי האסלאם ובנביאיו.

 

הקיצונים המוסלמים בוחרים את יעדי המאבק על פי שיקולים של רווח והפסד פוליטיים, וכל עניינם הוא לכפות בהדרגה את חוק האסלאם בדרך של איום בהפעלת אלימות ולעיתים במימוש האיום להוכחת רצינות כוונותיהם. שיטה זו הוכיחה את עצמה במערב.

 

בקנדה כל העיתונות למעט רשת הטלוויזיה Sun News (נסגרה בינואר 2015) וכיום ערוץ הטלוויזיה האינטרנטי therebel.media, נמנעת באופן מוחלט בצנזורה עצמית מלפרסם תמונות של מוחמד, אפילו אם מדובר בדיווח חדשותי אינפורמטיבי. העיתון טורונטו סטאר אף התגאה במדיניות זו במאמר מערכת בעמוד השער, בהסבירו שאין הוא מעוניין לפגוע ברגשותיהם של ציבור המוסלמים בקנדה.[6]

 

השתיקה של ההנהגה הדתית המוסלמית על הפגיעה באסלאם המבוצעת ע"י חוגים, הנחשבים כמזוהים עם השמאל, משרתת את המאבק על חופש הביטוי והיצירה בחושפה את צביעותה והכפפתה את עקרונות הדת לשיקולים פוליטיים טקטיים.

[1]    http://fatwa.islamweb.net/fatwa/index.php?page=showfatwa&Option=FatwaId&Id=10155

[2]    http://tinyurl.com/o8g2joy

[3]    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1650340

[4]    http://www.alrai.com/article/26560.html

[5]    http://tinyurl.com/ogpdl6l

[6]    http://tinyurl.com/nhq84ks