אם ישראל תיעתר ללחצים הבינלאומיים, תכיר ב"מדינת פלסטין" ותיערך להעברה מיידית של מעבר הגבול לירדן לידי רשויות "המדינה הפלסטינית", היא עשויה להיתקל בלחצים בינלאומיים כבדים להימנע ממהלך כזה ולהוסיף לקיים שליטה צבאית באזור מחשש לערעור יציבות שלטון הבית ההאשמי בירדן.
מחמוד עבאס (אבו מאזן), המכהן כ"נשיא מדינת פלסטין", יו"ר הרשות הפלסטינית ומנהיג אש"ף ותנועת 'פתח', ביקר בשבוע שעבר בירדן, ונשא נאום (22 במאי 2015) בכנס של המועדון הכלכלי העולמי שנערך באזור ים המלח.
אבו מאזן הודה למלך ירדן, עבדאללה השני, על הזמנתו לכנס הכלכלי, ברך את ירדן לקראת ציון העצמאות של הממלכה ב-25 במאי ואיחל למשפחה ההאשמית בריאות, אושר, ביטחון ויציבות בממלכה.
בהתייחסו ליחסים בין פלסטין לממלכת ירדן אמר אבו מאזן: "אופי יחסי האחווה והיחסים הכלכליים אשר קושרים את שתי המדינות האחיות, ירדן ופלסטין, מהווה בסיס איתן לפיתוח וחיזוק שיתוף הפעולה בתחומי התיירות הדתית, הסחר ההדדי, האנרגיה והבריאות, בנוסף לשיתוף הפעולה ההדוק בתחום הפיננסי, במסגרתו מספר בנקים ירדניים פועלים בפלסטין, והדבר מהווה ניסיון מוצלח בשיתוף הפעולה בין שתי המדינות. אנו בטוחים, כי היחסים הכלכליים בין שתי המדינות יהיו עדים לשיפור גדול יותר בעתיד לאחר הסתלקות הכיבוש ולאחר שפלסטין תשיג את חירותה ועצמאותה".1
לאחר מכן, שב אבו מאזן על עמדות היסוד הפלסטינית בשאלת הסכסוך עם ישראל, ובמרכזן דרישה לנסיגה מלאה לגבולות 67', כולל מירושלים המזרחית ויישום "זכות השיבה" בהתאם להחלטות המוסדות הבינלאומיים, שמשמעותן על פי העמדה הפלסטינית, המעוגנת בחקיקה ובהחלטות כל המוסדות המייצגים הפלסטיניים,זכות פרטית וקיבוצית שאינה ניתנת לביטול או לשינוי כלשהו.
אבו מאזן רואה עצמו כנשיא של "מדינה", אשר זכתה ב-2012 להכרה במעמד של מדינה שאינה חברה באו"ם, והוא פועל בזירה הבינלאומית כדי לחזק את מעמדה של "המדינה הפלסטינית" ולצקת תוכן לעצמאותה ולריבונותה בשטח הנתון תחת שליטתה, ובשטחים שהיא תובעת מישראל.
"מדינת פלסטין" גובלת בשלוש מדינות: ישראל (ממערב, צפון ודרום), ממלכת ירדן (במזרח) ובמצרים (רצועת עזה הנפרדת מאיו"ש גובלת במצרים מדרום). שליטתו של אבו מאזן אפקטיבית רק בשטחי איו"ש, וברצועת עזה השלטון בפועל מצוי בידי רשויות חמאס, הקוראת תיגר על עצם הלגיטימיות לשלטונו של אבו מאזן כנשיא"מדינת פלסטין".
בנאומו תבע אבו מאזן נסיגה ישראלית מלאה לגבולות 67', אך נמנע מלדרוש כבר עתה את קבלת מעבר הגבול המחבר את שטחי איו"ש לירדן לידי רשויות "מדינת פלסטין". הוא גם לא ביקש את התערבות המלך הירדני כדי ללחוץ על ישראל להעביר לידי "מדינת פלסטין" את מעבר הגבול כדי לאפשר לה לבסס את עצמאותה וריבונותה.
המנהיגות הפלסטינית נוהגת בזהירות רבה ביחסיה עם ירדן, אשר בה רוב דמוגרפי פלסטיני, ובעיקר במרכזה של הממלכה בעיר הבירה רבת עמון ובעיר זרקא.במסגרת הסכמי הפיוס שחתמו 'פתח' וחמאס הסכימו לערוך בחירות למועצה הלאומית הפלסטינית בקהילות הפלסטיניות בפזורה למעט בירדן, מתוך הבנה כי מהלך כזה עלול לגרום לאי יציבות בממלכה, ולשחק לידי ישראל, המעוניינת על פי תפיסתם, בהפיכתה של ירדן למולדת חלופית עבור העם הפלסטיני.
קבלת מעבר הגבול לידי "מדינת פלסטין" תיצור חיבור ישיר בין האוכלוסייה הפלסטינית בירדן לבין הפלסטינים באיו"ש, והיא עלולה ליצור בעייתיות במארג היחסים העדין בממלכה בין ירדנים לבין פלסטינים. הממלכה תידרש אפוא להתמודד באופן מיידי בשאלת הזהות הירדנית של הממלכה ובנאמנות של התושבים הפלסטינים למדינה, אשר על פי הנוסחה הפוליטית הקיימת, אמורה להיות מוכרעת רק לאחר הקמת המדינה הפלסטינית כאשר התושבים הפלסטינים בירדן יידרשו לבחור בין אזרחות ירדנית ולהישאר בירדן לאזרחות פלסטינית ולעבור למדינת פלסטין.
באופן פרדוקסלי, אם ישראל תיעתר ללחצים הבינלאומיים, תכיר ב"מדינת פלסטין" ותיערך להעברה מיידית של מעבר הגבול לירדן לידי רשויות "המדינה הפלסטינית", היא עשויה להיתקל בלחצים בינלאומיים כבדים להימנע ממהלך כזה בעת הנוכחית ולהוסיף לקיים שליטה צבאית באזור מחשש לערעור יציבות שלטון הבית ההאשמי בירדן, ובכך לאיים על אינטרסיים מערביים אסטרטגיים במזרח התיכון.
1http://wafa.ps/arabic/index.php?action=detail&id=198517
