בלוגים

הסיבה האמיתית לדה-לגיטימציה של ישראל

15/06/2015

בסופו של דבר לא תהיה לישראל בררה, ובעל כורחה היא תיאלץ להתערב בסוריה על מנת לסייע לעדה הדרוזית שבמצוקה, אם תיקלע למצב חירום אמיתי. אין כוונת הדברים שישראל תיכנס למעורבות צבאית- זה איננו רצוי בכלל, גם לא לדרוזים עצמם, אבל יש הרבה דרכים לסייע.

בצדק רב דחתה ישראל את רגע האמת של מעורבותה ככל שיכלה, אבל לאמיתו של דבר ישראל היא חלק מן הבעיה של סוריה, ולא רק מכיוון שהיא נמצאת על הגולן, אלא מכיוון שטיבו של המאבק על סוריה נוגע לעצם הווייתה הפנימית, ועלול להשפיע על האיזונים הפנימיים בתוכה.

המאבק בסוריה הוא בין שני כוחות מרכזיים- הפאן ערביות של מפלגת הבעת’ הנוחלת תבוסה, לבין הפאן איסלאם- הנוחל ניצחון. יש מכנה משותף לשניהם—שלילת האחר. שניהם לא סובלים גיוון ורב תרבותיות, אלא דורשים מכל מרכיבי החברה להגדיר עצמם בהגדרה טוטלית—או שאתה ערבי, או שאתה מוסלמי-סוני. אם אתה שולל את ההגדרה העצמית הגורפת הזאת- דינך מוות.

הפאן ערביות שללה את היות האדם כורדי בהגדרתו, נוצרי בהגדרתו, דרוזי בהגדרתו (הר הדרוזים נקרא בסוריה הישנה – הר הערבים) ואפילו לא עלווי—אלא רק ערבי. אסונם של המיעוטים הוא שנצחון הפאן איסלאם לא מעניק להם את היכולת לשמור על עצמם בחיים כאשר הם מגדירים עצמם ערבים, כי אינם יכולים להיכלל בהגדרה האיסלאמית-סונית, ודינם מוות.

בעוד סוריה של אסד איפשרה למיעוטים להישאר בחיים אם יגדירו עצמם כערבים, הרי ישראל היא מדינת מיעוטים דומה, תוך שהיא שומרת כמדינה דמוקרטית אמיתית, על זכותם של המיעוטים לשמור על זהותם, ולהיות גאים בה.

כך, הדרוזים, הנוצרים והצ’רקסים, הם חלק מן הפסיפס הישראלי המגוון, לצד הסונים שרוצים בכך, ותהליך ההזדהות של הנוצרים עם המדינה מלווה בתהליך של היפרדות מן הערביות והגדרה עצמית חדשה – הארמיות.

פה נמצאת סיבת הדה-לגיטימציה האמיתית של ישראל- היא נתפסת בעיני הפאן ערביות, שאש”ף הוא חלק ממנו, ממש כמו הכורדים, או הדרוזים או יתר העדות, כמדינה שיכולה לקבל לגיטימציה רק אם תזהה עצמה כמדינה ערבית, או מוסלמית, ומכיוון שאין אלה תנאים שהיא יכולה לעמוד בהם—אין לה לגיטימיות.

ישראל היא בבואה של הפסיפס הרב תרבותי והרב עדתי של סוריה ועל מנת לקדם את תהליכי השילוב בתוכה של הקבוצות הלא יהודיות, ולמנוע את התפוררות המרקם הפנימי שלה, היא חייבת להגדיר את מקומה כמדינה יהודית המושיטה ידה לקבוצות המנומרות של סוריה והמזרח התיכון כולו שהיא עצמה חלק אינטגרלי שלהם. הגדרתה העצמית כמדינה יהודית היא חלק מהגדרת הכורדים, הנוצרים, הדרוזים וכו’ במרחב כולו.

 

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in אסלאם, העולם הערבי, סוריה. Bookmark the permalink.