בלוגים

הפלסטינים מכריזים על מלחמה בכלכלה הישראלית

20/04/2015

כוונת האיחוד האירופי לסמן את “תוצרת ההתנחלויות” מחייבת את ישראל לקבל החלטות אסטרטגיות ביחס לקשרי הכלכלה עם הפלסטינים. הגיע הזמן לקבל החלטה ביחס לשאיפה הפלסטינית הראשית- לנתק את קשרי הכלכלה שלהם מישראל, ולזכות בעצמאות כלכלית. מבחינה מעשית- לבטל את הפרוטוקולים של פריס שקבעו את שטחי הרשות ואת ישראל במעטפת מכס אחת.

הכנסת הכלכלה הפלסטינית לתוך מעטפת הכלכלה הישראלית אמורה לתת לפלסטינים יתרון כלכלי גדול, שכן הכלכלה הקטנה של הפלסטינים תהיה חלק מן הכלכלה העצומה יחסית להם של ישראל. אבל הפלסטינים רואים בקשר הזה פגיעה בכבודם ומחסום בדרכם לעצמאות.

אילו היה מדובר רק במחלוקת על אסכולה כלכלית- ניחא, אבל הפלסטינים מנהלים נגד ישראל מלחמה של ממש, שכוללת השמצות, חרם, ומסע של דה-לגיטימיזציה, ולצערנו הם זוכים לאוזן קשובה באירופה שהיא פרו-פלסטינית ביסודה.

כאשר אירופה מסמנת “מוצרים של ההתנחלויות”, ברמאללה שורפים תוצרת ישראל ממש, מוצרים של תנובה (מישהו צריך לומר להם שתנובה שייכת עכשיו לסין…) ושטראוס וכו’. אירופה אומרת שהיא רוצה להציל את פתרון שתי המדינות בקוו 1967- אך החרם הרשמי של רמאללה על ישראל חורג מגבולות 1967.

בעניין “תוצרת ההתנחלויות” יש כישלון גדול של ההסברה הישראלית, שכן אין קשר בין אזורי התעשייה ביהודה ושומרון לבין ההתנחלויות. הם הוקמו בעקבות אינתיפאדת הטרור הגדולה בחוצות ישראל, כאשר הפועל הפלסטיני לא יכול היה לבוא למפעל שבו עבד בישראל. הוקמו אז אזורי תעשייה בגדה כדי להמשיך ולהעסיק את הפלסטינים חרף הטרור.

מתי נחשפה עובדת חיים זאת לפלסטינים? כאשר מפעל סודה סטרים החליט להוציא את המפעל ממישור אדומים, ולהעבירו לנגב. לא אחר מאשר ראש האיגודים המקצועיים, שהר סעד משכם, פרסם קריאה נרגשת לרשות הפלסטינית לחדול מן המאבק באזורי התעשייה, כי לא יהיה פתרון תעסוקה לעשרות אלפי הפועלים הפלסטינים בתוכם.

ואכן, מאז חדלה הרשות הפלסטינית להתמקד באזורי התעשייה ועברה לישראל עצמה. גם אירופה, כך נראה, זנחה את ההתמקדות באזורי התעשייה בגדה- ועברה לרמת הגולן. כלומר: העיקרון הוא לפגוע בישראל פגיעה מקסימלית תוך פגיעה מינימלית בפלסטינים. אבל, גלגלי הבירוקרטיה של האיחוד לא יכולים עכשיו להחריג את אזורי התעשייה, למגינת ליבו של ראש האיגודים המקצועיים הפלסטיניים.

נשאלת השאלה- מדוע על ישראל שלא לתת לפלסטינים את מבוקשם? הם רוצים עצמאות כלכלית? בבקשה. את אזורי התעשייה אפשר להעביר לבדווים בנגב ולפריפריה הישראלית.

הפלסטינים גם יוכלו להנפיק את המטבע שלהם, ולדאוג לבד ליצוא שלהם והסדרת היבוא שלהם לבדם. אולי רק אחרי שייאלצו להתמודד לבדם באתגרי הכלכלה- הם יפנו לעזרת ישראל- וישראל כהרגלה תיחלץ לעזרתם—וטוב תעשה.

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in יחסי ישראל אירופה, ישראל, פלסטינים. Bookmark the permalink.