ישראל מתמודדת בחודשים האחרונים עם מה שמכונה בעגה הצבאית "פעילת חבלנית עממית" (פח"ע), שמאפייניה הבולטים הם הפרות סדר אלימות ברחבת מסגד אל-אקצא, השכונות הערביות בירושלים, ברחבי יהודה ושומרון ובישובים ערביים בישראל; ניסיונות לביצוע לינץ' ביהודים שנכנסו לישובים ערביים; תקיפה של כלי רכב באמצעות יידויי אבנים ו/או סלעים ובקבוקי תבערה; ולאחרונה גל של פיגועי דריסה ודקירה שגבו קרבנות בנפש.
פרץ האלימות הפלסטינית (כולל בשטח מדינת ישראל הריבונית), הדומה בדפוסיו לאינתיפאדה, קרי הפרות אלימות רחבות היקף ומסלימות השזורות בפיגועי טרור, מתרחש על רקע ניסיונות חוזרים ונשנים של חמאס להצית אינתיפאדה בגדה המערבית, שתנוצל בין היתר להפלת שלטון הרשות הפלסטינית, הסתה מתמשכת של הרשות הפלסטינית ותמיכתה המלאה ב"טרור העממי" ובגיבוי המוחלט לתנועת פתח, אשר הזרוע הצבאית שלה חזרה רשמית בחודש יולי השנה ל"מאבק המזוין" – הווה אומר לביצוע פיגועי טרור בנשק חם.
מעבר לכך, ובנוסף לגורמים אחרים (בהם הדרישה למימוש זכות היהודים לתפילה בהר הבית), שנוצלו בידי ההנהגה הפלסטינית לליבוי האלימות, קיימת "יד נעלמה" המשפיעה באופן ישיר על המתרחש במזרח התיכון ועל הזירה הפלסטינית.
ב-29 ביוני השנה הכריז אבו בכר אל-בגדאדי על הקמתה של מדינת הח'ליפות האסלאמית בשטחים שנכבשו בידי ארגון המדינה האסלאמית (הידוע בכינויים דאעש, ISIS, ISIL ו-IS). בשונה מהכרזות דומות בעבר (אבו מוסעב אל-זרקאווי בעיראק, האמירות האסלאמית באפגניסטן), השפעתה של הח'ליפות האסלאמית בעיראק ובסוריה חובקת עולם, בזכות תהליך האסלאמיזציה המכה שורש במזרח התיכון, במדינות האסלאמיות ובחברות המוסלמיות במדינות שונות.
הח'ליפות אינה רק ישות מדינית בהתהוות (קיים גוף שלטוני ביצועי המספק שירותים לציבור, החל ממערכת חינוך, דרך אספקת מוצרי מזון ועד לאכיפת חוק וסדר באמצעות משטרת מוסר), אלא היא מהווה התגשמות של חלום בדבר החזרת עטרת ימי האסלאם, ובעיני רבים היא בבחינת מימוש נבואתו של מוחמד בדבר המדינה האסלאמית, שתביא לכפיית שלטון האסלאם בעולם כולו. הארגונים האסלאמיים הגדולים, ובהם האחים המוסלמים וחיזב אל-תחריר, הגם שאף הם שותפים לחזון הח'ליפות, לא הכירו בשלטון הח'ליפות, שכן משמעות ההכרה היא כפיפות וציות מוחלט לח'ליף אבו בכר אל-בגדאדי.
האסטרטגיה של בגדאדי הייתה ועודנה מכוונת לעקוף את הארגונים האסלאמיים המסורתיים והוותיקים, להגיע לליבו של הציבור המוסלמי העורג לחזות בתקומה מחדש של האסלאם ולאגד סביבו את הכוחות הג'יהאדיסטיים כמכפיל כוח לצד אלפי המתנדבים, שעודם זורמים מרחבי העולם למדינת הח'ליפות.
רשימת הנשבעים אמונים לח'ליפות של אבו בכר אל-בגדאדי ארוכה, והיא כוללת בין היתר ארגונים אסלאמיים מקומיים בסוריה ובעיראק, בכירים בארגון הטליבאן בפקיסטן, שלוחת ח'ורסאן של אלקאעידה, שלוחת אלקאעידה בתת היבשת ההודית, המוג'אהידין בתימן, לוב, אלג'יריה וסעודיה וארגון "אנסאר בית אל-מקדס",הפועל במצרים ולו קשר הדוק לרצועת עזה, הנתונה תחת שלטון חמאס.
הח'ליפות מהווה מקור השראה גם בקרב הציבור הפלסטיני, וביטויים לכך ניתן למצוא ביציאתם של צעירים ערבים ישראלים (המזדהים כפלסטינים בלאומיותם) ופלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה לסוריה ועיראק כדי ליטול חלק בג'יהאד נגד הכופרים.
מסר התחייה האסלאמית, ולצדו העוצמה האסלאמית הבאה לידי ביטוי בהישגים בזירת הג'יהאד ובהתרסה כלפי המערב, מהווה מקור השראה עבור הציבור הפלסטיני, אשר נמשך באופן מסורתית אחר כל גורם כוח אזורי המתיימר להביא לשחרורה של פלסטין (עיראק בתקופת סדאם חוסיין, איראן ושלוחתה חיזבאללה).
הבסיס הארגוני של הח'ליפות בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה עדיין אינו גדול, אך התשתית הרעיונית מושרשת היטב בחברה הפלסטינית, שכן חמאס (השלוחה הפלסטינית של תנועת האחים המוסלמים העולמית) וחיזב אל-תחריר (אף הוא ארגון רשת בינלאומי), שותפים לחזון האסלאמי של המדינה האסלאמית, ובכלל הקמת ח'ליפות ויישום החוק האסלאמי (שריעה) ככתבו וכלשונו.
במזרח התיכון החדש, האסלאמי בהווייתו, רוח הג'יהאד נושבת וסוחפת אחריה את ההמונים, ונראה שהיא הכוח המניע המרכזי העומד מאחורי פרץ האלימות הפלסטינית, שאינו מבטא ייאוש מסיבות פוליטיות או אחרות, אלא תקווה גדולה לסדוק את הביטחון הישראלי ולקדם את חלום שחרורה של פלסטין מהים התיכון לנהר הירדן והפיכתה של ירושלים לבירתה של הח'ליפות. אלה גם המוטיבים המרכזיים בעמדות שמציגים ראשי התנועה האסלאמית בישראל, המזוהה אידיאולוגית עם האחים המוסלמים.
ככל שמדינת הח'ליפות האסלאמית תוסיף לבסס את שלטונה בעיראק ובסוריה, ובוודאי אם תצליח לערער את היציבות בירדן, כך יגברו הסיכויים לקריסת שלטון הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ולהתרחבות היקף האלימות הפלסטינית המכוונת נגד ישראל בשמותיה השונים: אינתיפאדה עממית, אינתיפאדה חמושה ומתקפת טרור.
