עבור לתוכן העמוד
תפריט

ביצור הסטטוס קוו בירושלים לטובת ישראל

אי אפשר לומר כי ירושלים שקטה – היא לא, אבל גם איננה גועשת כפי שקיוו האחים המוסלמים, העובדים על "פרויקט ירושלים" מאז הודח הנשיא מובארק, פרויקט אותו הם האיצו אחרי שהנשיא אל-סיסי הדיח אותם מן השלטון בקהיר. אם ישראל תפעל נכון, היא עשויה דווקא לחזק את מעמדה בירושלים, ודרך ביצור אחיזתה בירושלים לבסס את מעמדה […]

אי אפשר לומר כי ירושלים שקטה – היא לא, אבל גם איננה גועשת כפי שקיוו האחים המוסלמים, העובדים על "פרויקט ירושלים" מאז הודח הנשיא מובארק, פרויקט אותו הם האיצו אחרי שהנשיא אל-סיסי הדיח אותם מן השלטון בקהיר.

אם ישראל תפעל נכון, היא עשויה דווקא לחזק את מעמדה בירושלים, ודרך ביצור אחיזתה בירושלים לבסס את מעמדה האזורי. מלת המפתח היא: "שמירת הסטטוס קוו". מדוע? אי השקט בירושלים הדגיש לפני העולם הערבי המתון מה שהם כבר ידעו: שרחבת אל-אקצא עלולה להתפתח מבחינתם כבימת תעמולה אולטימטיבית לכינון חליפות מוסלמית בהנהגת האחים המוסלמים ולהפיח מחדש את רוח האסלאם הקיצוני במפרשים הנפולים של הסער הערבי, בעיקר במצרים.

סעודיה מכירה את הסכנה הזאת מזה זמן רב. זאת הסיבה שהיא מכשילה את מימוש ההבטחות של הפסגה הערבית להעביר 500 מיליון דולר לצורכי ירושלים. קטאר לא מעיזה לאתגר את סעודיה בהעברת הכספים האלה על דעת עצמה.

השאלה היא: מי ימנע את השתלטות המפלגות האסלאמיסטיות הקיצוניות על הר הבית? בהסכם השלום עם ישראל ירדן קיבלה את האחריות להגנה על המקומות הקדושים על הר הבית, אבל מנהלת הווקף הירדנית מתקשה להתמודד מול חמאס ומפלגת תחריר האסלאמית, ולפיכך מלך ירדן נאלץ להחריף את התבטאויותיו נגד ישראל כדי לשמור על הרלוונטיות של שומר המקומות הקדושים בירושלים.

הרשות הפלסטינית ברמאללה מתיימרת לקבוע את בירתה במזרח ירושלים, אבל גם היא לא מסוגלת להתמודד מול המפלגות הקיצוניות. ערב ההתפרצות בירושלים שר ההקדשים הפלסטיני, מחמוד אל-הבאש, כמעט נעשה בו לינץ' בתוך הרחבה ובשבוע שעבר ראש הממשלה הפלסטיני, ראמי חמדאללה, ביקר בהר בהסכמת ישראל, כדי להפגין שלא חמאס שולטת בהר, אבל הוא נזהר שלא להיכנס למסגד עצמו מחשש להתבזות, אם לא מעבר לכך.

מכאן, שרק ישראל מסוגלת למנוע מהאחים המוסלמים את הפיכת אל-אקצא לבימת תעמולה נגד המשטרים הערביים. אבל ישראל חייבת להבין כי תפקידה הוא לשמור על הסטטוס קוו, ולא לשנות אותו. אם אכן אותם חוגים בישראל יתמידו במאבקם לשנות את הסטטוס קוו – והוא באמת ישונה – אבל בכיוון של חלוקת ירושלים, על מנת לאפשר לכוח בינערבי להגן על המסגדים.

גם הרשות הפלסטינית בעד הסטטוס קוו, אבל אחר. הרשות רוצה לחזור למצב שלפני כניסת יהודים להר הבית. עצם פתיחת הדיון – ביוזמת גורמים ישראליים – כבר פגע באינטרסים של ישראל.

קלף חשוב נוסף שיש בידי ישראל הוא העובדה כי תושבי מזרח ירושלים מעדיפים להישאר בעיר מאוחדת, אבל גם זה לא מובן מאליו. ישראל חייבת להבין סוף כל סוף כי היא נדרשת לקדם את המצב הכלכלי והחברתי ואת שלטון החוק בשכונות הערביות.

עד כה תושבי מזרח העיר לא נסחפים במהומות, עד רגע זה הם מצומצמים לשכונות מסוימות והמתפרעים הם פרחחים. גם העולם הערבי לא נסחף, לאכזבת האחים המוסלמים. ישראל חייבת לתת מענה לנוער הפלסטיני במזרח העיר – ברכות שחייה, מתנסים, מרכזי תרבות, עקירת הפשע מן הרחובות, ובכלל פיתוח מזרח העיר.

הסטטוס קוו הוא לטובת ישראל. ישראל חייבת לבצר אותו, ולא לערער אותו.