עבור לתוכן העמוד
Menu

קווי היסוד של מדיניות חמאס לאחר מבצע "צוק איתן"

המלחמה בעזה הסתיימה לאחר 51 ימי לחימה, אך היה זה פרק אחד נוסף במערכה ארוכה הטווח על הארץ. מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, וכמותו יתר ראשי התנועה, מציגים את המלחמה האחרונה ("צוק איתן" בשמה הישראלי ו"המוץ המתכלה" בשמה הפלסטיני) כ"ניצחון" אדיר של העם הפלסטיני על הצבא הישראלי, אשר הושג לדבריהם בעיקר בזכות כושר העמידה והיכולת הצבאית […]

המלחמה בעזה הסתיימה לאחר 51 ימי לחימה, אך היה זה פרק אחד נוסף במערכה ארוכה הטווח על הארץ. מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, וכמותו יתר ראשי התנועה, מציגים את המלחמה האחרונה ("צוק איתן" בשמה הישראלי ו"המוץ המתכלה" בשמה הפלסטיני) כ"ניצחון" אדיר של העם הפלסטיני על הצבא הישראלי, אשר הושג לדבריהם בעיקר בזכות כושר העמידה והיכולת הצבאית המשופרת של גדודי אל-קסאם והארגונים הפלסטיניים, שאפשרה תקיפה ללא הפסקה של יעדים אזרחיים ואסטרטגיים בישראל והרתיעה את צה"ל מפני כיבוש רצועת עזה ומיטוט שלטון חמאס.

משעל הציג בוועידה בה נטל חלק (13.9.14) בתוניסיה, שראשיה מביעים תמיכה מלאה בחמאס, את חמשת הקווים המנחים של האסטרטגיה אותה גיבשה חמאס בעקבות המלחמה.[1]

יעד מספר 1 – שיקום רצועת עזה. משעל ציין את החשיבות של פעולה מהירה לשיקום התשתיות האזרחיות שנפגעו במלחמה, וקרא לקהילה הבינלאומית ולמדינות הערביות והאסלאמיות להושיט סיוע כלכלי דחוף, בהתחייבו הצהרתית כי הכספים לא ינוצלו בידי גורם פוליטי כלשהו אלא יהיו מופנים לרווחתם של התושבים.

"איננו מתנים את מתן [הסיוע וכספי הסיוע] לגורם כלשהו. אנו אומרים לערבים ולמוסלמים ולקהילה הבינלאומית: לכו לעזה ותנו סיוע לתושבים. איננו רוצים לנצל זאת לטובת מפלגה או תנועה. אנו רוצים לשרת את האנשים. הם אשר יצרו את המלחמה הזו והם זכאים מאיתנו לסיוע מהיר", אמר משעל.

יעד זה מבטא את החשיבה האסטרטגית של חמאס הנסמכת על ניסיון העבר, ולפיה הפעלת אלימות וטרור אינה נענית בצעדי עונשין מצד הקהילה הבינלאומית נגד רצועת עזה, אלא נהפוך הוא, היא מתוגמלת בסיוע כלכלי נדיב לשיקום הנזקים ולפיתוח, המסייע במישרין או בעקיפין לחיזוק היכולות הצבאיות לקראת המתקפה הבאה נגד ישראל. הלכה למעשה, הסיוע שמעניקה הקהילה הבינלאומית לרצועת עזה לאחר מתקפת טרור מהווה רשת ביטחון כלכלית עבור שלטון חמאס, דבקותו בטרור וחתירתו למוטט את הרשות הפלסטינית תחת הנהגתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) ולהביא לחורבנה של מדינת ישראל הדמוקרטית.

יעד מספר 2 – השלמת הפיוס הלאומי הפנים פלסטיני. משעל קרא לארגון מחדש את "הבית הפלסטיני" בהתאם להסכם הפיוס שהושג עם הרשות הפלסטינית וארגון פתח, וביסודו ממשלת אחדות (שהוקמה ביוני 2014), בחירות חדשות למוסדות השלטון הפלסטיניים, בנייה מחדש של מוסדות אש"ף, לראשונה בהשתתפות נציגי חמאס. על פי משעל, מטרתו העיקרית של הפיוס הלאומי, במסגרתו הוא מייעד תפקיד גם לערביי ישראל, הינה לגייס את כל הכוחות למערכה לשחרר את פלסטין ולהשיב את הפליטים.

היעד האמיתי של חמאס הוא חדירה לאש"ף בחסות הפיוס הלאומי על מנת להשתלט מבפנים על הארגון, המוכר בזירה הבינלאומית כנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני, ובכך להפוך את חמאס למנהיג התנועה הלאומית הפלסטינית. הנכונות לשותפות אמיתית בשלטון עם פתח אינה כנה, אלא בבחינת סוס טרויאני בדרך לתפיסת הבכורה בזירה הפלסטינית. במקביל להסכם הפיוס פעל חמאס ליזום אינתיפאדה שלישית בגדה המערבית במהלך משולב עם ניסיון למוטט את שלטון הרשות הפלסטינית. חשיפת התכנית בידי שירותי הביטחון הישראליים ומעצר כמאה מפעיליו סיכלו את מימושה.[2]

יעד מספר 3 – חיזוק דרך המאבק ושלילת דרך המו"מ. "עלינו ללמוד מעזה את הלקח שלה הגדול, והוא שהאויב אינו מבין אלא את שפת הכוח ונדרש מאיתנו כפלסטינים שנלמד ממלחמת עזה את הלקח הזה, ועבור מי שניהל מו"מ עקר במשך יותר מ-20 שנה הלקח החשוב ביותר הוא שמו"מ ללא קלפי כוח ומאבק הוא קיבוץ נדבות על מפתנם של האויבים", אמר משעל.

עוד אמר משעל: "אנו תומכים במהלך מדיני ודיפלומטי ובכל ביטויי המאבק, ואולם הכל צריך להישען על המאבק/ התנגדות ("מקאוומה"), אשר מספק את סביבת הניצחון ומאלץ את האויב לצאת מאדמתנו, כפי שיצא מעזה ולפניה מדרום לבנון… השמירה על הניצחון בעזה מבטיחה שנשלים את הדרך ושלא נחזור לאחור ונחזיר את התכניות הכושלות של המו"מ…".

"גרעיני הנתינה [למען המאבק] קיימים בעזה ודומים לה נמצאים באל-קודס, בגדה ובכל גרגר של אדמתנו הפלסטינית. חשוב שאנו נספק את הגורמים [להתפתחותם]. מה גרם לעזה לנצח? ההכנות והרצון. עשרות אלפים מבנינו ואנשינו עסקו בייצור אמצעי לחימה ובחפירת מנהרות, במוכנות, בהתגברות על המצור ומכשוליו ולא נכנעו לתנאים הקשים שדרשו שנתנער מדרך המאבק".

את ניהול המערכה נגד ישראל תיאר משעל כדלהלן: "אנו מציבים את היעדים… ולאחר מכן אנו מתווים את האסטרטגיה ואת הטקטיקה, אנו עושים שימוש בכל גורמי הכוח הפלסטיניים, הערביים והאסלאמיים, אנו מגיעים להסכמה על דרך ניהול הסכסוך בהיבטיו הכלליים ובפרטיו, באסטרטגיה ובטקטיקה, אנו יודעים מתי להסלים ומתי להרגיע, והחלטת המלחמה והשלום אינה נתונה באופן בלעדי בידי איש".

הישות הפלסטינית העצמאית ברצועת עזה, הנתונה למעשה תחת שלטון חמאס, דבקה אפוא בקו ג'יהאדיסטי בלתי מתפשר, המתחרה והשולל את הדרך המדינית של הרשות הפלסטינית. מסייעים בכך התמיכה הרחבה לה זוכה ישות חמאס ברצועת עזה בעולם הערבי והאסלאמי, התמיכה הכלכלית המובטחת מראש על ידי האו"ם והמערב וההתגייסות של ארגוני השמאל וזכויות האדם נגד ישראל במלחמתה בחמאס (הכוחות "הליברלים בעולם", בלשונו של משעל בהתבטאויות אחרות בהקשר זה).[3]

יעד מספר 4 – מערכה משפטית נגד ישראל. מנהיג חמאס, שהינו ארגון טרור המעניק חסות לשורה ארוכה של ארגוני טרור אחרים ובכללם שלוחות אלקאעידה והמדינה האסלאמית, רואה חשיבות בשימוש בכלים משפטיים בזירה הבינלאומית כאמצעי להחליש את ישראל, וזאת על בסיס ההנחה כי כלים אלה לא יהיו בבחינת חרב פיפיות אפקטיבית כלפי חמאס עצמו. משעל דרש מהרשות הפלסטינית לחתום על אמנת רומא כדי שיתאפשר לפלסטינים להגיש תביעות נגד ישראל על "פשעי מלחמה" בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, והוא לא הביע כלל חשש מפני תביעות דומות שתוגשנה נגד הפלסטינים בידי ישראל.

"אנו אומרים לעולם, כי הישות הזו הפכה לנטל על המערב והמזרח והחברה האנושית, ישות אשר היא נטל על הנצרות הבינלאומית ועל היהדות בעולם, היא מורדת בערכים ובמוסר. הרצון של חלק מהכוחות הבינלאומיים לייעד לה תפקיד מיצה את עצמו ובה לקיצו, אם בכלל היה לו תפקיד, והיא לא תהיה עוד כשירה לתפקיד כלשהו עבור הכוחות האימפריאליסטיים", אמר משעל.

במילים אחרות, משעל רואה בכלים המשפטיים של הקהילה הבינלאומית מכשיר רב עוצמה העומדים לשירות ארגון הטרור חמאס כדי לבצע דה לגיטימציה למדינת ישראל ולשלול את עצם קיומה הן מסיבות "ערכיות ומוסריות" והן בשל היותה "נטל" ו"חסרת ערך" אסטרטגי עבור המערב.

יעד מספר 5 – הצבת פלסטין בראש סדר העדיפויות של האומה הערבית והאסלאמית. "אנו אומרים לערבים ולמוסלמים באזוריהם [השונים]: זו המערכה האמיתית, אשר ראוי שאתם ואנו נתמקד בה בעדיפות ראשונה, משום שהמפעל הציוני מסכן אתכם כולכם", אמר משעל. בנאומו נמנע משעל מלהתייחס למצב בעולם הערבי, ובכלל זה להקמת המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק, לחוסר היציבות במדינות ערביות נוספות ולשאיפות האיראניות באזור. הוא בחר להציב את ישראל כאויב הראשון במעלה של האומה האסלאמית, באמצו למעשה את הקו המדיני של איראן, עימה מוסיף משעל לבסס את הברית האסטרטגית למורת רוחן של סעודיה ומדינות המפרץ.

[1] http://felesteen.ps/nd/releases////2014/092014/14

[2] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4560057,00.html

[3] https://www.youtube.com/watch?v=2h5JT6zBT6s