בלוגים

הקשר בין דאעש א-נוסרה והחמאס

24/08/2014

אחת התופעות שרק באחרונה נתנו עליהם את הדעת היא הקשר האמיץ בין תנועת חמאס לבין תנועות הטרור האיסלאמיות שהרימו ראש בלוואנט ובראשם דאעש וא-נוסרה.

על מנת להבין את הקשר הזה יש להבחין בין שתי תנועות הטרור האיסלאמיות האלה. עיקר ההבדל נעוץ בהתפתחויות במרחב אל-קאעידה לאחר חיסולו של בן לאדן בידי יחידה מובחרת של צבא ארה’ב.

עד החיסול היה איזון באל-קאעידה בין הסלפים של חצי האי ערב לבין הגמאעאת של האחים המוסלמים שבסיסם במצרים. בעוד בן לאדן יצג את הסלפים הווהאבים, סגנו, אימן זוואהירי, יצג את הזרוע הצבאית של האחים המוסלמים. לאחר חיסולו של בן לאדן הופר האיזון הזה, והזרם הווהאבי לא קיבל את מנהיגותו של זוואהירי בהיותו איש האחים המוסלמים.

א-נוסרה היא אירגון טרור של האחים המוסלמים, ויש לה קשר הדוק עם אגף פיגועי החוץ בראשות חאלד משעל. יתר על כן, ראשי א-נוסרה במחנה הפליטים ירמוכ היו שומרי ראשו של חאלד משעל, בוגרי אפגניסטן. סוריה חושדת, ודי בצדק, כי את תאי נוסרה הראשונים שתל משעל במחנה כאשר עוד היה בן חסותה של סוריה וישב בדמשק.

איש הקשר בין א-נוסרה לבין ממשלת תורכיה היה מפקד חמת במרד הראשון בימי הנשיא אסד האבא, פארוק טיפור, ומשרדו היה ואולי עודנו באיסטנבול. כלומר: א-נוסרה היא האגף הצבאי של האחים המוסלמים תחת הנהגתו הרוחנית של אימן זוואהירי, וחמאס היא חלק בלתי נפרד של המערך הצבאי הזה.

בעוד חמאס השתתפה בהקמת א-נוסרה, הרי כמה אירגוני טרור איסלאמיים הם מעשי ידיה ממש, ומהווים רק שמות שונים של אותו הדבר- ואירגונים אלה הם: “אכנאף בית אל-מקדס” ו”גדודי עבדאללה עזאם”. חאלד משעל עומד בראשם.

“מדינת האיסלאם של סוריה ועיראק” בהנהגתו של אבו בכר אל-בגדאדי, הידועה בשם: דאעש, היא ביטוי של הסלפים שלא לקבל את הנהגת אימן זוואהירי, והכרזת החליפות בראשות בגדאדי, היא בעצם הודעת התנתקות מאל-קאעידה שהפכה להיות למורת רוחם תחת הנהגת האחים המוסלמים.

בין דאעש לבין א-נוסרה היו קרבות של ממש, אבל בקרב שהיה באחרונה על העיירה ערסאל בצפון לבנון לחמו אנשי נוסרה ודאעש שכם אל שכם באנשי צבא לבנון וחיזבאללה.

גם חמאס עצמו מפולג על אותם קווי שבר. בעוד משעל הוא חלק אינגרטלי של נוסרה, הרי מוחמד דיף (היה?) חלק אינטרגלי של איראן ובעלי בריתו בסוריה- המשטר של אסד וחיזבאללה. מכאן שבעוד משעל הוא חלק מן המערך של קטר ותורכיה, דיף – מן מהערך של איראן וסוריה.

בחוגים הפלסטיניים נפוצים כעת שמועות כי שיחת טלפון מקטר הסגירה את מקום הימצאו של דיף למודיעין הישראלי. אי אפשר לדעת אם זה מידע נכון- אבל בבסיס הפוליטי הוא מסתמך על האוייבות המרה בין קטר לדיף.

סיפורה של דאעש מסובך עוד יותר, ונעמוד על כך בהזדמנות קרובה, אבל כבר אפשר לראות שכל התיאוריה היפה של תומכי “האיסלאם הפוליטי” במערב, כולל הממשל של הנשיא אובאמה אין לו על מה לסמוך. הם ביקשו למצוא הבדלים בין האחים המוסלמים “הפוליטיים” לבין אלקאעידה (וגם אותה סרבו להגדיר טרוריסטית!) אבל מתברר כי האבחנות המלומדות בחדרי “הקונפרנסים” הממוזגים בלונדון ובוושינגטון אינן תקפות במציאות המיוזעת של המזרח תיכון העומד על חולות נודדים. 

 

 

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in אלקאעידה, אסלאם רדיקלי, בן לאדן, האחים המוסלמים, חמאס, עזה, קטאר. Bookmark the permalink.