עבור לתוכן העמוד
Menu

מצרים, ארה"ב, האסלאם הג'האדיסטי והעימות בעזה

מדיניות ארה"ב מחזקת את האסלאם הרדיקלי ישראל מותקפת על ידי חמאס, עזה מהווה איום אסטרטגי על מצרים וארה"ב לא מבינה או לא רוצה להבין את המצב בשטח. שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, מתעלם ממצרים ומקיים דיאלוג עם אויביה, קטאר ותורכיה, תומכות האחים המוסלמים, ומחזק את האסלאם הרדיקלי. זהו מצב בלתי נסבל עבור ישראל ומצרים, שמסכן את המזרח […]


מדיניות ארה"ב מחזקת את האסלאם הרדיקלי

ישראל מותקפת על ידי חמאס, עזה מהווה איום אסטרטגי על מצרים וארה"ב לא מבינה או לא רוצה להבין את המצב בשטח. שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, מתעלם ממצרים ומקיים דיאלוג עם אויביה, קטאר ותורכיה, תומכות האחים המוסלמים, ומחזק את האסלאם הרדיקלי. זהו מצב בלתי נסבל עבור ישראל ומצרים, שמסכן את המזרח התיכון כולו, הנמצא בלאו הכי במשבר פוליטי צבאי חמור ביותר, שאיש אינו יודע כיצד יסתיים.

חמאס: איום אסטרטגי גם על מצרים

עזה היא המקור המרכזי לטרור האסלאמי התוקף את מצרים ושצמח עוד בתקופת מובארק. הוא  הפך מסוכן יותר בשלוש השנים האחרונות עם החלשות השלטון המרכזי בקהיר. במקביל הוא התחזק גם בשאר חלקי המזרח התיכון, כפי שאנו רואים מן המתרחש ברבות ממדינות ערב. מובארק, שהתעמת עם האחים המוסלמים – תנועת האם של חמאס, סבר כי עזה היא בעייתה הבלעדית של ישראל והניח לה להיאבק לבד בחמאס ובשאר הפלגים שהתבססו שם. רק בשלהי שלטונו חש כי טעה והורה לסתום את המנהרות, אך כשל.

מצרים: פועלת בהתאם אינטרסים הלאומיים שלה, לא הפלסטיניים

עבד פתאח אל-סיסי, נשיאה החדש של מצרים, שהביא להדחת האחים המוסלמים מן השלטון, הבין כי עזה מהווה איום אסטרטגי על מצרים, מאחר והיא חלק מן הטרור האסלאמי הגלובלי שיש להיאבק בו. הטרור שהיא מייצאת לסיני, המגיע גם למרכז המדינה, פוגע ביכולתו להתרכז במטרה העיקרית שלמענה נבחר – תיקון הכלכלה והבאתה לצמיחה בת קיימא. על כן, העימות בין ישראל לחמאס הוא עניינה של מצרים כפי שהוא עניינה של ישראל. מלחמה מתמשכת על גבולה של מצרים היא סכנה להגברת חוסר היציבות באזור, להרחבת הסכסוך ולניצולו על ידי גורמי טרור לפגיעה נוספת בביטחונה של מצרים. מאידך, יש בעימות זה גם היבט חיובי לגבי מצרים, מאחר שפגיעה קשה של ישראל בחמאס תפגע בתשתיות האירגונים האסלאמיים ותסייע גם להורדת מפלס האיום על מצרים.

אל-סיסי לקח על עצמו את התפקיד הקשה והמורכב של נשיאה של מצרים, במטרה להתמקד בנושא הכלכלי. אם לא יעשה כן, תסחף מצרים לייאוש, כאוס, אלימות וחדירת האסלאם הרדיקלי. על כן, מצרים של אל-סיסי שינתה כיוון. היא פועלת כיום בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלה ולא בהתאם לאינטרסים הפלסטינים. בגלל הפלסטינים, נגררה מצרים לחמש מלחמות כושלות, שהיו גורם מרכזי בהריסת כלכלתה. עתה, עליה לטפל בבעיותיה המורכבות. מדיניות זו מזכירה את קו מחשבתו של אנואר סאדאת, שהבין את גודל האסון שנפל עלמצרים בשל תמיכתה בפלסטינים, עשה שלום עם ישראל והעביר את ארצו למחנה המערבי. אלא שהוא נרצח על ידי קבוצה של האחים המוסלמים בטרם השלים את משימתו. מובארק, יורשו, הסתפק בשמירה על הקיים, על יציבותה של מצרים, מבלי שניסה לקדמה לקראת פיתוח ומודרנה – ולבסוף הודח. בנאומו לרגל החג הלאומי של מצרים ב- 23 ביולי, הגיב אל-סיסי להאשמות כי מצרים מתעלמת מן הבעיה הפלסטינית במילים קצרות ונחושות: לאיש אין הזכות לפגוע במצרים, שהקריבה מאה אלף מבניה למען הפלסטינים. הוא גם הוסיף כי ללא ספק מדינה פלסטינית, שבירתה ירושלים המזרחית, נחוצה – ומשם המשיך לדון בנושא הכלכלי, שלשם תיקונו נבחר.

פעילותו של חמאס במצרים אסורה על פי צו בית דין והארגון נמצא בחקירה משפטית. חמאס מואשם בהפעלת טרור נגד מצרים באופן ישיר, באמצעות גורמי ג'יהאד ובהתערבות בלתי חוקית בענייניה הפנימיים של מצרים, עוד בתקופת ההפגנות נגד מובארק.

חמאס אמנם אמץ לעצמו רטוריקה של תנועה לאומית פלסטינית, אך הוא מעולם לא היה כזה. האידאולגיה שלו מבוססת על תורת האחים המוסלמים והוא חלק מתנועות האסלאם הפוליטי במזרח התיכון. מטרתו, כפי שנאמר באמנה שלו, היא להחריב את ישראל ולהקים על חורבותיה מדינה אסלאמית שתתפשט באזור לעבר הקמת ח'ליפות, כפי שרוצות כל תנועות האסלאם הרדיקלי באזור. על כן, חמאס אינו מהסס לשלם את מחיר העימות עם ישראל בדם פלסטיני.

מצרים של אל-סיסי הנאבקת בטרור האסלאמי והיא כיום תקוותו של המזרח התיכון, על רקע הצלחתו של דאע"ש להקים מדינה אסלאמית בחלקים של סוריה ועיראק, שצבאה התפרק מול כמה אלפי מחבלים ג'יהאדיסטים. מצרים, סוריה ועיראק הן המדינות המובילות של העולם הערבי. שתיים מהן כבר נפלו. אם יצליח האסלאם הרדיקלי להתבסס במצרים, או לכפות עליה עימות אלים שישבש את צמיחתה הכלכלית, יהיה זה אסון בממדי מלחמה עולמית, שיפגע כמובן בישראל, אך גם במדינות אירופה וארה"ב. מצב זה יביא למיליוני פליטים, סגירת תעלת סואץ, פגיעה בסחר העולמי, הפסקת הספקת הנפט מן המזה"ת והתקוממיות של המיעוטים המוסלמים במערב.

ארה"ב מעדיפה דיאלוג עם פטרוני האחים המוסלמים

על רקע זה, פעילותו של שר החוץ קרי נראית כנוגדת את המציאות. במקום לקבל את היוזמה המצרית ולשתף פעולה עם מצרים ועם ישראל, בעלות בריתה המסורתיות, שרק הן יכולות לקבוע את גורלה של עזה, ולצרף למו"מ את הרשות הפלסטינית ולחזקה, הוא מקיים דיאלוג עם קטאר ותורכיה, הנמצאות בעימות עם מצרים וישראל. בקטאר יושבים מנהיגי האחים המוסלמים, שהצליחו לברוח ממצרים בעקבות הדחתם מן השלטון. הם נמצאים בקשר אמיץ עם ח'אלד משעל, בן בריתם הטבעי, ולוקחים חלק בהחלטות הנהגת חמאס לגבי גורלם של תושבי הרצועה. מטרת האחים המוסלמים היא למנוע בכל מחיר הישג כלשהו לאל-סיסי. הם לוחצים בכל כוחם על משעל לבל יקבל את היוזמה המצרית להפסקת אש.האחים המוסלמים ממשיכים את מאבקם באל-סיסי באמצעות דמם של הפלסטינים בעזה ונראה כי שר החוץ האמריקני משתף איתם פעולה. הוא אימץ את הצעת קטאר-תורכיה להפסקת אש, המבוססת על דרישות חמאס, המתנה את יישומה בהסרת המצור, פתיחה בלתי מוגבלת של המעברים ועוד רעיונות הזויים מסוג זה כגון בניית נמל ימי ונמל תעופה. יש כאן זלזול קבל עם ועדה במצרים ועלבון צורב לעם המצרי ומנהיגו וחוסר הבנה מדאיג לגבי המזרח התיכון והמתרחש בו מטעם הממשל האמריקני, וכולנו כאן באזור כבר משלמים את מחירו.

יתרה מזו, ארה"ב שהשעתה את הסיוע הצבאי למצרים, עדיין מסרבת לחזור בה מהחלטה שגוייה וחמורה זו. על רקע זה ניתן לדמיין באיזו אווירה מתוחה התקיימו השיחות בין שר החוץ קרי לבין שר החוץ המצרי סאמח שוקרי בימים האחרונים. הצעתו של קרי להפסקת אש הדהימה לא רק את ישראל אלא בייחוד את מצרים, שאינה מבינה, יחד עם רבים אחרים, כיצד ארה"ב הפכה לתומכת האחים המוסלמים, פעלה ופועלת להחלשת בנות בריתה באזור ומחזקת לא רק את האסלאם הג'יהאדיסטי אלא גם את איראן, על רקע מו"מ כושל על התוכנית הגרעינית שלה.

המלחמה בעזה, יותר משהיא קשורה לנושא הפלסטיני, מהווה חלק ממתקפת האסלאם הרדיקלי על האזור כולו. היא חלק ממלחמת תרבויות המתנהלת באור היום זה מספר שנים, מלחמה שכבר גרמה לקורבנות רבים והרסה עד כה שש מדינות: סודאן, סומליה, לוב, סוריה, עיראק ותימן והיד עוד נטויה, גם אחרות בדרך כמו לבנון. אם מגמה זו לא תיעצר, גם סעודיה ומדינות המפרץ תהיינה קורבן לאסלאם הרדיקלי. האיחוד האירופי מתעלם מכל זאת מזה שנים, ועכשיו הצטרף אליו ממשלו של אובמה.