אחת ההתפתחויות המסקרנות ברקע המלחמה בעזה היא עמדת איראן. מתקבל הרושם כי איראן על סף ניתוק מעזה, וכי בלקחי ה"יום שאחרי" איראן תמשוך את ידה מבעלי בריתה הבעייתיים בעזה.
אחת ההתפתחויות המפתיעות בראשית המלחמה הייתה כאשר מנהיג הג'יהאד האסלאמי, רמדאן שלח, קרא למצרים להתערב. אחר כך, אחרי שמצרים הציגה את תוכנית התיווך שלה, סגנו, זיאד נחאלה, הביע בה תמיכה. היה נראה כי גם חמאס על סף קבלת היוזמה המצרית יחד עם הג'יהאד האסלאמי, אבל אז נועדו באנקרה שרי החוץ של קטאר ותורכיה, והורו לחמאס לדחות את היוזמה המצרית – וכך קרה. מאז נפרדו דרכיהם של הג'יהאד וחמאס, והג'יהאד כמעט שלא ירו עוד טילים על ישראל, חוץ מיוצאים מן הכלל מעטים, וככל הנראה הייתה זו תגובה על אבדות שלו בקרבות הקרקע.
איראן שמרה על שתיקה ורק שלשום הביעה תמיכה בעזה. עיון באתרי האינטרנט האיראניים בערבית מגלים כי סיקור המלחמה בעזה הוא קצר וסתמי, וגם איננו בעמודים הראשיים אלא בקישוריות.
מדוע? נראה כי בראש ובראשונה האיראנים לא מבינים מדוע חמאס פתח במלחמה כעת. כל המערך הצבאי שהם בנו בהשקעה כל כך גדולה ובלוגיסטיקה מסובכת ויקרה לא נועד לסתם מלחמה ללא פשר, אלא לסייע לאיראן ב"מלחמה הגדולה" על הגרעין האיראני. הם רואים בכאב לב איך כל הטילים שלהם מתפוצצים באוויר, וכל מערך המנהרות האסטרטגיות נחשף בטרם עת. האיראנים החליטו כנראה כי אי אפשר לסמוך על חמאס, ויש להעריך שיתנתקו מהם אחרי המלחמה. על כל פנים, אלו הסימנים המוקדמים.
יש להבין דבר נוסף, בסוריה ובלבנון חמאס – תחת שמות שונים כמו אל-נוסרה וגדודי עבדאללה עזאם – נלחם בחיזבאללה ובאשר אסד. אי אפשר לסמוך על חמאס בעזה, כאשר בחזית החשובה כל כך לאיראן בסוריה הוא נלחם נגדה.
על פי הידיעות מעזה, המפקד של גדודי אל-קסאם, מוחמד דיף, הוא היחיד שנשאר נאמן לאיראן. הוא מתנגד לקטאר ולחאלד משעל, היושב בדוחה. הוא התנגד להביא את אנשי אבו מאזן למעבר רפיח והתנגד לממשלת האחדות, שנתפרה עם קטאר. אבל הוא גם זה שמבזבז לאיראן את הרקטות היקרות שלה. עם ידידים כאלה – מי צריך אויבים?
1. לפי הקליפ הזה,
שמואל ירושלים (29/07/2014 14:02:15)
2. על מה ההנחה הזו מבוססת?
אבגד (29/07/2014 21:35:17)
