עבור לתוכן העמוד
תפריט

איראן ממשיכה לבחוש בקלחת המזרח תיכונית, ארה"ב ממשיכה להתרפס

מקורו העיקרי של הנשק בעזה: איראן מאז הרגיעה שהושגה במהלך מבצע "עמוד ענן" משקיעה איראן מאמץ רב לשיפור כמות ואיכות הרקטות שבידי החמאס והג'יהאד האסלאמי. הגבול היבשתי הפרוץ בין רצועת עזה לבין חצי האי סיני במהלך שלטונו של מוחמד מורסי במצרים הקל על איראן להעביר רקטות מתקדמות ואמצעי לחימה לארגוני הטרור בעזה דרך היבשה (דרך סודאן […]

מקורו העיקרי של הנשק בעזה: איראן

מאז הרגיעה שהושגה במהלך מבצע "עמוד ענן" משקיעה איראן מאמץ רב לשיפור כמות ואיכות הרקטות שבידי החמאס והג'יהאד האסלאמי. הגבול היבשתי הפרוץ בין רצועת עזה לבין חצי האי סיני במהלך שלטונו של מוחמד מורסי במצרים הקל על איראן להעביר רקטות מתקדמות ואמצעי לחימה לארגוני הטרור בעזה דרך היבשה (דרך סודאן וסיני), הים ומערכת המנהרות המסועפת. משלוח מסוג זה, שהגיע מאיראן ובו רקטות מסוג 302M- מתוצרת סוריה, שנורו לעבר חדרה במהלך מבצע "צוק איתן", נתפס על ידי חיל הים במרץ 2014 על גבי ספינת הנשק Klos-C. קודם לכן, נתפסה ספינת הנשק "ויקטוריה" (15 מרץ 2011), שנשאה בתוכה אמצעי לחימה מתקדמים ובהם, בין היתר, טילי חוף-ים (טילים נגד ספינות) וטילי נ"ט מתקדמים מסוג "קורנט".[1]

המאבק בישראל: מעל הסכסוכים של הארגונים הפלסטינים

המשבר בסוריה אמנם הביא למתיחות ביחסים בין איראן לחמאס, אך לא להפסקת המגעים בין הצדדים בערוצים שונים. לתפיסתה של איראן, המאבק בישראל ניצב מעל הסכסוכים היומיומיים עם הארגונים הפלסטינים. לאחר "עמוד ענן", קטפו תורכיה ומצרים של מורסי את מירב התהילה של הסיוע לפלסטינים, והותירו את איראן מתוסכלת אך נחושה להמשיך ולסייע לפלסטינים בדרכה, קרי, סיוע צבאי, וזאת, כדי להבטיח את זיקתו של החמאס לאיראן גם בעת משבר.

בהקשר זה ראוי להדגיש כי התרומה האיראנית לידע הטכני של חמאס בכל הקשור לייצור רקטות מסוגים שונים, מטעני חבלה מתקדמים ושיקום התשתית, שנפגעו במהלך מבצע "עופרת יצוקה"  ומבצע "עמוד ענן", הייתה קריטית ומכרעת. לאחר ובמהלך מבצע "עמוד ענן" לא הסתירה איראן, כבעבר, את הסיוע שהיא העניקה לחמאס ולג'האד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) בתחום פיתוח מערך הרקטות. גם דוברי הגא"פ הודו כי "כל העולם יודע שמקורו העיקרי של הנשק שמשמש את ההתנגדות הוא באיראן".[2]

פאג'ר 5 מציל את המצב

זמן קצר לאחר סיום מבצע "עמוד ענן", פרסם העיתון השמרני "רסאלאת" מאמר מערכת בו שבח את יכולותיה של איראן בתחום ייצור הטילים. בין היתר נכתב כי "במלחמת עזה (נובמבר 2012) היה זה הפאג'ר 5 האיראני שאילץ את ישראל לסגת ולהיכנע… והיה הראשון לפגוע בעיר הבירה של משטר מזויף זה [ישראל] ואותת לישראלים שאפילו בירתם אינה נחשבת בטוחה עבורם".[3] עוד נכתב כי לפני מבצע "עמוד ענן" חמאס השתמשה רק ברקטות גראד וקאסם, וכבר במהלך אותו מבצע העמידה איראן לרשות חמאס את הפאג'ר 5, שעמו, לטענת כותב המאמר, "מתקשה מערכת כיפת ברזל להתמודד".[4]

סוכנות הידיעות האיראנית "פארס", המקורבת למשמרות המהפכה, שבחה אף היא את רקטות הפאג'ר 5 והגדירה אותן כ"נשק אסטרטגי אשר שינה את התמונה במלחמה בין ישראל לפלסטינים… רקטות מסוג פאג'ר, ופאג'ר 5 בפרט, ידועים ומתוארים על ידי מומחים צבאיים בעולם כמערכת לחימה המתאימה למלחמות אסימטריות". מפקד  משמרות המהפכה, מוחמד עלי ג'עפרי, צוטט באתר של הגא"פ בנובמבר 2012, באומרו כי איראן העבירה ליד הארגון את הטכנולוגיה הדרושה לייצור רקטות מסוג זה.[5]

במהלך מבצע "עמוד ענן" נפגע בית בראשון לציון מפגיעת פאג'ר 5. הטלוויזיה האיראנית ציינה כי לאחר מבצע "עמוד ענן" עזתיים רבים קראו לבניהם פאג'ר, לאות הוקרה על הסיוע האיראני.[6]

בעיתון "ג'וואן" (Javan), המזוהה עם משמרות המהפכה, נכתב במסגרת מאמר ביקורת על הניסיון להעלות במהלך המו"מ הגרעיני את סוגיית הטילים האיראנים, כי ארה"ב חוששת מתוכנית הטילים האיראנית. לפי העיתון, חששותיה נובעות מכך שישראל, בעלת בריתה באזור, "טעמה" מרקטות (פאג'ר 5) אלה במהלך מלחמת לבנון השנייה, או כפי שהם קוראים לה ""33-day war, ומבצע "עמוד ענן", או כפי שהם קוראים לו "8-day war", ש"שמו ללעג את מערכת כיפת ברזל" ו"אילצו את ראש הממשלה הישראלי להימלט למקלט". כותב המאמר ציטט בהקשר זה את דברי המנהיג העליון של איראן, שאמר כי "הרפובליקה האסלאמית של איראן יהרסו את תל אביב וחיפה עד ליסוד".[7]

 המכנה המשותף: חיסול ישראל

איראן מנצלת את חילוקי הדעות, בעיקר במחנה החמאס – שתמיד ניסה לשמור על עצמאותו ולא להיכנע לתכתיבים איראנים בתמורה לסיוע – בין הנהגות "הפנים" והחוץ ובין הזרוע הצבאית לזרוע המדינית, כדי להכתיב מדיניות לוחמנית יותר ולא מתפשרת, ומתנה את סיועה ב"תוצאות בשטח".

"כוח קודס" של משמרות המהפכה, בראשו עומד קאסם סולימאני, מהווה את חוד החנית של תיאום הסיוע מול הארגונים השונים, ואת הובלתו והעברתו בפועל. הוא גם אמון על המגעים החשאיים בין פעילי החמאס והגא"פ, העוסקים בייצור והברחה של אמצעי הלחימה, תיאום האימונים באיראן ובלבנון והעברת הכספים.

במסגרת זו, ראש הפוליטביורו של חמאס, חאלד משעל, העביר ב-26 יוני 2014 אגרת לנשיא איראן, חסן רוחאני, בה דיווח על המצב ב"פלסטין" ועל פעילות המעצרים של ישראל, ובקש את סיוע של טהראן במאבק בישראל. זמן קצר לאחר מכן העביר חאלד אל-עילמי, נציג חמאס באיראן, ארגן ליו"ר הפרלמנט האיראני, עלי לאריג'אני, בה בקש את עזרתה של איראן היות ו"האויב הציוני הגביר את התקפותיו נגד הפלסטינים בתואנות שונות, [8]כדי לנצל לרעה את המצב באזור לטובת האינטרסים שלו".[9]

במהלך חודש מאי, נפגש חאלד משעל בקטאר עם סגן שר החוץ האיראני, חוסיין אמיר עבד אל-הייאן, והביע תמיכה "במאמציה של טהראן לפתור את המשבר בסוריה".[10] באותו חודש נפגש שגרירה החדש של איראן בלבנון,  מוחמד פתחעלי, נציגי הארגונים הפלסטינים במדינה, ובהם נציגי החמאס והגא"פ.

בעיצומו של מבצע "צוק איתן" אמר  האחראי על קשרי החוץ בחמאס, אוסאמה חמדאן, כי חמאס ממשיך לתאם את עמדותיו עם חיזבאללה ואיראן. חמדאן הדגיש כי "האויב [ישראל] הוא אותו אויב והטקטיקות (להתמודדות עמו) הן אותן טקטיקות, ועל כן אנו משקיעים מאמצים בהחלפת והעברת מיומנויות הלחימה, וישנו שיתוף פעולה ותיאום בשטח. חמדאן הבהיר כי "היחסים עם איראן טובים יותר ממה שאנשים מוכנים להאמין", ו"היחסים עם חיזבאללה הרבה יותר טובים ממה שהאויב מקווה ומאמין". לדבריו, היחסים מושתתים על "מאבק בישראל ושחרור פלסטין". יש להזכיר כי היחסים בין חיזבאללה ואיראן מצד אחד לבין חמאס מהצד השני הידרדרו בעקבות המשבר בסוריה והובילו לסילוק הנהגת החמאס מדמשק.[11]

לצד הירי המתמשך של רקטות מיצור מקומי (בוראק 70), על בסיס הידע הטכני שספקה איראן, פרסמה התקשרות הצבאית  של  הגא"פ במהלך מבצע צוק איתן, לו הם קוראים "The Impenetrable Edifice", הודעה בה ציינו את סוג הרקטה בה השתמשו והיעד אליו כוונו. במסגרת זו נכתב כי נורו חמש רקטות מסוג פאג'ר 5 מתוצרת איראנית לעבר תל-אביב.[12] סוכנות הידיעות האיראנית "פארס" פרסמה את ההודעה והוסיפה כי גם חמאס שגר טילי פאג'ר 5 לעבר תל-אביב.[13] לצד שיגור טילי הפאג'ר 5, שגר החמאס גם את גרסת היצור המקומית של  הפאג'ר  – רקטות ה-M-75, שנורו בין היתר, לטענת חמאס, לעבר נמל התעופה בן-גוריון.[14] במהלך מלחמת לבנון השנייה שגר חיזבאללה פאג'ר 5 תחת השם Khaibar-1.

לאור הצלחת מערכת היירוט של כיפת ברזל ליירט כמעט את כל השיגורים מעזה, שאיימו לפגוע במרכזים עירוניים, ניסתה ההסברה האיראנית להמעיט מהצלחה זו וציינה כי "כישלונה של מערכת יירוט התילים המדוברת של ישראל, עוררה פאניקה בקרב הישראלים אחרי שרוב הטילים הפלסטיניים פגעו בהצלחה במטרותיהם", והבליטה את הנזקים המעטים שגרמו הרקטות.[15]

בתוך כך, נמשכת הביקורת ברשתות החברתיות האיראניות, העוסקת באוזלת ידן של מדינות ערב על רקע המבצע בעזה.[16] במקביל, נמשכת התמיכה בחמאס ובגא"פ, שמובילים את ירי הרקטות לעבר ישראל ומודגש במיוחד הסיוע והידע האיראני לקידום תוכנית הרקטות האיראנית, הן באספקת רקטות מוגמרות – פאג'ר 3 ופאג'ר 5- והן בהעברת הידע הטכנולוגי לייצורן.

הפקת לקחים

יחד עם זאת, הצלחותיה של מערכת כיפת ברזל, למרות הניסיונות האיראניים התעמולתיים להמעיט בערכה, יחייבו את דרגי המבצעים באיראן להערכת מצב מקיפה. זאת מאחר וירי רקטות נחשב למרכיב מרכזי בתפיסת הלחימה האסימטרית האיראנית גם בזירות אחרות, ויכולתה של ישראל להתמודד בהצלחה רבה עם איום זה יכולה להיות משוכפל גם לזירות אחרות בהן מעורבת איראן, כדוגמת המפרץ הפרסי, בו פרוסה מערכת הגנה על האינטרסים האמריקאים (מקום מושבו של בסיס הצי החמישי של ארה"ב בבחריין) ואתרים נוספים בהם פרוסים כוחות אמריקניים וזרים אחרים.

המנהיג ממשיך לצייץ

במישור המדיני האיצה איראן את פעילות. נשיא איראן, חסן רוחאני, הפנה מכתב למדינות המוסלמיות לסייע לתושבי רצועת עזה וקבע כי "אחדות המדינות המוסלמיות נגד האויבים הינה חיונית בשלב זה". רוחאני הוסיף במכתבו כי ההתנגדות שמגלים התושבים בעזה תוביל ללא ספק "לתבוסתו של המשטר הציוני".[17] במקביל, ממשיכה איראן לתקוף במרץ את "המשטר המזויף" באתרים החברתיים ובהודעות עיתונות שהוא מפרסם.[18]

שר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, שגר מכתב למזכ"ל האו"ם, באן קי מון; מזכ"ל הליגה הערבית, נביל אל-ערבי ומזכ"ל הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC), איאד אמין מדני, בו דרש מהם להתערב ולעצור את מה שהגדיר כ"תוקפנות הישראלית בפלסטין".[19] חוסיין אמיר עבד אל-הייאן, סגנו של ג'וואד זריף לענייני המזה"ת ואפריקה, חזר והדגיש כי "הרפובליקה האסלאמית של איראן ממשיכה לתמוך בחוזקה בעם הפלסטיני המדוכא ובחזית ההתנגדות".[20]

גם גורמי צבא איראנים הצטרפו לגינוי הפעולה הישראלית בעזה. סגן רמטכ"ל איראן, הגנרל מסעוד ג'זאיירי, ציין כי התנהלותה של ישראל במהלך המבצע בעזה, בתגובה למה שהגדיר כ"צעדי ההגנה של כוחות ההתנגדות הפלסטינית", מוכיחים כי "מנהיגי המשטר המזויף והכובש מיואשים ומפוחדים". ג'זאיירי הזהיר כי האירועים האחרונים מצביעים על כך ש"ישראל נצבת בפני אינתיפאדה שלישית ובפני נקמה קשה".[21] גם העיתון השמרני "ג'ומהורי אסלאמי" העריך במאמר מערכת כי התקפות הרקטות והמחאה המתרחבת ברחבי "פלסטין" מסמנות את תחילתה של אינתיפאדה חדשה.[22]

"מחלקת המדינה האמריקנית לא יודעת מהיכן הגיעו טילים לחמאס". האמנם?

על רקע הדיווחים הגלויים בתקשורת הפלסטינית על השימוש בטילי פאג'ר 5 מתוצרת איראנית תמוהה היא תשובתה של דוברת מחלקת המדינה האמריקנית, ג'ן פסקי, לשאלה מי ספק לחמאס את הרקטות. פסקי ענתה כי "אין בידי מידע לחלוק עמכם". בהמשך היא נשאלה האם בכוונת המערב להעלות סוגיה זו, של אספקת רקטות לחמאס, במהלך שיחות הגרעין בווינה, והיא השיבה כי "ככל הידוע לי לא. הדגש הוא על נושא הגרעין. יש הרבה על מה לדון בנושא ספציפי זה… ובכן, אני חושבת שזה ברור, לוקאס, כי הדאגתינו והגינוי שלנו את ירי הטילים היו עקביים. כמובן שאנו מודאגים מספקי הנשק, אבל אין לי יותר מידע לחלוק בנושא זה".[23]

בין עזה לווינה

בעוד כשבוע (ב-20 ביולי) יחול המועד שנקבע על ידי איראן והמעצמות לחתום על הסכם בתחום הגרעין. בינתיים, נמשכים חלוקי הדעות המהותיים בין איראן למדינות ה-P5+1 בסוגיות הליבה:  המשך ההעשרה, עומק הפיקוח, כמות הצנטריפוגות שיותר לאיראן להחזיק והאפשרות להקלה בסנקציות. ארה"ב והמערב התעלמו במשך המו"מ בנושא הגרעין מאז 2003 ממעורבותה השלילית של איראן בשורה ארוכה של סוגיות הנוגעות ללב המשברים, וביניהם המעורבות בעיראק, התנגדות לתהליך השלום בערוץ הפלסטיני, התנגדות לפיוס בזירה הפלסטינית (חימוש חמאס וגא"פ בטילים), הסיוע לבשאר אסד בסוריה, החתרנות במדינות המפרץ (חיזבאללה בחריין) וכן הפרותיה החוזרות ונשנות של זכויות אדם, שגברו מאז נבחר רוחאני לנשיא. התעלמות זו גרמה וגורמת נזק עצום לארה"ב ולבנות בריתה באזור.

בשלב רגיש זה "צוק איתן" מסיט את תשומת הלב מאיראן. משרד החוץ האמריקני בוחר "לא להרגיז" את איראן ערב חתימת ההסכם, באשמת סיוע לארגון שהוגדר כארגון טרור. אך אם מחברים את הנקודות רואים כי איראן היא שמציתה ומלבה את הסכסוכים באזור והיא בונה אסטרטגיה זו לטווח ארוך ומבחינתה גם עושה זו בהצלחה רבה. המשך ההתעלמות מהתנהלות איראנית זו, במיוחד ערב חתימת הסכם גרעיני היסטורי עמה, מסכנת את האינטרסים המערביים באזור, אך המערב ובעיקר ארה"ב, מעלימים מכך עין שוב ושוב, למרות פגיעה חוזרת ונשנית באינטרסים שלהם ובחייליהם (הפיגוע במגדלי ח'בר בסעודיה, הסיוע לשיעים לפגוע בכוחות האמריקניים בעיראק, הסיוע לטליבאן, החתרנות במדינות המפרץ ועוד).

הזדמנות (אחרונה) לתיקון – האם המערב יתעורר?

מדיניות החוץ של אובמה נכשלה לאורך כל החזיתות במזה"ת: מתמיכתו המוקדמת בתנועת האחים המוסלמים במצרים (על חשבון מובארק, בן ברית מובהק של ארצות הברית), שהחמאס נמנית על ענפיה; הססנותו בסוריה (שהגבירה את המעורבות הרוסית), התייחסותו להתפרקות עיראק, הן רק דוגמאות מעטות.

האם יגלה נחישות מול איראן, שמעורבותה הפעילה בירי החמאס שבה והוכיחה את הסכנה שהיא מהווה לאינטרסים האמריקניים באזור, או שמא ימשיך בהתקפלות מול הנחישות האיראנית והשתלטותה על סדר היום המדיני במזה"ת? להתקפלות מול איראן בחתימת ההסכם, ובעיקר להסרת ליבת הסנקציות, תהיינה השלכות מרחיקות לכת על בניית מערכת האיזונים ומשוואות הכוח החדשות במזה"ת עם תום שקיעת אבק "האביב הערבי". ההתעלמות ארוכת השנים מייצוא המהפכה והטרור של איראן הביאו למצב בו איראן נצבת בעמדה המאיימת על אינטרסים אמריקנים ומערביים חיוניים. הענק "אור ירוק" להמשך תוכנית הגרעין האיראנית תחזק עוד את מעמדה האזורי של איראן.

העולם הערבי ממשיך לחפש גיבורים ולהתאכזב מהם. איראן מספקת לו את הגיבורים האלה – לפחות לזמן קצוב – אם זה נסראללה במלחמת לבנון השנייה או חמאס בסבבי העימות עם ישראל – ומדגישה את תפקידה כמי שעומדת מאחוריהם.

כשבוע לאחר המועד שנקבע להשגת הסכם גרעין עם איראן, יחול יום השישי האחרון של חודש הרמדאן (שיוצא השנה ב-25 ביולי). איראן מציינת יום זה כ"יום ירושלים העולמי" מאז שנת 1979, על פי החלטה של האייתוללה ח'ומייני וממשלת איראן, לציון כמיהתם של כל המוסלמים ל"שחרור ירושלים". משנתו של ח'ומייני ממשיכה להוות עוגן המכתיב, מגדיר ומעצב גם בהווה את יעדי המהפכה והחתירה למימושם, ובמסגרתם גם את היחס לישראל והקריאות לחיסולה. מדי שנה מצוין "יום ירושלים" בתהלוכות המוניות המאורגנות על ידי המשטר, כאשר בכירי ההנהגה באיראן נושאים נאומים מתלהמים בהם מושמעות קריאות לחיסולה של ישראל ומחיקתה מעל המפה, וכן קריאות בגנות ארה"ב ("מוות לישראל", "מוות לארה"ב"). במקביל מדגישה הנהגת איראן את תרומתה למאבק הפלסטיני נוכח החולשה הערבית ומאדירה את חלקה בדרך ל"שחרור פלסטין והמאבק המזויין".

איראן – וגרורותיה: חיזבאללה וסוריה – ממשיכה לצקת תוכן של ממש למשנתו של האייתוללה ח'ומייני וממשיך דרכו האייתוללה ח'מינאי, הן ברמת העברת האידיאולוגיה והן ברמת הספקת אמצעי לחימה לארגוני הטרור הפלסטיניים ומתייצבת בראש מה שהיא מגדירה "חזית המתנגדים לישראל ולארה"ב באזור". זאת, לצד המשך ערעור מעמדה של ארה"ב במזה"ת, מתוך כוונה לתפוס את מקומה כגורם ההשפעה המרכזי.

עד כה לא נדרשה איראן לשלם מחיר על מעורבותה השלילית באזור והמערב אף חשש להעלות מולה סוגיות אלה במהלך המו"מ. גם במהלך מבצע "צוק איתן", שטרם הסתיים, נזהרים לא להעלות את שמה של איראן כמי שאחראית על כמות ואיכות הרקטות שבידי ארגוני הטרור ברצועת עזה ובידי חיזבאללה בדרום לבנון. לכאורה, יכולה איראן להורות ברצותה גם על פתיחת חזית צפונית.

איראן, תוך העלמת עין מתמשכת של הקהילה הבינלאומית החוששת, ככל הנראה, מפגיעה במסלול המדשדש של שיחות הגרעין, הצליחה למעשה לרתק את ישראל לחזית הדרומית (חמאס וגא"פ)  ולחזית הצפונית (חיזבאללה), הנתפסים כחלק ממעטפת ההגנה ותפיסת הלוחמה האסימטרית של איראן ונחשבים בעיניה כקו העימות הראשון עם ישראל.

על ישראל והקהילה הבינלאומית להציב את איראן באור הזרקורים של סבבי ההסלמה בעזה ובלבנון ולא להתחמק מהטלת האחריות עליה. לנשיא ארה"ב יש עוד הזדמנות, ואולי זו הזדמנותו האחרונה , לתקן במשהו את מדיניותו במזה"ת על ידי הכבדת היד על איראן, האחראית במידה רבה למרבית המשברים באזור, ולא להתקפל מולה בשיחות הגרעין ולחבר לכל הסדר עתידי עמה גם את אחריותה להספקת נשק לארגוני הטרור הפלסטינים וחתרנותה במדינות האזור, תוך השארת ליבת הסנקציות על תעשיית הנפט האיראני על כנה.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

[1] http://www.terrorism-info.org.il/en/article/20459

[2] "אלג'זירה", 20 נובמבר 2012.

[3] רקטה לטווח של כ-75 ק"מ, משקל ראש הטיל: 170 ק"ג, מתוכם 90 ק"ג חומר נפץ.

[4] http://www.resalat-news.com/fa/PrtNews.aspx?code=123836&k=0

[5] http://saraya.ps/index.php?act=Show&id=25236

[6] http://www.presstv.com/detail/2012/12/08/276937/gazans-naming-kids-after-fajr5-missiles/

[7] Javan, Tehran, in Persian 16 May 14

[8] http://english.farsnews.com/newstext.aspx?nn=13930411000691

[9] http://www.tabnak.ir/fa/print/411226

[10] http://english.farsnews.com/newstext.aspx?nn=13930302000394

[11] http://www.assafir.com/Article/2/360865

[12] http://www.saraya.ps/index.php?act=Show&id=36216

[13] http://arabic.farsnews.com/newstext.aspx?nn=9303227240

[14]http://www.alqassam.ps/arabic/#!/%D8%A7%D9%84%D8%A8%D9%8A%D8%A7%D9%86%D8%A7%D8%AA/4634/

[15] http://www.presstv.ir/detail/2014/07/11/370791/israel-iron-dome-again-proves-vulnerable/

[16] https://twitter.com/IRGCspy/status/487363256588050432

[17] http://www.president.ir/fa/79164

[18] https://twitter.com/khamenei_ir

[19] http://en.mehrnews.com/detail/News/103312

[20] http://www.presstv.ir/detail/2014/07/10/370652/israel-to-regret-attacks-on-gaza/

[21] http://english.farsnews.com/newstext.aspx?nn=13930418001223

[22]http://www.jomhourieslami.com/1393/13930419/13930419_01_jomhori_islami_sar_magaleh_0001.html

[23] http://www.state.gov/r/pa/prs/dpb/2014/07/228980.htm#ISRAEL