עבור לתוכן העמוד
Menu

המו"מ: האופציה הטובה ביותר היא שמירה על הסטטוס קוו

  השיחות בין ישראל לפלסטינים נכשלו עד כה בעיקר בגלל הקושי לצמצם פערים שנשארו רחוקים כשהיו. אבל יש גם כמה קשיים פסיכולוגיים שיש לתת עליהם את הדעת. בצד הפלסטיני יש חוסר נכונות בסיסי להתפשר, מכיוון שהם תופסים את עמדותיהם כ"צודקות", ועם הצדק אינם יכולים לעשות פשרות. בצד הישראלי יש קושי פסיכולוגי אחר, והוא – חוסר […]

 

השיחות בין ישראל לפלסטינים נכשלו עד כה בעיקר בגלל הקושי לצמצם פערים שנשארו רחוקים כשהיו. אבל יש גם כמה קשיים פסיכולוגיים שיש לתת עליהם את הדעת. בצד הפלסטיני יש חוסר נכונות בסיסי להתפשר, מכיוון שהם תופסים את עמדותיהם כ"צודקות", ועם הצדק אינם יכולים לעשות פשרות.

בצד הישראלי יש קושי פסיכולוגי אחר, והוא – חוסר יכולת להקשיב למה שאומרים הפלסטינים. באחרונה נחשפנו לוויכוח פנים ישראלי סוער על דרכי הפתרון של הבעיה הפלסטינית. יש האומרים לסגת נסיגה חד צדדית, יש האומרים לספח את שטחי C  ויש הדוגלים במדינה דו-לאומית. הבעיה היא שזה חלק מהשיח הדמוקרטי הישראלי, וטוב הדבר שהדמוקרטיה הישראלית מאפשרת ויכוח ער בנושאים הקיומיים במדינת ישראל, אבל הבעיה היא שזה בכלל לא קשור למו"מ עם הפלסטינים.

הדיון הפנים ישראלי כלל איננו קשור לעמדות הצד הפלסטיני. למשל, אתמול הושמעו עמדות מרחיקות לכת מאוד בעניין נסיגה חד צדדית של ישראל מיהודה ושומרון. הבעיה היא, שדוברי רדיו פלסטין דחו מיד את עמדות הנסיגה העמוקה של ישראל וכינו אותן כעמדות קיצוניות.

גם מבחינת הדיון הפנים ישראלי יש כמה קשיים. מדוע לספח את שטחיC  אם ישראל בין כה וכה שולטת בהם, ומעשה פרובוקטיבי רק יכניס את ישראל למגננה תחת לחץ בינלאומי? ולגבי הנסיגה החד צדדית – האם לא למדנו לקח מן הנסיגה החד צדדית בעזה? שהרי לא רק את הדרום הישראלי חשפנו לפגיעות, אלא אף גרמנו לקריסתו של מהשטר במצרים. האם נסיגה חד צדדית מיהודה ושמרון לא תסכן את העומק הישראלי מצד אחד ואת ירדן מצד שני? מדוע בכלל להתנדב ולהציע הצעות כאלו?

אולי האופציה הטובה ביותר היא שמירת הסטטוס קוו. אף אחד לא רץ אחרינו. גם הפלסטינים לא ממהרים לשום הסכם. שמירת הקיים טובה גם לנו וגם להם בהמתנה להיערכות לסכנות או לניצול הזדמנויות, שהמזרח התיכון המשתנה מזמן לנו מעבר לאופק