סוריה: זירת העימות המרכזית של איראן עם המערב
מדיניותה של איראן, נוכח המשך המערכה על עתידה של סוריה, ובמוקדה תמיכתה הבלתי מסויגת בנשיא בשאר אלאסד, הינה עקבית מאז פרץ המשבר לפני למעלה משלוש שנים.איראן מוכיחה שוב ושוב, גם אל מול לחץ אזורי (ערבי) ובינלאומי, כי היא נאמנה לבריתה האסטרטגית עם סוריה ובעיקר ליתרונות האסטרטגיים הטמונים בהמשך שימור נוכחותה הצבאית, הטרוריסטית והמדינית בסוריה, גם אם בשאר לא ישרוד בסופו של דבר את האתגר שהוצב על המשך שלטונו.
איראן ממשיכה להשקיע בסוריה תשומות רבות (צבאיות, כלכליות ומדיניות), בשל היותה מרכיב מרכזי באסטרטגיית הביטחון הלאומי שלה. אם בעבר המעיטו בכירים איראנים להתייחס בפומבי לסוגיה זו, הרי שבחודשים האחרונים הם חוזרים ומגדירים את סוריה כמרכיב מרכזי בחזית המאבק במערב ובישראל. איראן רואה עתה, נוכח פניו המשתנות במהירות של המזה"ת, בסוריה – עם או בלי בשאר – את זירת העימות המרכזית שלה עם המערב ועם "האסלאם הסוני הכופר" (בהובלת סעודיה, מדינות המפרץ ואלקאעידה), העתידים להשפיע ולעצב את הסדר החדש בו.
סוריה ממשיכה להוות גשר ללבנון ולהשפעה ישירה על העימות עם ישראל. בראיית איראן, דרום לבנון ממשיכה להוות את קו ההגנה הראשון על הרפובליקה האסלאמית ונדבך מרכזי בתפיסת הביטחון של איראן. מבחינתה של איראן, שימור נוכחות פעילה בשטח סוריה מממש הלכה למעשה את תפיסת הביטחון האיראני, שחלק ממנה הוא הרחקת האיום מהמולדת וניהול המערכה עם ישראל ועם המערב באזורים המרוחקים מאיראן. מבחינה זו, לבנון אמורה להוות בסיס לבניית הרתעה אמינה מפני תקיפת יכולותיה האסטרטגיות, או במקרה של כישלון ההרתעה – בניית יכולת לתגובה מידית נגד ישראל ב"יום פקודה". בכוונת איראן להרחיב תפיסה זו ולהחילה גם על רמת הגולן.
מבחינת איראן, סוריה ולבנון מהוות הזדמנות להפגין את עוצמתה המדינית והצבאית, את השתחררותה מכבלי הסנקציות ואת יכולתה להשפיע ולעצב מהלכים אזורים "דוריים" במזה"ת.[1] המשך התקדמותה לפצצה גרעינית, בצל שיחות הגרעין הלובשות ופושטות צורה, תאפשר לה לפעול בצורה חופשית להגשמת חזונה למזרח תיכון הנתון להשפעתה ההגמונית, האידיאולוגית-דתית, הכלכלית והפוליטית על חורבותיה של הPax Americana-.
העימות עם המערב ומדינות ערב "המתונות" על אדמת סוריה מספק לאיראן הזדמנות טובה – גם אם בסופו של דבר ייפול בשאר – להעביר את המסר כי בכל הקשור לסדר החדש ההולך ומתהווה במזה"ת, היא מהווה שחקן מרכזי שלא ניתן להתעלם ממנו ושבכוחו להשפיע על מהלך וקצב האירועים. האינטרס האיראני המרכזי הוא אמנם שימור שלטונו של בשאר אסד, אבל יחד עם זאת, ולמרות הצלחותיו האחרונות של המשטר בסוריה במאבקו בגורמי האופוזיציה השונים (וזכייתו של בשאר בכהונת נשיאות נוספת), איראן נמצאת כבר בעיצומה של יישום תוכנית ב' לגבי סוריה ונערכת לאפשרות כי גם אם בשאר לא ישרוד היא תמשיך לשמור על נוכחותה בסוריה ועל יכולתה לפעול ממנה נגד ישראל באמצעות ארגונים ופלגים הנאמנים לה ושעוצבו על ידה על פי מודל העל של "חיזבאללה לבנון".
תוכנית סולימאני: הלכה למעשה
שחקן מרכזי ביישום תוכנית ב' האיראנית הוא מפקד כוח אלקודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני. ראשיתה של זו במהלך ביקור שקיים באיראן מנהיג "חיזבאללה", חסן נסראללה, לפני כשנה, שם נפגש עם מנהיגה, האייתוללה עלי ח'אמנאי ובכירים נוספים מקרב משמרות המהפכה. סולימאני בקר בסוריה מספר פעמים, כדי לפקח מקרוב על ביצוע התוכנית הכוללת שלושה מרכיבים מרכזיים:
- 1. הקמת צבא עדתי-כיתתי המורכב משיעים ועלאווים, הנשען על מתנדבים ומגויסים מעיראק, אפגניסטאן, איראן ו"חיזבאללה", ומרכיב סמלי גם ממדינות המפרץ.
- 2. הכוח יכלול כ-150 אלף לוחמים.
- 3. התוכנית תתעדף "ייבוא" כוחות מאיראן ועיראק, ורק בשלב מאוחר יותר אלמנטים שיעים אחרים. כוח אזורי זה ישתלב בצבא סוריה או יפעל תחת פיקודו.[2]
זמן קצר לפני ביקורו בשנה שעברה של נסראללה באיראן, אמר חג'ת אל-אסלאם מהדי טאא'ב , חבר בכיר בבסיג' (זרוע המתנדבים של משמרות המהפכה), האחראי בין השאר על ניהול המלחמה הרכה של איראן כי "סוריה מהווה את המחוז ה-35 והאסטרטגי של איראן וכי אם האויב יתקוף את איראן ובכוונתו לכבוש את סוריה או את מחוז ח'וזסטאן (מחוז בו מיעוט ערבי גדול בדרום מערב איראן), הרי שהעדיפות היא להציל את סוריה". לדבריו, "אם נציל את סוריה נוכל להחזיר לידינו את ח'וזסטאן, אך עם סוריה תיפול, לא נוכל להגן על טהראן… קו החזית של איראן נמצא בסוריה. מסיבה זו ממשלת איראן הציעה לסוריה ככלי לייעול המלחמה בשטח בנוי – להקים ארגון בסיג' משלה… הבסיג' בסוריה הוקם עם 60 אלף חברי חיזבאללה, שהפקיעו את הלוחמה בשטח בנוי מהצבא". [3]
למעלה משנה אחרי התבטאותו הנדירה של טאא'ב, אמר מחמד אסכנדרי, מפקד בכיר במשמרות המהפכה, כי משמרות המהפכה אימנו 42 חטיבות ו-138 גדודים להילחם בסוריה (מאי 2014). הוא הוסיף, כי כוחות אלה צוידו והם מוכנים לגמרי "להישלח לסוריה ולהילחם באויבים" וכי משמרות המהפכה עורכים מסעות התרמה לטובת המשטר בסוריה . הוא הדגיש כי "כיום המלחמה בסוריה היא למעשה מלחמתנו בארה"ב, המתחוללת על אדמתה של סוריה". דיווח זה הוסר בהמשך מכמה סוכנויות ידיעות שפרסמו אותו, אך פורסם בכמה אתרי אופוזיציה.[4] בכיר נוסף בשמרות המהפכה, מג'יד מט'הארי, הדגיש בהקשר זה כי "אם נפסיק את התמיכה בקווי החזית שלנו (בסוריה ובלבנון), האויב יגיע לגבולותינו", וציין כי התמיכה שמעניקה איראן לסוריה מהווה מעין הכרת תודה לתמיכה שהעניקה דמשק לאיראן במהלך שמונה שנות המלחמה עם עיראק.[5]
הדיווח צוטט בהרחבה גם בערוצי לוויין ערביים מובילים דוגמת "אלערביה", שם זכה לתגובות קוראים נזעמות ("איראן תומכת הטרור המובילה בעולם", "איראן אינה מעוניינת בשחרור פלסטין אלא בהריגת הסונים בתימן במפרץ בלבנון וסוריה" ועוד). [6]
מאחורי הקמת חיזבאללה השני בסוריה: קאסם סולימאני
מפקד בכיר אחר במשמרות המהפכה, חסין המדאני, אמר בהקשר זה כי ברחבי איראן הוקמו מספר קבוצות לתמיכה במשטר ובעם הסורי, כדי שאלה יהיו מודעים לעומק התמיכה של העם והמשטר האיראני בהם והדגיש – לראשונה מפי גורם איראני בכיר – כי "איראן הקימה חיזבאללה שני בסוריה" (בדומה לחיזבאללה לבנון). מאחורי הקמתו של "חיזבאללה סוריה" עומד קאסם סולימאני והוא מורכב מלוחמים ומתנדבים שהגיעו מעיראק, תימן, בחריין, אפגניסטאן ומתנדבים מאיראן (חוץ מאלה הנוטלים חלק בלחימה באופן שוטף). המדאני הבהיר כי "כיום אנו נלחמים בסוריה למען האינטרס האיראני וההגנה [שאנו מספקים] היא הגנה קדושה" (איראן מכנה את מלחמתה עם עיראק כהגנה הקדושה). המדאני הדגיש כי כיום חולקת איראן את הידע שצברה במהלך מלחמת איראן-עיראק עם המשטר הסורי, המיישם אותו במהלך מאבקו באופוזיציה. הוא ציין כי אם לצבא סוריה היו איראנים בוגרי מלחמת איראן-עיראק הוא לא היה נתקל בשום בעיה להתמודד עם האופוזיציה.
המדאני אף הוסיף כי "צבא סוריה אינו זקוק לציוד צבאי או ביטחוני (הוא זקוק לכוח אדם) וכ-130 אלף לוחמי בסיג' כבר אומנו וממתינים להיכנס לסוריה". יצוין כי גם חלקים מידיעה זו הנוגעים לסוריה הוסרו על ידי סוכנות הידיעות "פארס" מהאתר.[7] משרד החוץ האיראני מסר בתגובה כי אין כל מידע על כוחות מתנדבים איראנים הנשלחים לסוריה וכי צבא סוריה"מסוגל להתמודד עם הטרוריסטים בכוחות עצמו".
"ג'ומהורי אסלאמי", העיתון השמרני המקורב לאכבר האשמי רפסנג'אני, קבע בעקבות ההכרזה על הקמת "חיזבאללה סוריה" כי חשיבות הקמתו חורגת הרבה מעבר לשדה המערכה הסורי ונודעת לו חשיבות אזורית בכל הקשור לקביעת משוואות הכוח החדשות. עוד נכתב כי מדובר בתגובה ל"מעצמות המתנשאות" ובני בריתן באזור שמיקדו את מאמציהם לחסל את "חיזבאללה" בלבנון וסברו כי הפלת בשאר תקל על משימה זו. "עתה הם עדים להתחזקותו של הארגון, התפשטותו (במשתמע לפעילות גם מרמת הגולן הסורית) והשפעתו על משוואות הכוח האזוריות. העיתון משבח את עוצמתו של "חיזבאללה" לבנון, את יכולתו להתמודד עם ישראל, את מעורבותו המוצלחת במשבר בסוריה לצדו של בשאר ואת מקומו בחזית ההתנגדות לישראל. נכתב כי "הקמת "חיזבאללה סוריה" כענף חדש של ההתנגדות, תשפיע לא רק על הנעשה בזירת העימות בסוריה, אלא תהווה גם זרוע התנגדות חדשה שתגרום לציונים סיוטים. על המשטר הציוני המודאג לגבי האיומים הנשקפים מגבולותיה של לבנון להיערך כעת למצב חדש (ברמת הגולן)".[8]
הכרזתו יוצאת הדופן של המדאני ותיקופה על הקמת "חיזבאללה סוריה" ושליחת "מתנדבים" שיעים ממדינות שונות למלא את שורותיה, מעידים על הכנות מתקדמות של איראן ליום שאחרי בשאר ועל רצונה לבסס במדינה גורם כוח שיהיה נאמן לדרכה ויפעל בהתאם להוראותיה. יודגש, כי איראן הקימה גרעיני "חיזבאללה" מקומיים במדינות רבות וביניהן מדינות המפרץ, עיראק, תורכיה, אמריקה הלטינית ובמקומות נוספים. בדרך כלל משמשים בכירים ב"חיזבאללה" לבנון כמדריכים מקומיים ולעיתים נשלחים פעילים לאימונים בלבנון ובאיראן (בעיראק נתפסו בעבר כמה בכירים ב"חיזבאללה" לבנון).
באפגניסטאן מגייסים משמרות המהפכה פליטים אפגאנים שיעים לצאת ולהילחם בסוריה ומבטיח בתמורה משכורת של 500 דולר לחודש ותעודת תושב איראנית.[9] באפגניסטאן ובאזרבייג'ן נמתחה ביקורת על איראן, השולחת פליטים אפגנים שיעים ואזרים ממוצא איראני (תושבי טבריז) להילחם בסוריה. קיים דיווח על לוחם משמרות המהפכה ממוצא אזרי, שנהרג בסוריה ועל אחרים שנלקחו בשבי.[10] איראן גם מגייסת שיעים בעיראק בתירוץ של השתתפות בהגנה על מתחם קברה של זינב (בתו של האמאם עלי, אחד מאתרי העלייה לרגל הפופולאריים בקרב השיעים באזור דמשק) ומשלמת להם כסף כדי לשלוח אותם לחזית הסורית.
תפקיד משמרות המהפכה: לא מוגבל לגבולותיה של איראן
בהקשר רחב יותר של מקומה של סוריה באסטרטגיית הביטחון הלאומי של איראן ותפקיד משמרות המהפכה, אמר מפקדם, מוחמד עלי ג'עפרי, כי תפקיד משמרות המהפכה אינו מצטמצם לגבולותיה איראן וכי עצם מהותה של המהפכה האסלאמית היא התנגדות להגמוניה האמריקנית והתנגדות לסדר העולמי החדש המעוצב על ידי הגמוניה זו. כפועל יוצא,איראן מחויבת להגן על העם הפלסטיני, העם הסורי ועמים אחרים הנמצאים בתהליך של התעוררות אסלאמית בהשפעת המהפכה האסלאמית האיראנית, אותם שמים אויביה של איראןעל הכוונת. תפקיד זה של סיוע לעמים השונים להתנגד להגמוניה האמריקנית מוטל על משמרות המהפכה, קרי, "משמרות המהפכה מגנים על המהפכה האסלאמית, הן בתוך גבולותיה של איראן והן מעבר לגבולותיה". לתפיסתם, ארה"ב מובילה את מגמת ההגמוניה ונציגתה המובהקת באזור היא ישראל, המייצגת את מזימותיה השטניות. ג'עפרי אמר כי על רקע זה סוריה, הממשיכה להוות חלק בלתי נפרד מההתנגדות והמהפכה האסלאמית, עוררה את זעמה של ארה"ב, התומכת בטרוריסטים הנשלחים לסוריה ומגבה אותם, ומחובתם של משמרות המהפכה לסייע לסוריה להתמודד עם תופעה זו. ג'עפרי הוסיף כי "מחובתם של משמרות המהפכה למלא תפקיד בסוריה, שכן היא נחשבת למוקד העימות בין המעצמות ולחזית העימות וההתנגדות לישראל… הסיוע שאנו מגישים אינו צבאי… אנו תומכים בסוריה בנושא האימונים ובנושא ניהול מלחמה רכה".[11]
מעת לעת מדווח באיראן על הלוויותיהם של פעילי משמרות המהפכה ובסיג', הנהרגים במלחמה בסוריה, ומודגש כי הם נהרגו בהגנה על "מתחם קבר הקדושה השיעית זינב".
עומק של קווי ההגנה האסטרטגיים של איראן הגיע לחופי הים התיכון
יועצו של מנהיג איראן לענייני ביטחון ומפקד משמרות המהפכה לשעבר, יחיא רחים ספווי, התייחס אף הוא ל"סהר השיעי" ולהרחבת השפעתה של איראן בזירה האזורית בהקשריה הסוריים. לדבריו, האסטרטגיה של ארה"ב, סעודיה, טורקיה, קטאר והאיחוד האירופי להפלתו של בשאר אלאסד נכשלה כישלון חרוץ והדבר מהווה ניצחון איראני. השפעתה של איראןהגיעה כבר אל אזור הים התיכון דרך עיראק וסוריה. סלאמצ'ה (עיר במחוז ח'וזסטאן, הנמצא בדרום מערב איראן, בו מיעוט ערבי גדול) לא מהווה עוד את קו ההגנה [המערבי] של איראן. תחת זאת, קו ההגנה האיראני מול ישראל עובר בדרום לבנון. העומק של קווי ההגנה האסטרטגיים של איראן הגיע לחופי הים התיכון וחולש על ישראל. המערב חושש ומודאג מהתפשטות השפעתה של איראן מהמפרץ הפרסי ועד לים התיכון".[12]
כללי משחק חדשים
ההתפתחויות האחרונות במזה"ת מחדדות בעיני איראן את חשיבותה של המערכה על סוריה בעיצוב הסדר החדש בו. מבחינתה עדיף שבשאר יישאר על כנו, אך גם אם בסופו של דבר יופל, איראן חותרת להמשיך ולהבטיח את אחיזתה במדינה הנתפסת, יחד עם לבנון – ובמידה רבה גם רצועת עזה – כקו החזית מול ישראל והמערב.
מעבר לזאת, רואה איראן בהמשך אחיזתה ופעילותה מסוריה בכל תנאי נדבך מרכזי במאבק הגיאו-פוליטי הבין מעצמתי והבין-אזורי המתנהל על אדמתה, ובמוקדו שליטה והשפעה בזירה הבינלאומית והאזורית, בה הולכים ומתהווים כמה מרכזי כוח נוכח הירידה בהשפעה האמריקנית והחשדנות שמגלים בעלות בריתה המסורתיים של ארה"ב כלפיה (בעיקר סעודיה ומדינות המפרץ).
על רקע זה, בין היתר, מקיימת איראן התייעצויות תכופות בדרג בכיר עם רוסיה לגבי הנעשה בסוריה. איראן ורוסיה בוחנות מקרוב את מגבלות הכוח האמריקני במזה"ת ומנסות לקבוע עובדות בשטח וכללי משחק חדשים, במקום אלה שהחזיקו מעמד שנים רבות. מאבק זה מתנהל גם באמצעות באות כוחן באזור – מדינות הנתונות להשפעתן וארגונים דוגמת "חיזבאללה".
בנסיבות אלה, הקמתו של "חיזבאללה סוריה" מהווה ניצן ראשון המניח את היסודות להגברת החתרנות האיראנית ברמת הגולן, בה רואה איראן, נוכח השתנות הנסיבות האזוריות, זירה חדשה להרחבת חזית עימות עם ישראל בגולן. בנוסף, "חיזבאללה סוריה" מהווה גם נדבך חשוב באסטרטגיה האיראנית הכוללת לגיבוש תוכנית ב' לאפשרות נפילתו של בשאר, או במקרה וישרוד – מנוף להעמקת ההשפעה עליו.
טהראן אינה מעוניינת להפקיר חזית חשובה זו בידי ארגוני הג'יהאד הסונים, העלולים להצית אש באזור זה באופן לא מבוקר, שעלול לפגוע באינטרסים האיראנים, והיא מעוניינת לשלוט על גובה הלהבה. בעבר הפעילה איראן ארגונים מחזית הגולן במעין "בלון ניסוי" לתגובה הישראלית וליכולתם המבצעית מזירה זו.
בינתיים ממשיך "חיזבאללה" בלבנון לפעול בזירה הסורית, לצד כוחותיו של בשאר אלאסד. למרות האבדות הרבות שספג הארגון עד כה ושחיקתו, הוא צובר יכולת מבצעית בלוחמה במתווים שונים – לוחמה בשטח בנוי, פיקוד ושליטת תמרון ופעילות במסגרות לחימה מורכבות יותר, לצד צבא סוריה וכוחות איראנים הפועלים בזירה. כל אלה משפרים את יכולת פעילותו הכוללת של הארגון ועלולים לבוא לידי ביטוי בסבבי עימות עתידיים עם ישראל.
מחזורי גיוס חדשים של הארגון נשלחים לסוריה לאחר סדרת אימונים בבקאע וצוברים יכולת מבצעית. כמו כן, "חיזבאללה" ממשיך לשמר ולפתח בלבנון את ארסנל הנשק הרקטי והטילי, בו לא נעשה שימוש בשטח סוריה, ויתכן שאף מכשיר את פעילי "חיזבאללה סוריה" להפעלת יכולות אלה לעבר רמת הגולן ומעבר לה ביום פקודה.
איראן אינה מגבילה את פעילותה לעיצוב המערכת האזורית לסוריה. היא ממשיכה לפעול בעיראק, אפגניסטאן ומדינות המפרץ להגברת השפעתה במוקדים אלה ומחזקת את הגורמים השיעים הפועלים שם. במקביל לערוץ החתרני, ממשיך נשיא איראן להקרין בערוצים המדיניים אווירה של פיוס (בעיקר מול סעודיה) ולהדגיש כי "איראן אינה מתערבת בעניינים פנימיים של מדינות באזור".
למפקד כוח אלקודס של משמרות המהפכה ולח'אמנאי יש כנראה תכניות אחרות.
