עבור לתוכן העמוד
Menu

הפלסטינים נוקטים במדיניות של התרסה מול ארה"ב

בגלל משחק ההאשמות עם ישראל, כעת נזהרים הפלסטינים מאוד בכבודה של ארה"ב. אבו מאזן והנושא ונותן הפלסטיני, סאיב עריקאת, מרבים לשבח בימים אלה את הנשיא אובאמה ואת שר החוץ קרי, אבל בפועל הם נוקטים מדיניות של התרסה מול ארה"ב. חרף הזהירות הפלסטינית, בכיר פתח, חבר המועצה המרכזית של הארגון, עבאס זכי, לא התאפק וכתב הבוקר בדף הפייסבוק […]

בגלל משחק ההאשמות עם ישראל, כעת נזהרים הפלסטינים מאוד בכבודה של ארה"ב. אבו מאזן והנושא ונותן הפלסטיני, סאיב עריקאת, מרבים לשבח בימים אלה את הנשיא אובאמה ואת שר החוץ קרי, אבל בפועל הם נוקטים מדיניות של התרסה מול ארה"ב.

חרף הזהירות הפלסטינית, בכיר פתח, חבר המועצה המרכזית של הארגון, עבאס זכי, לא התאפק וכתב הבוקר בדף הפייסבוק שלו כי הפנייה לאו"ם נעשתה "על אפה ועל חמתה" של ארה"ב, כדי "לחשוף את אוזלת ידה מול הקיצונים הישראלים". הוא האשים את המתווך מרטין אינדיק כי הוא, רחמנא ליצלן, "ציוני".

כאשר נשאל שר החוץ הפלסטיני, ריאד אל-מאלכי, עוד כשהתכוננו הפלסטינים לפנייה הראשונה שלהם לאו"ם, האם אין בכך משום סתירה עם מדיניות ארה"ב, ענה: אנחנו לא שייכים לחוג ההשפעה האמריקנית, אלא למדינות הבלתי מזדהות, כלומר:  לעולם השלישי. ואכן, הדיפלומטיה הפלסטינית באותה תקופה התרכזה בנשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, שונא ארה"ב מספר אחד בדרום אמריקה ובעל בריתו הראשי של אחמדינג'אד. צ'אבס העמיד לרשות הפלסטינים את מטוסו הפרטי, על מנת שיוכלו לגייס תמיכה בדרום אמריקה לפנייה לאו"ם וגם כדי להכשיל את ארה"ב מלמנוע את המהלך הפלסטיני.

מדוע? ראשית, ריאד אל-מאלכי מייצג קבוצה לא קטנה של שונאי ארה"ב ברמאללה, ה-NGOS. הוא עצמו איש החזית העממית לשעבר, ארגון אנטי-אמריקני מוצהר. שנית, הפלסטינים העריכו, ובצדק, כי התרסה מול ארה"ב לא תעלה להם ביוקר, אם בכלל. הם הבינו כי בכל מקרה חלפו ואינם הימים בהם האשים הנשיא קלינטון את הפלסטינים בכישלון שיחות קמפ דייוויד וכי הנשיא אובאמה לא יאשים אותם בכישלון. לכל היותר יאשים "את שני הצדדים", ובכך הם ישיגו הישג חשוב מבחינתם של שחיקת הברית האסטרטגית בין ארה"ב וישראל. מכאן כי היה להם אינטרס בהכשלת המהלך של קרי.

הפלסטינים גוררים את הערוץ הפלסטיני לאו"ם כדי להשתחרר מן ה"הגמוניה" האמריקנית בניהול המו"מ, כדי לחזור "לבינאום הסכסוך". הם יודעים כי לנשיא אובאמה חשוב מאוד שלא להיגרר למצב שבו ייאלץ להטיל ווטו לטובת ישראל, בגלל מדיניות הושטת היד לאסלאם הגורפת שלו. יתרה מזאת, ההכרח להפסיק את הסיוע הכספי האמריקני למוסדות האו"ם שיקבלו את המדינה הפלסטינית, מחליש את מעמדה של ארה"ב בארגון, כאשר זה מתרחש דווקא אצל הנשיא שראה באו"ם פלטפורמה עיקרית לניהול מדיניות החוץ האמריקנית.

בנוסף לכך, האיתותים שקיבלו הפלסטינים מן העולם הערבי היו בכיוון של הכשלת השיחות. למשל בפסגה הערבית בכוויית, הערבים השמיטו את התמיכה במאמצי השלום של קרי, שהייתה כלולה בהודעת הפסגה הקודמת.

ביקור אובאמה בסעודיה פוענח אצלם כהשפלת ארה"ב. ראשית, עבדאללה מלך סעודיה, ביקש מאובאמה לדחות את ביקורו בגלל "ההכנות לפסגת כווית", כלומר: פסגת כוויית האנמית הייתה חשובה יותר מביקור נשיא ארה"ב. בסופו של דבר, המלך עבדאללה כלל לא יצא לפסגה. כאשר כבר הגיע אובאמה לסעודיה, קבל את פניו אחד הנסיכים ולא המלך עצמו ובמקום לערוך לכבודו שיירה מפוארת טלטלו אותו במסוק.

הפלסטינים ראו כל זאת והפנימו שוב כי התרסה מול ארה"ב זה "באופנה" עכשיו.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה