בלוגים

מזכ”ל האו”ם משבח את החוקה בתוניסיה המעניקה רק למוסלמים את הזכות להיבחר לנשיא

27/01/2014


מזכ”ל האו”ם, באן קי מון משבח את אישור החוקה החדשה על ידי הפרלמנט בתוניסיה ברוב של 200 מתוך 216 חברי הפרלמנט (26.1.14),[1] שלוש שנים לאחר המהפכה שהובילה להדחת משטרו של זין אל-עאבידין בן עלי ולעריכת בחירות כלליות.

בהודעה שפרסם דוברו בשמו (26.1.14), נאמר כי החוקה מהווה “ציון דרך היסטורי נוסף” במעבר של תוניסיה לדמוקרטיה, והמפלגות בתוניסיה נקראו להבטיח שהמשך הדרך בכיוון זה תיעשה בדרכי שלום, בדרך של שקיפות ובגישה המקדמת בברכה את הכלל. עוד ציין מזכ”ל האו”ם כי הוא “סבור שהדוגמה של תוניסיה יכולה לשמש דגם עבור עמים אחרים החפצים ברפורמות”.[2]

בפרק ההקדמה לחוקה, המוגדר כחלק בלתי נפרד ממנה, נכתב כי עקרונות החוקה נשענים על “השתייכות תרבותית וציוויליזציונית לאומה הערבית והאסלאמית” ועל “תמיכה באחדות ערבית ובאינטגרציה עם העמים האסלאמיים והעמים האפריקניים, בניצחון לעשוקים בכל מקום, בזכות העמים להגדרה עצמית ובתנועות השחרור הצודקות, ובראשן תנועת השחרור הלאומי הפלסטיני”.[3]

החוקה קובעת כי אופיו של המשטר “רפובליקני, דמוקרטי, שיתופי במסגרת של מדינה אזרחית, המאמצת את שלטון החוק, והריבונות נתונה לעם באמצעות העברת שלטון בדרך דמוקרטית בבחירות חופשית והנשענת על העיקרון של הפרדת הרשויות ויצירת איזון ביניהן”.

כמו כן, מדגישה החוקה את הפלורליזם, כיבוד חירויות זכויות אדם, עצמאות המשפט, השוויון בזכות ובחובות בין כל התושבים והתושבות במדינה והמאבק בכל צורות הכיבוש והגזענות.

הסעיף הראשון לחוקה קובע כי “תוניסיה היא מדינה חופשית, עצמאית, בעלת ריבונות, שהאסלאם הוא דתה, השפה הערבית היא שפתה ומשטרה רפובליקני”. סעיף 6 קובע כי המדינה נותנת חסות לדת, שומרת על חופש המאמין והמצפון וקיום הפולחן הדתי, מגינה על המקומות הקדושים ומבטיחה את הנייטרליות של המסגדים ואת [אי השימוש] בפולחן הדתי לגיוס מפלגתי”. יש לציין, כי סעיף זה אינו מזכיר במפורש דתות אחרות פרט לאסלאם.

סעיף 52 מעניק את הזכות להצגת מועמדות לפרלמנט לאזרח/ית תוניסיה, שקיבל/ה אזרחות עד גיל 10 והוא/היא ומלאו לו/ה 23 שנים ביום הגשת המועמדות. סעיף זה אינו מגביל את הזכות להיבחר לפרלמנט באמונה דתית, ומכאן גם תיאורטית להיתמנות לתפקיד ראש הממשלה.

לעומת זאת, סעיף 73 לחוקה קובע כי “הצגת מועמדות לתפקיד נשיא הרפובליקה היא זכות המוקנית לכל בוחרת או בוחר שלו/לה אזרחות תוניסאית מיום הלידה ודתו/ה האסלאם”. על פי סעיף זה אזרחי תוניסיה שאינם מוסלמים באמונתם אינם יכולים להיבחר לתפקיד נשיא המדינה.

שבועת האמונים של חבר פרלמנט, ראש ממשלה והנשיא נפתחת במילים “אני נשבע באללה”. סעיף 141 לחוקה קובע בין היתר, כי לא ניתן לבצע שינוי בחוקה שישנה את עקרון היסוד, ולפיו “האסלאם הוא דת המדינה”.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה


[1] http://www.bbc.co.uk/news/world-africa-25908340

[2] http://www.un.org/apps/news/story.asp?NewsID=47009&Cr=tunisia&Cr1=#.UuZBfxAo6M8

[3] http://www.anc.tn/site/main/AR/docs/divers/projet_constitution_01_06_2013.pdf

אודות המחבר יהונתן דחוח-הלוי

סא"ל יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר לענייני מזרח תיכון ואסלאם רדיקלי במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומייסד ושותף בחברתOrient Research Group , המספקת מידע וייעוץ אסטרטגי. כיהן בתפקיד יועץ במשרד החוץ וראש אגף המידע בדובר צה"ל.
This entry was posted in האו"ם and tagged , . Bookmark the permalink.