בלוגים

סעודיה מסרבת להצטרף למועצת הביטחון של האו”ם

21/10/2013

 

החלטת סעודיה לדחות את הפנייה להיות חברה במועצת הביטחון של האו”ם ראויה לעיון נוסף. סעודיה הסבירה זאת בשני טעמים: ראשית, המועצה לא מצליחה להתמודד מול המשבר בסוריה, ושנית, היא לא מצליחה להתמודד מול אתגרי הבעיה הפלסטינית. כלומר, רוסיה מטילה ווטו כדי להגן את אסד וארה”ב מטילה ווטו כדי להגן על ישראל. ואכן, רוסיה מהרה לגנות את החלטת סעודיה, מכיוון שהיא זאת שבאמצעות הווטו שלה מכשילה קבלת כל החלטה נגד אסד, והרשות הפלסטינית מיהרה לברך, מכיוון שהבינה כי סעודיה מבקשת לנער גם את ארה”ב כדי שתסיר את הווטו האוטומטי לטובת ישראל.

אבל מעקב אחר העיתונות הערבית, בעיקר הסעודית מגלה כי לא רוסיה ולא הפלסטינים מעניינים את סעודיה אלא עיקר המהלך הוא נגד ארה”ב. הנסיך הסעודי, טלאל בן עבד אל-עזיז, האשים בחשבון ה-Twitter שלו את ממשל אובאמה בלא פחות מאשר “חתרנות נגד אמירויות המפרץ, ובראשן סעודיה ובחריין”.

סעודיה והמפרץ התאכזבו קשות מן החולשה האמריקנית בסוריה, בייחוד אחרי שאיימו להשתמש בכוח נגד אסד לאחר השימוש בנשק כימי, אך בסוף הגיעו להסכם עם הרוסים המבטיח את המשך שלטונו, ומיד אחר כך רצו אחרי נשיא איראן המחייך כדי לפתוח דיאלוג עמו על חשבון המפרץ. עתה, מתברר לסעודים כי משטר האמברגו שהוטל על איראן לא נועד להניא אותה לחסל את תוכנית הגרעין, אלא לאלץ אותה לפתוח בדיאלוג עם ארה”ב.

הפלסטינים לא צריכים לשמוח כל כך מן ההחלטה הסעודית. היא אמנם קשרה את בעייתם עם בעיית סוריה, אבל העניין הפלסטיני כמעט לא מוזכר בפרשנויות הרבות שניתנו להחלטה. זה נראה כמס משפתיים קלאסי.

יתר על כן, עיקר שמחתם של הפלסטינים על מדיניות אובאמה נשען על החשיבות הרבה שהוא מעניק לאו”ם, שהחלטותיו ביסודן הן “הלגיטימיות הבינלאומית”. אבל אם מעצמה ערבית מרכזית כמו סעודיה מערערת על “הלגיטימיות הבינלאומית” אבן יסוד מרכזית עלולה להישמט מן הדיפלומטיה הפלסטינית הבסיסית.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

אודות המחבר פינחס ענברי

פנחס ענברי, יועץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עיתונאי ותיק ופרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון. מחברם של מספר ספרים העוסקים בפלסטינים, וביניהם:The Palestinians: Between Terrorism and Statehood (Sussex Academic, 1996).
This entry was posted in מזרח תיכון. Bookmark the permalink.