עבור לתוכן העמוד
תפריט

מתקפת הנחמדות של רוחאני

מאמציו של נשיא איראן, חסן רוחאני, לחולל תמורה בתפיסה המערבית כלפי איראן זכו לכינוי "מתקפת הנחמדות" בכלי התקשורת המובילים במערב. רוחאני בחר לפתוח את ביקורו באו"ם השבוע במאמר ב"וושינגטון פוסט", שכותרתו "מדוע איראן מעוניינת בדיאלוג קונסטרוקטיבי". רוחאני טען כי תוכנית האנרגיה הגרעינית של איראן נועדה לצורכי שלום וליצירת חשמל כדי לגוון את מקורות האנרגיה של המדינה. מדובר בטיעון איראני נדוש ומוכר, […]


מאמציו של נשיא איראן, חסן רוחאני, לחולל תמורה בתפיסה המערבית כלפי איראן זכו לכינוי "מתקפת הנחמדות" בכלי התקשורת המובילים במערב. רוחאני בחר לפתוח את ביקורו באו"ם השבוע במאמר ב"וושינגטון פוסט", שכותרתו "מדוע איראן מעוניינת בדיאלוג קונסטרוקטיבי". רוחאני טען כי תוכנית האנרגיה הגרעינית של איראן נועדה לצורכי שלום וליצירת חשמל כדי לגוון את מקורות האנרגיה של המדינה. מדובר בטיעון איראני נדוש ומוכר, ולמרות זאת בחר רוחאני לדבוק בו גם בראיון לרשת הטלוויזיה NBC כמה ימים מאוחר יותר, שבו אמר כי "מעולם לא חתרנו, ולעולם לא נשאף להשיג נשק גרעיני. כל שאנו מבקשים הוא טכנולוגיה גרעינית לצורכי שלום". באמירה זו רוחאני לא רק התייחס לשאיפות העתידיות של איראן, אלא גם טען למעשה כי איראן לא פעלה גם בעבר לפתח נשק גרעיני. בכך, הוא נגע בשאלה המרכזית שנידונה בעשור האחרון: מדוע איראן בונה תשתית גרעינית כה נרחבת בהיקפה?

לפני כעשור מחלקת המדינה האמריקנית פירסמה מצגת הממחישה עד כמה חלשים טיעוניה של איראן בבואה להצדיק את תוכנית הגרעין. צוין כי אף שברשותה עתודות גז עצומות, גורמים איראניים חזרו וטענו כי לא תוכל להוסיף להישען בעתיד על עתודות אלו.

עלי אכבר סאלחי, ראש הארגון לאנרגיה גרעינית של איראן ומי שב־2003 שימש הנציג האיראני בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), אמר כי איראן נדרשת לעבור משימוש בנפט לעפרות אורניום כמקור הראשי להפקת אנרגיה.

ממצאי המחקר של מחלקת המדינה לימדו עוד כי לאיראן כמויות עצומות של נפט וגז, שיכולות להספיק לצורכי האנרגיה שלה לפחות ל־200 השנים הבאות. לעומת זאת קיימים בתחומה מרבצים קטנים ביותר של עפרות אורניום, שאין בהם די להזנת שבעת הכורים הגרעיניים המתוכננים לייצור חשמל.

עם זאת, כמות עפרות האורניום שבידי איראן מספיקה לייצור כמה פצצות אטום מדי שנה. עובדה זו מבחינתה של ארה"ב היתה נורת אזהרה באשר לכוונותיה האמיתיות של טהרן, שטיעוניה בדבר פרויקט גרעין אזרחי נראות בלתי כנות, וכי היא למעשה חותרת ליישם תוכנית לייצור נשק גרעיני.

הגובה האידיאלי לפיצוץ

שאלה אחרת שדורשת בירור – מדוע איראן התעקשה כל השנים להעשיר את האורניום בכוחות עצמה. לאיראן כור גרעיני אחד בלבד לייצור חשמל שפעיל בבושהר. בכור זה נעשה שימוש בדלק גרעיני המסופק מרוסיה, וזו הבטיחה לאיראן שאספקתו לא תופסק. אז מדוע ראו האיראנים צורך להשקיע מיליארדי דולרים במתקני העשרת אורניום בנתנז ובפורדו?

יתר על כן, רבות מהמדינות המתועשות, בהן פינלנד, ספרד, דרום קוריאה ושבדיה, מייבאות את האורניום המועשר במקום להשקיע בתשתית להעשרת אורניום שאינה כלכלית. אפילו בארה"ב 92 אחוזים מהאורניום, שבו נעשה שימוש בכורים הגרעיניים, מקורו בייבוא.

בטיעונים האיראניים על פרויקט הגרעין לצורכי שלום קיימת קרוב לוודאי הנחת יסוד סמויה, ולפיה המערב תמים ופתי. גם כאשר החלה איראן בחודש יוני 2010 להעלות את העשרת האורניום מרמה של 3.5 אחוזים ל־20 אחוזים, טענו דובריה שצעד זה נועד לצרכים אזרחיים, וכי כור המחקר הקטן היה זקוק לדלק הגרעיני לייצור איזוטופים לטיפולים רפואיים. למרות העובדה ששנה מאוחר יותר כבר צברה איראן כמות המספיקה לייצור איזוטופים לתקופה של שבע שנים, היא המשיכה לעשות שימוש באותו טיעון שקרי בדבר צרכים רפואיים. נחישות האיראנים להגדיל את מאגר האורניום מונעת מהבנתם כי העשרת האורניום ברמה של 20 אחוזים, מקצרת בחצי את המעבר להעשרת אורניום המתאים לייצור נשק גרעיני.

קיים תחום אחד שבו פעילות הפיתוח הגרעינית של איראן אינה יכולה להסתתר תחת הנימוק של מטרות אזרחיות, והוא ייצור ראשי קרב גרעיניים עבור מערך הטילים הבליסטיים, דוגמת השיהאב 3, אשר הטווח שלו מכסה את שטחה של ישראל.

בתדרוך חשאי בסבא"א בפני נציגי מדינות רבות בפברואר 2008, הוצגו מסמכים איראניים, שבהם תוארו בפירוט ראשי הקרב של טיל השיהאב 3. במסמכים אלה שורטט מסלול התעופה של הטיל, ובכלל זה הפעלת ראש הנפץ הקרבי שלו בגובה של 600 מטר. על פי מומחי סבא"א, פיצוץ של טיל בעל ראש נפץ קרבי קונבנציונלי בגובה זה לא יגרום לאפקט משמעותי על הקרקע, אך זה הגובה האידיאלי לפיצוץ גרעיני, בדומה לפצצה שהוטלה על הירושימה.

דו"ח של סבא"א ממאי 2011, המאשר את החששות שהועלו בתדרוך בווינה שלוש שנים קודם לכן, ציין כי תוכנית המחקר הצבאית של איראן התבססה על "הוצאת חומרי הנפץ הקונבנציונליים מראשי הקרב של טיל השיהאב 3 והחלפתם במטען גרעיני בצורה של כדור".

מאמץ מסיבי של הסתרה

גם חלקלקות לשונו של רוחאני בביקורו הקרוב בניו יורק לא תוכל להסביר את הפעילות הזו כחלק מ"תוכנית גרעין אזרחית". בהקשר זה, מעניינת העובדה כי איראן דחתה בתוקף את בקשות המערב בשנים האחרונות לבדוק את מתחם ייצור ראשי הקרב לטילים בפרצ'ין. על בסיס הערכה כי הלחץ המערבי בעניין זה יגבר, שלטונות איראן נקטו בשנה האחרונה מאמץ מסיבי של הסתרה, וכיסו באספלט שטחים שלהערכתם יהיו יעד לבדיקת פקחי סבא"א.

רוחאני, בעת שכיהן ב־2005 כיועץ לביטחון לאומי עבור הנשיא לשעבר חתאמי, הודה כי איראן ניצלה את המו"מ עם המערב כדי להרוויח זמן על מנת להשלים את פיתוח מתקן ההמרה באיספהאן, המייצר את הדלק שנכנס לצנטריפוגות. הדיפלומטיה היתה אפוא כלי לקדם בחשאי את תוכנית הגרעין, בעוד איראן נוטעת במערב את הרושם שהיא מוכנה לוויתורים.

זו בדיוק הנוסחה שתנחה את רוחאני אם וכאשר יתקיים מו"מ עם הממשל האמריקני. הפעם איראן קרובה הרבה יותר ליעד של ייצור עצמי של נשק גרעיני. המערב חייב לבחון אםאיראן מציעה ויתורים של ממש, ולא רק מפריחה סיסמאות ריקות על רצונה בשלום. זה המפתח לבלימה של תוכנית הגרעין האיראנית ולהבטחת היציבות במזרח התיכון.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"