שני חלקי הפלסטינים, חמאס בעזה ואש"ף ברמאללה, הביעו התנגדות לתקיפה אמריקנית בסוריה מנימוקים דומים: חמאס מתנגד לכל התקפה של כופרים על אדמות האסלאם ואש"ף קבע כי המתרחש בסוריה הינו עניין ערבי פנימי, שראוי שהערבים יפתרו אותו בינם לבין עצמם. בכך נחשפה העובדה כי בשורה התחתונה הפאן-ערביות והפאן-אסלאם הם שני צדדים של אותו המטבע – תפיסה דתית/לאומנית טוטאלית השוללת ערכים מוסריים ערכיים על פי קני מידה מערביים לטובת עליונות הדת/הלאום.
הסיבות להתנגדותם של שני חלקי הפלסטינים מראות כי הם משתלבים בתפיסות של רוב הערבים – האחים המוסלמים השמיעו עמדות דומות לחמאס בעוד מצרים של סיסי השמיעה עמדות דומות לאש"ף. בכך, נחלקו אשף וחמאס על עמדת מדינות המפרץ וסעודיה, התומכות במתקפה. בימים הראשונים, אחרי שנתגלו ממידי הטבח הכימי, גם סעודיה והמפרציות נמנעו מלהביע עמדה מוסרית, רק אחרי ששר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, השתית את התביעה נגד סוריה על אדנים מוסריים, הצטרפה סעודיה לעמדה המוסרית.
אבל לאש"ף יש טרדות נוספות מול המשבר הסורי, ככל שהעולם נחשף יותר לזוועות המתחוללות בסוריה, כך יורד משקל "זוועות ההתנחלויות" של הפלסטינים. יתר על כן, יוקרת האו"ם כמקור לגיטימיות בינלאומית יורדת פלאים לנוכח המשבר בסוריה. הארגון הבינלאומי מעניק למעשה חסות לרצח עם. כל האסטרטגיה הפלסטינית בנויה על הסתת האו"ם נגד ישראל. ההחלטה על המדינה מטעם האו"ם היא אבן יסוד במדיניות של אבו מאזן, ועם קריסת הלגיטימיות של האו"ם תקרוס גם הלגיטימיות של המדינה הפלסטינית על הנייר.
אבו מאזן מודע לבעיה ובנאומו בשבוע שעבר בפני הנהגת פתח דיווח כי יזם יוזמה לפתרון בעיית סוריה המקובלת לדבריו על רוסיה וארה"ב. הוא לא מסר מהי היוזמה הזאת, אבל מתברר כי עקרה הוא הכרה הדדית של האופוזיציה ושל המשטר זה בזה ונכונות של שניהם לקבל פתרון מוסכם מטעם שתי המעצמות.
אבו מאזן חשב קודם כל על הבעיה הפלסטינית, על מנת שעקרונות היוזמה שלו על סוריה ייקבעו גם כעקרונות פתרון הבעיה הפלסטינית. מכיוון שאש"ף וישראל כבר הכירו זה בזה, מה שנותר הוא ששתי המעצמות יגיעו להסכמה על פתרון הבעיה הפלסטינית ויכפו אותה על הצדדים – כלומר על ישראל.
וכך, גם לנוכח שקיעת האו"ם כארגון שיכפה על ישראל פתרון של "הלגיטימיות הבינלאומית", תיווצר סביב משבר סוריה מסגרת של שתי המעצמות שתכפה פתרון גם על ישראל – על פי תפיסת אבו מאזן.
