עבור לתוכן העמוד
Menu

כיכר טקסים מאיימת על ארדואן

ולבסוף, אירועי תחריר בקהיר ממחישים לנו למה ארדואן פוחד מכיכר טקסים באיסטנבול, ואת מהות השינויים שהוא מתכנן לחולל בכיכר היפה. כשם שכיכר תחריר הפילה את מובארק ואחריו את מורסי, כך כיכר טקסים מאיימת על ארדואן.

ארדואן לא התכוון לבוא לעזה דרך היבשה, דרך מצרים, אלא דרך הים, במהלך כוחני המשלים כביכול את מסעה של מרמרה מן המקום שבו נעצרה. כמובן שספינות החיל הטורקי ילוו את ארדואן במפגן כוחה של טורקיה במזרח הים התיכון – מרחב ימי שהיא טוענת להגמוניה עליו מכוח ההיסטוריה העות'מאנית של האזור.

בסוף השבוע האחרון פרסמו עיתוני מצרים כי ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ביטל את ביקורו בעזה מכיוון שהצבא המצרי רוגז עליו על עמדתו לטובת הנשיא המודח מורסי.

האמת היא שהתמונה הרבה יותר מורכבת. בשורה התחתונה – אכן, ראש הממשלה הבעייתי של טורקיה לא יוכל לבקר בעזה, אבל מסיבות נוספות ומורכבות.

מלכתחילה, ארדואן לא התכוון לבוא לעזה דרך היבשה, דרך מצרים, אלא דרך הים, במהלך כוחני המשלים כביכול את מסעה של מרמרה מן המקום שבו נעצרה. כמובן שספינות החיל הטורקי ילוו את ארדואן במפגן כוחה של טורקיה במזרח הים התיכון – מרחב ימי שהיא טוענת להגמוניה עליו מכוח ההיסטוריה העות'מאנית של האזור. אשר לעזה, הכוונה הייתה לא רק להפגין את הקשר הטורקי-פלסטיני במסגרת הקשר הרחב של התנועה העולמית של האחים המוסלמים, אלא גם לכפות על ישראל פתיחת נמל ים בעזה, שיהיה הפתח לחדירת הסחורות של טורקיה לעזה ומשם גם לגדה, וידחק את תוצרת ישראל מן השווקים הפלסטיניים.

עניין הביקור בעזה היה מן הנושאים עליהם דן ארדואן עם הנשיא אובאמה בביקורו האחרון בוושינגטון לפני כמה חודשים. ממקורות שונים התברר כי הנשיא אובאמה לא תתנגד לעצם הביקור אלא התנה זאת בכך שארדואן יבקר גם ברמאללה, וזאת בעקבות הפצרותיו של אבו מאזן שלא לתת לגיטימציה לממשלת חמאס בעזה. כשם שעצם הביקור על גב ספינה תוכנן כך שיהווה פרובוקציה "והשפלת ישראל", כך הביקור ברמאללה תוכנן כהתעלמות מישראל.

אבל בינתיים קרו מספר דברים, ששיאם היה בהדחת הנשיא האיחוואנגי' של מצרים, שהרחיקו את מימוש התוכנית מביצועה. ראשית, הכורח של טורקיה להיעזר בנמל חיפה כדי לעקוף את סוריה במסחר היבשה עם ירדן והלבנט, העניק לישראל קלף לחץ נגד הפרובוקציות המתוכננות של טורקיה. שנית, כוחה המתעצם של איראן בעזה היווה בעיה לשירותי המודיעין של טורקיה לאשר לארדואן להיכנס ללוע הארי. מאמצי טורקיה לשכנע את ישראל להעביר את צינור הגז הימי אליה במקום שיתוף הפעולה עם קפריסין לא עלו בקנה אחד עם מהלכי "ההשפלה וההתרסה" מול ישראל, ועוד במרחב הימי שהוא גם מרחב שיתוף הפעולה המבוקש בתחום הגז הטבעי.

ולבסוף, אירועי תחריר בקהיר ממחישים לנו למה ארדואן פוחד מכיכר טקסים באיסטנבול, ואת מהות השינויים שהוא מתכנן לחולל בכיכר היפה. כשם שכיכר תחריר הפילה את מובארק ואחריו את מורסי, כך כיכר טקסים מאיימת על ארדואן. מכאן שהוא רצה למעשה לבטל אותה על ידי הפיכתה לצומת כבישים מהירים, לבנות מעליה מסגד גדול שימנע מן החוגים החילוניים והליברליים את השליטה על מה שיישאר ממנה ולשחזר את קסרקטין הצבא העות'מאני שלידה על ידי צביעתה בצבעי האסלאם העות'מאני, וכך יוכל להשרות את הצבעים האלה על טורקיה כולה – ומשם על המזרח התיכון כולו, בדרך לאירופה.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה