הרקורד הישראלי בהקשר של ציות למשפט הבינלאומי הינו חזק באופן ראוי לציון. בשורה ארוכה של החלטות, הורה בית המשפט העליון בישראל לממשלה, לצבא ולשירותי הביטחון לשנות מדיניות אשר, לדעת בית המשפט, היוותה הפרה של נורמת המשפט הבינלאומי. בית המשפט אף התערב במצבי לחימה ממש.
ייתכן ומכיוון שיריביה של ישראל מודעים למציאות זו, הם החלו בתהליך של מניפולציה של המשפט הבינלאומי באופן שממציא חוקים שמיושמים רק ביחס לישראל ולא על מדינות אחרות או מצבים אחרים. יריביה של ישראל המציאו מושג משפטי בינלאומי חדש הקרוי "כיבוש בלתי-חוקי". בעימות מזוין מתיר המשפט הבילאומי באופן ברור כיבוש צבאי. מועצת הבטחון של האו"ם מעולם לא הכריזה שהכיבוש הישראלי הוא בלתי-חוקי. הכיבוש האמריקאי את עיראק לאחר מלחמת המפרץ השנייה נתפס כמהלך חוקי באופן אוניברסלי.
לעיתים קרובות מציגים באופן מניפולטיבי, כאקסיומה משפטית, את הקו הירוק כבעל מעמד של גבול מחייב מבחינה משפטית. אך עם החתימה על הסכם שלום ביניהן, הכירו ישראל וירדן באופן הדדי בסיומם של הסכמי שביתת הנשק מ-49' וקווי הגבולות שהגדירו. תוקפו של קו שביתת נשק פג עם פקיעת תוקפו של הסכם שביתת הנשק. לפיכך, באופן רשמי, אין עוד תוקף משפטי לקו הירוק.
על פי כל קנה מידה משפטי מקובל, עזה אינה נמצאת תחת כיבוש ישראלי. החוק הבינלאומי דורש בשביל שאזור יחשב כנמצא תחת כיבוש, השטח חייב "להיות בפועל תחת סמכותו של הצבא העוין". שוב, נראה כי קיימת הגדרה מיוחדת ל"כיבוש" שחלה אך ורק על ישראל. מהותה של כל מערכת משפטית היא שהחוק חל באופן שווה על כולם. "תפירת" חוקים במשפט הבינלאומי, שיחולו רק בהקשר הישראלי, מערערת את החוק הבינלאומי ויכולה להיות בעלת השפעה הרסנית על שלטון החוק באופן כללי.
למאמר המלא באנגלית לחץ כאן
* פרופ' רובי סיבל הינו עו"ד ושגריר, מחבר הספר "משפט בינלאומי", שיצא לאור מטעם הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. לשעבר יועץ מדיני לשגרירות ישראל וושינגטון, היועץ המשפטי למשרד החוץ, נציג ישראל לבוררות טאבה עם מצרים, חבר משלחות ישראל למו"מ לשלום עם מצרים, ירדן והפלסטינים, ממונה משרד החוץ על המאבק באנטישמיות הבינלאומית, סגן מנהל כללי במשרד החוץ לבקרת נשק ופירוק נשק, בורר בועדה הבינלאומית ליישוב תביעות ביטוח מזמן השואה.
