ישראל נמצאת כיום במצב אסטרטגי אליו היא נקלעה בלי כוונה, ביכולתה להטות את כף המלחמה בסוריה נגד אסד או בעדו.
ישראל מעדיפה הייתה להתרחק מן הנעשה בסוריה כמו מפני אש – פשוטו כמשמעו – אבל הבעיה היא שהאש של סוריה מאיימת לרדוף אחריה. סוריה מתכוונת לקבל מערכות נשק מרוסיה, שאנחנו לא יכולים להשלים עימן, כמו טילי 3000S-. אבל קיים גם צד אחר, רוסיה מבקשת מאיתנו להרשות את פריסתה של יחידה רוסית במסגרת כוחות האו"ם במקום היחידה האוסטרית הנסוגה. הסכמה מצידה של ישראל פירושה הכרעה ישראלית לטובת משטר אסד, מכיוון שהשאלה מי ישלוט במעבר הגבול בגולן תכריע את שאלת הריבון הלגיטימי.
השאלה היא האם ישראל תיאלץ להיגרר להכרעה מבלי שיהיה לה שום דיבידנד אסטרטגי, או שמעמדה המיוחד בשאלת גורלה של סוריה מעניק לה קלף חשוב בשאלות אסטרטגיות אחרות, כמו שאלת איראן.
אם תחליט להפיל את אסד, האם תוכל לקבל גיבוי ערבי חד משמעי וגלוי בעניין האיראני? או להפך, אם תקבל את יוזמת רוסיה לשגר יחידה לגולן, האם תסייע רוסיה לישראל בעניין האיראני? האם תפעיל רוסיה מנופי לחץ על טהראן? או האם תוכל לקדם את האינטרסים שלה בסוריה ביום שאחרי אסד, או עם אסד? למשל, מדינה אזרחית המתנערת מן הקיצוניות והרטוריקה האנטי-ישראלית? ישראל יכולה לעשות את הבירורים האלה כבר עכשיו, עם אסד דרך רוסיה או עם האופוזיציה הסורית דרך קטאר.
זה נראה כמו בזאר מזרחי, אבל לצערנו זה מה שיש. הדברים נראים הרבה יותר פשוטים ממה שהם באמת. במציאות הדברים מורכבים ומסובכים ללא שיעור. אבל יש כמה דברים בסיסיים, כמו הנשק הכימי. ישראל בצדק רואה סכנה בנשק זה עד כדי נכונות למעורבות צבאית, אבל הנשק הכימי מהווה סכנה עבור העלוואים יותר מאשר עבור ישראל. כבר עכשיו אפשר לעשות בירורים עם אסד או עם האופוזיציה בנוגע למי יפרק את הנשק הזה – ומי שיעשה זאת יזכה בתמיכת ישראל.
הכרזותיו של אסד לגבי פתיחת חזית הגולן נועדה להבטיח שגם בסוריה לעתיד לבוא הוא ישמור אמונים לאיראן ולחיזבאללה, שחילצו אותו מן הצרה, אם יצליחו בכך. אך הוא עשוי לגלות כי מן הצרה הישראלית הם לא יוכלו לחלץ אותו, ואולי יהיה עדיף לו להחליף צד.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
