לדרמה במצרים יש השלכות ישירות גם על הפלסטינים, ולא לטובתם. מתמיכה חזקה בבעיה הפלסטינית דעת הקהל המצרית פונה נגדם וכיום מסוכן לפלסטיני לשהות בכיכר תחריר, כי אם יזוהה – הוא מסכן את חייו.
הסיבה לכך היא התמיכה שחמאס העניקה לאחים המוסלמים במה שנראה היום כמו: "חטיפת המהפכה". המצרים תופסים את שלטון האחים המוסלמים כשלטון לא חוקי, מכיוון שהם זייפו את הבחירות, ומאשימים את חמאס בסיוע לאחים המוסלמים לגנוב להם את המהפכה. אפילו את הנשיא מורסי הם תופסים כמי שברח מבית הכלא בעזרת חמאס, אחרי שפעילי חמאס סמויים היטו את כיכר תחריר מן המפכה המקורית לפוטש של האחים.
המתרחש בסיני רק מגביר את זעם המצרים, מכיוון שהם מבינים כי חמאס חברו לחיזבאללה ולבדוואים בסיני כדי לערער את בטחון הפנים במצרים. מבחינת המצרים חמאס מייצגת את הפלסטינים, והתחברות חמאס עם מורסי הפכה את הבעיה הפלסטינית לחלק מן המאבק הפנימי המצרי – והפלסטינים התחברו עם הצד הלא נכון.
ישנה התפתחות חשובה נוספת והיא כעס עצור נגד ארה"ב ברחוב המצרי. המצרים מאשימים את אובאמה בסיוע לאחים המוסלמים, ואפילו בסיוע לאחים בזיוף הבחירות. אלה כמובן רחשי לב ולא עובדות, אבל מצרים שאחרי מורסי עלולה לחפש בעלי ברית חדשות דווקא ממזרח – סין ורוסיה, אבל עוד חזון למועד.
בינתיים, ממשיך הצבא המצרי להרוס את המנהרות של חמאס, כאשר דעת הקהל המצרית אדישה במקרה הטוב ותומכת במקרה הרע, אחרי שהבינה כי רצח החיילים המצרים ברמדאן יכול היה להתבצע בגלל המנהרות, וחמאס התחמקה משיתוף פעולה עם הצבא המצרי במעצר חשודים במעשה.
ייתכן ובשלב הזה הזעם על חמאס והרצון להתנתק מן הבעיה הפלסטינית עדיין לא הבשילו לנכונות אמיתית במצרים לקיים את השלום עם ישראל, אבל זה בוא יבוא.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
