המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

בראיון ל"אלג'זירה" בחודש מאי הסביר מפקד צבא סוריה החופשית, הגנרל סלים אידריס, שהעתקת כוחות חיזבאללה מלבנון לסוריה, כדי להשתתף במלחמת האזרחים, היא חלק מתוכנית "ספווית" למזרח התיכון. לאחר שהמנהיג הסוני־מוסלמי רב ההשפעה, השייח' יוסוף אל־קרדאווי, גינה לאחרונה את טהראן בגין פעולותיה בסוריה, הזהירו המנהיגים הסונים בלבנון כי הם עומדים בפני "התפשטות של הפרויקט הספווי".

ואכן במהלך העשור האחרון הפך המונח "ספווי" בפי מנהיגים ערבים למילת גנאי נפוצה בהתייחסות לאיראן. העיתונאי האמריקני בוב וודוורד תיאר באחד מספריו חילופי דברים קשים בין המלך עבדאללה מערב הסעודית לבין גורם אמריקני בכיר בעניין מלחמת עיראק מ־2003, שבמהלכם הצהיר המנהיג הסעודי: "אפשרתם לפרסים, לספווים, להשתלט על עיראק".

מי היו הספווים? ומדוע מזכירים אותם כעת? האימפריה הספווית התקיימה באיראן בשנים 1722-1501. מייסדה, שאה אסמאעיל, הפך את האסלאם השיעי לדת המדינה ונהל מלחמות נגד המעצמה הסונית המובילה באותה העת, האימפריה העות'מאנית. בחוגים סוניים קיצוניים נטען לעיתים קרובות כי האימפריה העות'מאנית היתה מצליחה לכבוש את אירופה ולנצח בקרב המפורסם בשערי וינה, אלמלא הספווים תקעו להם סכין בגב ופתחו מולם חזית נוספת.

בנקודת השיא שלה שלטה האימפריה הספווית בשטחים רבים יותר מאשר שטחי השליטה של איראן כיום. במזרח היא כללה חלקים נרחבים של אפגניסטן, פקיסטן וטורקמניסטן. במערב היא השתלטה על חצי מעיראק, ובכלל זה על בגדאד ואף על נתח מסוריה המזרחית. המנהיגים הספווים הראשונים ייבאו חכמי דת שיעים מדרום לבנון כדי שאלו יעזרו להם בהפצת האסלאם השיעי ברחבי פרס. כלומר, אפשר לזהות קשרים בין איראן ללבנון עוד במאה ה־16.

המחוז ה־35 של איראן

בדרום הגיעה האימפריה הספווית עד קו החוף הערבי של המפרץ הפרסי, ואילו בצפון היא כללה את מה שמהווה היום את אזרבייג'ן, ארמניה וגיאורגיה. ההנהגה האיראנית כיום אינה טוענת באופן רשמי לבעלות על גבולותיה הישנים של האימפריה הספווית, אך היא בהחלט השמיעה הצהרות הרומזות כי גבולות אלו משקפים חלק משאיפותיה הלאומיות.

למשל חוסיין שריעתמדארי, שכיהן כדובר לא רשמי של המנהיג האיראני העליון, האייתוללה עלי ח'מינאי, כתב ב־2007 מאמר דעה ובו הדגיש כי המדינות הערביות במפרץ הפרסי נוסדו כתוצאה מהתערבות המערב. הוא עמד על כך שהעמים הערביים בחצי האי ערב לא היו מעורבים בכלל בייסוד ממשלותיהם. לאחר מכן טען במפורש כי בחריין היא חלק משטח איראן. ב־2009 כינה במפורש עלי אכבר נאטק נורי, מועמדו לנשיאות של ח'מינאי ב־1997, את בחריין "המחוז ה־14" של איראן.

חבר בוועדה הפרלמנטרית האיראנית לביטחון לאומי ומדיניות חוץ גיבה את הצהרותיו של שריעתמדארי והזכיר למדינות ערב כי "בעבר רובן היו חלק מאדמת איראן". לא מזמן כינה מקורב נוסף של ח'מינאי את סוריה "המחוז ה־35" של איראן. לא היה זה מפתיע כאשר ב"וויקיליקס" נחשף שקצין עומאני בכיר, שהיה כפוף ישירות לסולטן קאבוס, סיפר לעמיתו האמריקני ב־2008 על קיומה של "אידיאולוגיית התפשטות איראנית". היומון הכוויתי "אל־סייאסה" דיווח בשנה שעברה כי רמטכ"לאיראן הצהיר שאזור המפרץ הפרסי "תמיד היה שייך לאיראן".

לאחר שנכנס לתפקיד נתן האייתוללה עלי ח'מינאי הצדקה לאקטיביזם האיראני שאיים על המדינות הערביות. ב־1991 הוא הסביר ביומון האיראני "רסאלאת" שאסטרטגיית הביטחון הלאומי של איראן לא מתבססת רק על שימור שלמותה של המדינה האיראנית אלא דווקא על "התרחבותה".

הגנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח אל־קודס של משמרות המהפכה האיסלאמית, הצהיר ב־2012 ביחס ללבנון ולעיראק כי "אזורים אלו, בדרך זו או אחרת, כפופים לשליטתה של הרפובליקה האיסלאמית של איראן ושל רעיונותיה". סולימאני עובד ישירות תחת ח'מינאי, וזה עתה מונה לרכז את כל הפעילות הצבאית האיראנית בסוריה נגד ישראל.

לעיתים קרובות נעשית בדיפלומטיה הבחנה בסיסית בין מדינות סטטוס קוו, שמשלימות עם גודל השטח שלהן ואינן מבקשות להרחיב את גבולותיהן, ומדינות אנטי־סטטוס קוו, השואפות להתערב בנעשה אצל שכנותיהן ובסופו של דבר להשתלט עליהן. באמצעות כינוי האיראנים "ספווים", מגדיר הצד הערבי את איראן כמדינת אנטי־סטטוס קוו, שרוצה להחזיר לעצמה את שטחי האימפריה הספווית האבודים.

מדינה קטועה?

דיון זה רלוונטי לוויכוח במערב בנוגע להשלכות של איראן גרעינית. בחודש שעבר פרסם חוקר איראני־אמריקני ששמו אלירזה נדר ממכון ראנד בקליפורניה את הערכתו, ולפיה איראן מבקשת להשיג נשק גרעיני להרתעה בלבד, כלומר לצורכי הגנה. לשיטתו, כל מה שאיראן מבקשת הוא למנוע מהמערב לפעול להפלת המשטר האסלאמי. מאמר זה משתלב היטב עם המגמה הצוברת תאוצה בוושינגטון הקוראת לממשל אובאמה לשקול מחדש אימוץ של מדיניות הכלה, שאותה זנח ב־2012 לטובת מדיניות של מניעה.

יש דעות אחרות השוללות המלצות אלו. קצין בצבא הסעודי, פייסל אבו ח'שים, כתב בשנה שעברה מחקר יסודי עבור המכללה לפיקוד ומטה של צבא ארה"ב, שהגיע למסקנות הפוכות לחלוטין. הוא פרט כיצד יצרה איראן רשתות שיעיות שמנהיגיהן למדו במדרשות איראניות בעיר קום, לצורך התנקשויות, מרידות עדתיות וטרור בבחריין, בכוויית ובערב הסעודית.

אין שום דמיון בין החזקת נשק גרעיני בידי מדינות סטטוס קוו למטרת הגנה עצמית, ובין החזקת נשק גרעיני בידיה של מדינה השואפת לערער את הסטטוס קוו הבינלאומי. אם איראן אכן רואה בעצמה מדינה "קטועה", שלה זכות להשיב לידיה את השליטה על שטחים שהיו בריבונותה בימי האימפריה הספווית, אז ההרתעה מול אקטיביזם אזורי מצד איראן גרעינית תהיה קשה הרבה יותר ממה שחושבים רבים במערב כיום.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"